TDK SA-60 כרום

בכל מקום מדברים על הצמד נארלז בארקלי, הלא הם המפיק דיינג'רמאוס והפה סי-לו (Cee-Lo), ששירם "Crazy" הפך לשלאגר בינלאומי (כולל ברדיו הישראלי) במה שנקרא "הפצה ויראלית" מאוזן לאוזן, וזאת מבלי שיצא רשמית בפורמט כלשהו מלבד באתר האינטרנט שלהם. לגבי איכות השיר הדיעות חלוקות לכאן ולכאן; עבדכם, מה לעשות, במתרס המלעיזים, אם כי הקאוור הנ"ל, שהוקלט בזריזות מפתיעה ע"י הזמר ריי לאמונטניה (Ray LaMontagne) שינה אצלי את התמונה - לאמונטניה, בעזרת קולו הצרדרד ורב-ההבעה וחמוש בגיטרה אקוסטית, הפך את השיר ממסטיק הניאו-גוספל שהיה במקור לבלדה מרגשת בניחוחות ג'ף באקלי. פתאום אפילו אפשר להבין את המילים של השיר, בניגוד לצווחות המאונפפות של הגירסה המקורית. השיר הזה לא יצא בצורה רשמית באתרו של הזמר אלא רק דרך iTunes וזכה להייפ אכזרי בסצינת בלוגי המוזיקה, בדיוק בדומה ללהיט שאותו הוא מכסה.

מצחיק לחשוב כי עד לצאת אלבומם החמישי (98'), אנדרוורלד נהגו בחוסר-קולגיאליות ולא אפשרו לאמנים אחרים לבשל רימיקסים לשיריהם, כפי שמקובל אצל רוב האמנים היוצרים בתחום המוזיקה האלקטרונית. עם זאת, גם הם נאלצו להתאים את עצמם לכללי המשחק ברוח הזמנים. אנדרוורלד הוציאו לפני כמה חודשים שני מיני-אלבומים באינטרנט ותוך כדי כך הוכרזו גם כמובן רימיקסים לשירי האלבומים המתעתדים לצאת תחת ידי פיגורות ידועות-שם. עד כה מלווה כל העניין בסוג של הילת מסתורין מחתרתית. באתר של אנדרוורלד צוין שהרימיקסים כבר חולקו בכמויות מוגבלות לדי-ג'יים נבחרים בבריטניה. כמובן שעל מי שרוצה להאזין להם להיות יודע ח"ן מקצועי, שמאזין לתחנות הרדיו ה"נכונות" ויוצא למועדונים ה"נכונים". הייפ רציני, בהתחשב במעמד הבכיר שיש לאנדרוורלד בסצנת המוזיקה האלקטרונית של ימינו.

רימיקס אחד כזה, מאת המפיק השוודי הלוהט-של-הרגע מרטינז, הושמע בתחנת הרדיו המקוונת Samurai.FM וכמובן הוקלט, נחתך ושוגר לאינטרנט במהירות הבזק על ידי אחד ממעריצי ההרכב הפנאטיים. מרטינז השאיר מהקטע המקורי למעשה רק את הווקאלז ההזויים של קרל הייד, אותם הדביק על רקע של מינימל-טכנו מלודי אפל וממכר לחלוטין, והעניק לכל העסק אווירה של אימה זוחלת. איכות.

פריימל סקרים לא שוקטים על השמרים, מחליפים מדי כמה שנים את הסמים שלהם, והתוצאה היא אלבום עם סאונד מרענן וחדשני. והפעם, ארבע שנים לאחר אלבומם הקודם והאלקטרוני, הם חוזרים אחורה לאלבום קאונטרי-רוק אמריקאי שורשי, שמהווה ממשיך טבעי (כימיקלי?) לאפיזודת האמריקנה החולפת שלהם משנת 94', "Give Out, But Don't Give Up".

האלבום החדש עתיד לצאת בהמשך השנה וייקרא "Riot City Blues", והסנונית הראשונה מתוכו היא השיר הזה, רוקנ'רול דרומי קומפלט עם בנג'ו וכינורות שממש מתבקש להוריק ספלי בירה לצליליו. אחרי השמיעה השניה כבר לא תוכלו שלא לפזם את ה"או יה" שבפזמון. בקליפ: במאי הקליפים השוודי יונאס אקרלונד ממחזר את הקליפ שעשה ל"סמאק מיי ביץ' אפ" של פרודיג'י, והפעם באווירת נאשוויל: ערב דקדנטי אופייני בחייה של נערת ווייט טראש אמריקאית ממוצעת הכולל סקס, סמים, אלכוהול וריקודי עם פרועים.

הרכב האינדסטריאל הגרמני הוותיק, KMFDM, מוציא החודש מיני-אלבום בשם "Ruck Zuck", שמכיל בעיקר רימיקסים לשירי האלבום הקודם משנה שעברה וגם כמה קטעים חדשים, ביניהם הקאוור ללהיט של חלוצי האייטיז, להקת DAF. למי שלא מכיר, במקור מדובר בקטע אלקטרו-אינדסטריאל מטריד בגרמנית צחה ומאיימת, הכולל ניימדרופינג של אושיות מפתח כגון מוסוליני, היטלר ו"יוזוס כריסטוס". יש לציין שהכל כמובן בנימה אירונית ומודעת-לעצמה. למרות זאת, או שכנראה בגלל, מיטב הנוער מפזז בהנאה עד היום לצליליו במסיבות הגותיות למיניהן. KMFDM שדרגו את השיר למתקפת מטאל, דיסטורשן וצרחות שכבר נשמעת יותר כפארודיה משעשעת לעומת האירוניה הדקה של הגירסה המקורית.

אלקטרוקלאש - מסתבר שיש עוד חיה כזאת. הז'אנר שכבר הספיק להקבר בעודו בחיים מספר פעמים ולעבור רידוד מיינסטרימי אכזרי, עדיין מחרחר בנשימות קטועות. נושאי הלפיד - אטומייזר, הרכב הדגל של ליין מסיבות הגיי-אלקטרו הבריטי המצליח "נאג-נאג-נאג", מחלוצי הז'אנר שחתומים על אחד מלהיטיו הגדולים ביותר - סינגל הבכורה שלהם "Hooked On Radiation" מ-2002 בהפקתו האנרכיסטית של איש ה-KLF האגדי ג'ימי קוטי.

כבר עם יציאת הסינגל הראשון קודמו שמועות על יציאתו הממשמשת ובאה של אלבום שלם בשם "We Are Nothing" לצמד המבטיח, אם כי הזמן הוכיח שיש להם סדר עדיפויות משלהם. הם מצדם העדיפו להתרכז בהרצת ליין המסיבות שלהם ברחבי העולם, וכנראה עוד כמה "שורות" אחרות, ועד כה הוציאו בעצלתיים סינגלים בקצב של אחד לשנה. בינתיים, צליל האלקטרוקלאש שלהם כבר לא נחשב לכזה גליק, אבל לא חבל על כל הקטעים שכבר הוקלטו? אטומייזר מוציאים אפוא את היבול השנתי שלהם, הפעם בפורמט של מיני-אלבום שאולי מבשר סוף-סוף על יציאתו המיוחלת של אלבומם השלם, וכולל שלושה שירים "חדשים" ועוד שלושה רימיקסים. "Underdog" מתוכו, גם הוא בהפקת ג'ימי קוטי, כולל אלקטרוקלאש סוחף בסגנון הישן והטוב, צרחות פאנק מפולטרות, ניסורי גיטרות, נביחות כלבים ואפילו ניתן לזהות למרבה החדווה סימפול של KLF, שקוטי לא הצליח להתאפק מלדחוף פנימה.

בדיוק כשכבר התפתינו לתייג אותם סופית במגירת הלא-רלוונטיים, הפט שופ בויז חוזרים באלבום חדש ועוברים פלשבק, שלא לומר רגרסיה מטורפת. "I'm With Stupid" מתוך אלבומם המתקרב שייקרא "Fundamental", הופק בעזרת מפיק האייטיז האגדי טרוור הורן, שהפיק בין השאר את ABC, פרופגנדה ופרנקי גוז טו הוליווד, ובפעם האחרונה ששלושת הענקים הללו נפגשו בסטודיו התוצאה היתה "Left To My Own Devices", אולי הטוב שבשיריהם. אמונים תחת ידיו, התוצאה נשמעת כאילו הם אטמו בבטון את האולפן שלהם מהאייטיז, פרצו אליו 16 שנה מאוחר יותר ושדדו משם אי אילו הקלטות גנוזות - אבל לא. מדובר בשיר חדש דנדש ומעולה, ללא ספק הטוב ביותר שהפט שופ בויז הקליטו מאז 1988. בקרוב מרמקוליו של כל אולם אירועים שמכבד את עצמו.

האלבום האחרון של קולדקאט, "Sound Mirrors", כמו גם הופעתם בארץ, נטו לאכזב קמעה. מה שדווקא כן זכור לטובה מההופעה, היתה הפתיחה הרצחנית - כ-10 דקות של רימיקסי ג'אנגל קשה ומהיר של שני הסינגלים הראשונים מהאלבום, "True Skool" ו-"Everything Is Under Control". הרימיקסים הללו בושלו, כך מתברר, על ידי צמד המפיקים The Qemists, ואין כמוהם כדי להמחיש את ההבדל בין האג'נדה המוזיקליות הדהויה הנוכחית של קולדקאט שהתבטאה בגרסאות האלבום, לבין הרוח הרעננה שנושבת בסצנת ההרדקור-ג'אנגל הבריטית המשגשגת. אז במקום להתבאס מהחדש שלהם, פרגנו לעצמכם את הרימיקסים הכימיים ותראו כבר איך מצב רוחכם משתפר ללא הכר.

קל לתייג את ווייט רוז מובמנט בתור "עוד אחת מלהקות MTV2", אבל בתור חובב רוק בלתי-ממוצע, דווקא הם תפסו את אוזני ואני חושב שיש בכך בכדי להעיד על משהו. מסתבר שלא רק לי, אלא גם לצמד ההפקה המבוקש והאולטרה-אופנתי Black Strobe, שהואילו בטובם למקסס את סינגל הבכורה שלהם בעודם אנונימיים כמעט לחלוטין. ווייט רוז מובמנט מציעים אלקטרו-רוק שהוא שילוב מרענן בין ה-יומן ליג, דוראן דוראן ובלוק פארטי. מאז הדנדי וורהולז וה-Hives לא התרשמתי עד כדי כך מלהקת רוק חדשה. לאחר צפיה בקליפים שלהם אי אפשר שלא להתאהב בהם - יש להם סולן סקסי, גיטריסטים מחורעים, קלידנית פריג'ידית, ולכולם יש תספורות מגניבות וכמויות מסחריות של סטייל. באמת שלא צריך יותר מזה.

ארתור בייקר הוא אחד ממפיקי האייטיז החביבים עליי ובכלל, גם אחד מהמשמעותיים שבהם. מהיפ-הופ, אלקטרו, ברייקביט ועד האוס מוקדם - בייקר היה שם ועיצב חלק גדול ממה שמזוהה כל כך היום עם הסאונד של האייטיז. אפריקה במבאטה, ניו אורדר ואחרים חייבים לו לפחות חלק מהקריירה שלהם. בשנות התשעים כוכבו של בייקר קצת דעך, אפעס, לטובת כשרונות נוצצים חדשים. כבר בערך 6 שנים רצות שמועות כאלו ואחרות על אלבום קונספט כפול שבייקר הקליט ואו-טוטו מוציא. כעת מזדמן לנו סוף סוף לקבל טעימה ראשונית מהמוצר המוגמר, בקטע חדש שבו הוא משתף את ווקאליסט להקת הבריטפופ Ash טים ווילר, ונשמע לא ממש שונה משיריה של להקת האם. אבל הרימיקס השווה באמת שיצא בסינגל הזה הוא פצצת הקלאב-האוס המופקת למשעי שמספק די-ג'יי דארן אמרסון (אקס-אנדרוורלד), שתגרום גם לכם לתקתק את הספונג'ה בבית הרבה יותר מהר מכרגיל (אם לא לשתות את כל בקבוק האקונומיקה).

מרק רונסון היה אחראי לאחד השירים שפחות סבלתי ב-2003: הלהיט הנטחן והמתוחכם "Ooh Wee". סימפול של בוני אם ברקע ופזמון שכולל בעיקר את מלמוליו חסרי הפשר של הראפר נייט דוג, לא ממש השאירו לו סיכוי אצלי. מה רבה היתה פליאתי, אם כך, כשגיליתי שאותו רונסון ממש אחראי לקאוור הFאנקי-ג'אזי הזה של רדיוהד, לעזאזל. קל מאד לעשות קאוור ג'אז, אבל קשה מאד לעשות אותו טוב.

רונסון, יחד עם הווקאליסט אלכס גרינוולד נותנים כאן פרשנות חצי-משועשעת ומרעננת לנוכח הרצינות התהומית שבה רדיוהד לוקחים את עצמם. למי שזה עדיין לא הספיק לו, הקאוור לקוח מתוך מיזם שלם של מחווה באווירת ניו-ג'אז לרדיוהד, שנקרא "Exit Music: Songs For Radio Heads", ומתוך פרויקט קאוורים של רונסון שיצא בקרוב (חכו שתשמעו את הגרסה שלו לטוקסיק של בריטני). הודעות נאצה ממעריצי רדיוהד מתוסכלים תמצאו כאן למטה, תודה.