לדרבי יש חוקים משלה

חונכות הטלוויזיה הופכת אותך לאדם קהה חושים וציני בשלב מוקדם מדי, מכדי שתחוש רגש כלפי ספוט של פרסומת. אלא שהקמפיין החדש של אוניברסיטת דרבי לא רק קפץ לי לעין והטריד שלוותי, אלא ממש גרם לי לכעוס. המוסד האקדמי הזה בוחר ליח"צן עצמו עתה באופן אגרסיבי, הכיצד? כמובן שלא על ידי הבלטת האיכותיות האינטלקטואליות שנרכשות אצלו. המסר? הצלחה כלכלית, כמובן. והדרך?

שתי פרסומות מנופחות וחלולות משגרת דרבי לפריים טיים. באחת מגיע בחור זחוח עם זקנקן בלתי אופנתי הכרחי לתחנת הדלק, ומי שמתדלק לו את הרכב הוא מכר, סטודנט שנה שלישית, ממש כמוהו. אלא שזחוח לומד במכללת דרבי, והשני לא; אחרי שהם מסיימים להחליף חוויות, הוא מגלה למתדלק בגאווה שהוא כבר מנהל מכירות בסלקום. כשהמארח שלו מתבאס קשות, המצליחן של דרבי דורש, בהתנשאות מופגנת, "מיכל מלא". סוף דבר.

הפרסומת השנייה עובדת על אותו קונספט: גיבור דרבי נוסף מתיישב במסעדה בנינוחות, ומגלה מכר, סטודנט אחר, שממלצר שם. השיח ביניהם מבהיר מי כאן יצא לוזר. "תרשום לך 20 אחוז!", מסכם המגעיל של דרבי את השיח המשפיל בינהם בטיפ נדיב, והמלצר מהנהן בייאוש. "במקום לעבוד בעבודות זמניות- דרבי מציעה לכם עבודות רציניות", חותם הקריין.

בדיחה עבשה מספרת שכדי להחליף נורה צריך עשרה יהודים: אחד שיבריג ותשעה שישיאו לו עצות. על פי דרבי (ויש ציין שמכללת רופין הולכת גם היא על הקו הזה) בישראל כולם צריכים להיות מנהלים. השלוחה של האוניברסיטה האנגלית הזו בישראל מציעה אמנם גם מסלולי לימוד של חינוך ופסיכולוגיה, אבל פאק - השאיפה היא הרי להיות בוס גדול, עוד לפני שסיימת בכלל את ההכשרה; לצעוק על אנשים ולעמוד בלחצים של מערכת שיווקית כבר בגיל 24. אני לא בטוח שלא עדיף להיות מתדלק או מלצר בשלב הזה של החיים, וחוץ מזה, יכולת ניהולית היא לא תכונה שרוכשים באוניברסיטה, כידוע. אפשר רק ללטש אותה, או כמו במקרה של דרבי: לחדד אותה בכיוונים דוחים.

רשעות אינה המסר היחיד שעובר בדיאלוגים שמנהלים התלמידים של דרבי העברית. יותר מזה, וברור מזה: העבודה שלי שווה, שלך לא. בדיוק מסיבה זו נרשמים בישראל אחוזי אבטלה שכאלה: הרי אך אחד לא יילך לעבוד באבטחה /ניקיון/ בניין. שרוסים, ערבים או תאילנדים יעשו את זה, אני כבר אחתום בלשכה. לא ברור מניין גאוותה של השלוחה של דרבי, שעדיין לא מוזכרת בנשימה אחת עם הרווארד או ייל. מידת האמינות שלה מוטלת בספק, זה ברור, אבל יפה שהיא מנסה לייבא לכאן את שיטת המעמדות האנגלית הקדמונית. אותי לימדו מינקות שאין עבודה המביישת את בעליה, ואפילו בקפיטליזם האמריקאי, שיש בו לא מעט צדדים מכוערים, יש אמריקאים בני 60 שעובדים בדיינרים, רואים בכך קריירה בה הם עושים מלאכתם נאמנה, בלי שליצנים מצ'ואיסטים פסאודו אקדמאים ידרכו עליכם. אפרופו סיפורי עמים ועדות, פולניות מזמן לא נראתה רע כל כך.

האיקס ששם המוסד החינוכי הזה על מקצועות הצווארון הכחול מעורר סלידה, אבל לפחות הוא גם שם את הקלפים על השולחן: בדרבי מטפחים קרייריזם דוחה, שמשפיל את הזולת. ההרשמה בעיצומה.