וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

פאסון הוא לא אסון

אסף יפה

8.5.2006 / 11:31

אסף יפה מתמוגג מהאלבום המשותף של קרודר ופאונה פלאש, ולא סגור על המינימל האוס של בוקה שייד

וום וום וום שייק דה רום

איך עושה כלב? האו האו. איך עושה ציפור? ציף ציף. יופי. ועכשיו, ילדים, לשאלה בדרגת קושי גבוהה יותר: איך עושה באס? התשובה של פטר קרודר, כריסטיאן פרומר ורולנד אפל היא "Voom Voom". ובאלבום הבכורה שלהם החברים גם הולכים לגלות לנו איך עושה אקדח צעצוע בגרמנית: "Peng Peng". וכל יריה כאן פוגעת בול במטרה.

קרודר מוכר בעיקר בזכות שיתוף הפעולה שלו עם דורפמייסטר וגם מפרויקט הסולו שלו, Peace Orchestra. פרומר ואפל נודעו עד כה בתור צמד הניו-ג'ז Fauna Flash, וגם היוו את שתי הצלעות הנוספות בטריו של ריינר טרובי. כל אחד מהם נחשב לעמוד תווך בסצנת הניו-ג'ז/לאונג' המשגשגת של מרכז אירופה שמתרכזת על הציר מינכן-וינה בלייבלים האיכותיים קומפוסט וסטודיו K7!.

כפי שניתן להבין, על הרכב הסופרגרופ הזה, שלכל אחד מחבריו כבר מוניטין משלו והישגים לא מבוטלים מאחוריו, הוערמו ציפיות אסטרונומיות. אך לחברינו לא אצה הדרך. הם מצדם הקפידו לטזר את המאזינים כוססי-הציפורניים בשלושה סינגלים שיצאו בין 2000 ל-2003, ולאחר מכן נמוגו לשקט תעשייתי של שלוש שנים שמסתיים כעת עם יציאת אלבום הבכורה ,"Peng Peng". והיה שווה לחכות.

Voom Voom מספקים לנו אלבום גרובי חלקלק נוטף סטייל ופאסון. המקצב המאפיין כאן הוא דיפ-האוס, שמסונכרן לכל אורך האלבום על 125 פעימות לדקה, ומתובל במחיאות כפיים, צפצופי אלקטרו אופנתיים, כלי מיתר דרמטיים ואף גיטרות חשמליות מנסרות.

הטרק ששבה את אוזניי הוא "Oggi", קטע שבטי עמוס פרקאשן עם רקע סאונד אווירתי שמזכיר קטעי דטרויט-טכנו ישנים, ובמרכזו מלודיית אלקטרו מצפצפת שהיא ציטוט ישיר של קלסיקת האלקטרוניקה "LFO" (של LFO) אבל עם טוויסט ג'אזי ממזרי. עוד היילייט הוא "Sao Verought" - פצצת האוס סוחפת ואולטרה-פאנקית בניחוח לטיני, שמתבססת על מלודיית סינתיסייזר, שמעלה באוב קלסיקה אחרת, "Pacific State" (של 808 סטייט), ומשלבת גניחות ואנקות נשיות מגוונות.

לדי-ג'יים שבינינו, מומלץ להזדרז ולנסות להשיג את המהדורה המהודרת של האלבום שיצאה במהדורה מוגבלת, ומגיעה לנוחיותכם על לא פחות מארבעה תקליטי 12 אינץ' באריזה מהודרת.

האלבום כולו ניתן, במחווה נדירה של נדיבות, להאזנה בשלמותו באתר הרשמי של ההרכב. אם עדיין לא השתכנעתם, תנו לאלבום הזה לעשות לכם מסאז' מפנק לאוזניים, ודמיינו שאתם מפזזים על רחבת הריקודים הכי זוהרת בצד הזה של הרמקולים. מובטח לכם כי תרכובת השמחה המרוכזת הזאת תגרום לכך שהאגן והרגליים שלכם יזוזו במהרה בתנועות בלתי-וולונטאריות בעליל.

וום וום, "Peng Peng" (יבוא, K7!)

מינימל קומפקט

ומציר וינה-מינכן נמשיך את מסענו באירופה הקלאסית ונגיע לברלין, משכנם של צמד מפיקי המינימל-האוס האופנתי Booka Shade, שמוציאים את אלבומם השני "Movements". כמו לעבור ממילקשייק סמיך עם קצפת לאספרסו קצר, קצת קשה פתאום להסתגל לבוקה שייד אחרי אלבום הפינוקים של Voom Voom. למרות ששני ההרכבים יונקים לעתים ממקורות משותפים, בוקה שייד בחרו להקצין את המינימליזם המוזיקלי של ההאוס. האלבום יותר קשה לעיכול ולא בטוח שכולם יתחברו אליו בשמיעות ראשוניות.

"מובמנטס" מתחלק לשתי מערכות עקריות: החלק הארטיסטי והחלק הקלאברי. תחילת האלבום נשמעת כאילו היא מתנהלת מתוך הילוך ניוטרל ולא ממש מצליחה לעניין או לרגש. בוקה שייד מסתבכים כאן עם כל מיני טקסטורות "אמנותיות"-כביכול, והתוצאה בהתאמה נשמעת טכנית מדי, מוזיקה שעוברת מאוזן אחת לשניה בלי להותיר איזשהו חותם משמעותי. לא משהו לספר עליו הביתה. נדמה שרק במערכה השניה, שמופרדת במעבר פסנתר שמסיים את השיר החמישי, "At The Window", מתעורר פתאום משהו אצל בוקה שייד והם מחליטים להעביר הילוך, להגביר קצת את הבאסים, ולהתחיל לתת תפוקה מעניינת. המשך האלבום מסמן כבר אווירה הרבה יותר קלאברית (במגבלות הז'אנר).

הקטע המוצלח באלבום לדעתי, "Pong Pang" (הומאז'?), ממטיר על המאזין מפל של כלי הקשה קאריביים שמגובים בליין באס רצחני. אחריו מגיע הלהיט הגדול של בוקה שייד, "Mandarine Girl". אם יצאתם למועדון שמכבד את עצמו לפחות פעמיים בשנה האחרונה יש סיכוי יותר מסביר שיצא לכם לשמוע אותו לפחות פעם אחת. המלודיה הייחודית שאני יכול להגדיר אותה כמין סוג של ויבראפון מסונתז, ליין הבאס הרצחני שהם יודעים כל כך טוב לתת כשהם רוצים, וקצב שמושתת ברובו על מחיאות כפיים קצובות, יוצרים כאן מרים רחבות קרוב לשלמות.

לרוע המזל גם בחלק הכיפי משובצים בין השירים כמה קטעים שהולכים לאיבוד בסמטה ללא מוצא, ושני השירים האחרונים שבאלבום, מין קטעי אמביינט רגשניים-בשקל, מסיימים את האלבום בקול ענות חלושה והשאירו אותי קצת עם תחושת אכזבה. קל מאד לייצר פילרים בסגנון הזה כדי להוציא "אלבום אמן". בוקה שייד מסוגלים ליצור קטעים מצוינים, אבל איכשהו, למרבה הצער, יש מעט מדי כאלה באלבום הזה, ואלה לא מצליחים להחזיק אותו למשך האזנה רצופה.

בוקה שייד, "Movements" (יבוא, Get Physical)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully