ביולי האחרון, סאשה רינג, הידוע יותר בתור Apparat, סיפר בראיון כי נמאס לו ממוזיקה אלקטרונית. די, הוא עבר את שלב הרייבים והצלילים המתוכנתים - ספק על ידי אנשים, ספק על ידי אלגוריתם מבריק ופתאום, כך טען, הוא רוצה לעשות רוק. משהו חי, עם גיטרות ולהקה. מעניין אם אז הוא כבר ידע שהוא קצת מבלבל ת'שכל, ושעשרה חודשים מאוחר יותר הוא יגיע לפסגת הקריירה שלו עם האלבום (האלקטרוני) הכי טוב שהיה שותף לו.
"Orchestra of Bubbles" הוא פרוייקט משותף לאפארט ולבת זוגתו, אשת האלקטרו-טכנו המוערכת, Ellen Allien. השניים כבר עשו מספר רמיקסים יחדיו בעבר, ולכל אחד מהם קריירה מפוארת משלו אלן שולטת ביד רמה על רחבות ריקודים מתחילת האלף עם אלקטרו אינטליגנטי שמזיז ישבנים, שחררה המון מוזיקה והקימה את הלייבל הברלינאי Bpitch Control, בו יוצא הריליס המדובר. אפארט מצידו, יצר במהלך אותן השנים גליץ'-טכנו להאזנה ביתית, לא התבייש לשלב שם כלים חיים, שחרר שלושה אלבומים ואי-פיז רבים ומוצלחים, והוא שותף בניהול הלייבל Shitkatapult, הברלינאי גם הוא.
גישתם של השניים היתה שונה מהותית עד היום. אלן, שגדלה בברלין המערבית, השקיעה את כל כולה בסליזיות המועדונים. לאפארט, שגדל בצד המזרחי של הגדר, היו מחשבות קצת יותר אובדניות ואפרפרות, והוא הוציא אותן במקצבים מלנכוליים, צלילי מיקרו מפוצפצים, ולא מעט קליקים וקנאקים.
השילוב ביניהם, כמעט כמו גרמניה המאוחדת, נשמע הרבה יותר טוב ממה שאפשר היה לצפות. הם סרגו פה באופן קומוניקטיבי אלמנטים רבים (מינימל, IDM, גליץ', דאב-סטפ ואמביינט), וכמעט הגדירו איך אלקטרוניקה צריכה להישמע ב-2006. תקראו לזה טכנו-פופ, תזיזו את הראש ברפטטיביות, או שתשכבו שפוכים במיטה ותתרכזו בכל צליל מוזר, מיוחד ומהפנט שיוצא מהרמקולים. "תזמורת של בועות" זה שם כל כך הולם לאלבום שכזה.
לא ברור אם היצירה הזו היא רק הקדמה לשיתופי פעולה רבים בין השניים, או סתם משחק חד פעמי של צמד נאהבים. מה שבטוח הוא שעבודה משותפת עושה רק טוב לקריירה המוזיקלית שלהם, ושהאלבום הזה הוא תוצר של אהבה גדולה.
ואגב, במוצאי שבת, אפארט הופיע בתל אביב, בקולנוע מקסים. את אלן אליין ואת כל ההשפעות שמצאנו ב"תזמורת הבועות", הוא השאיר בבית, בברלין. לכאן הוא כנראה הגיע עצבני, אולי אחרי שאנשי הבטחון הישראליים גרמו לו לפספס טיסה, ובכל מקרה: הוא הוציא את זה על הקהל בהופעה הכי כועסת, במובן ההארד-קורי המשובח של המילה, שנראתה כאן זמן רב, כשכל הרעש מופק עם מקינטוש נייד ועוד כמה מכשירים אלקטרוניים על השולחן.
סביבו, כחוצץ מפני שאר הקהל, שני מעגלים של בחורות שוות ומריעות, תופעה נדירה, כמו שיעיד כל מי שנכח אי פעם בערבי מוזיקה אלקטרונית ניסיונית, ורגיל ליחס של 10 בחורים לבחורה, אולי גם בגלל שסאשה רינג הוא בעצמו תופעה נדירה, כוסון בתחום של חננות מחשבים. הקהל, שרקד לצלילים הקשים שלו, נראה מאושר למדי, שאג ושמח גם ברגעים שאפארט קצת הגזים, וכמעט פוצץ את המגברים של מקסים (שלא בהכרח סיפקו סאונד מרשים). מקרה נדיר שבו יכולנו לראות כאן משהו טוב, בזמן שהוא אשכרה קורה בעולם. מקסים.
אלן אליין ואפארט, "Orchestra of Bubbles" (יבוא, Bpitch Control)
רינג אוף פייר 2006
אלון עוזיאל
10.5.2006 / 9:28