וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

נושך

מאיה פנחסי

12.5.2006 / 9:01

דרך הסיפור הקווירי של הסרט, "קרייזי" נוגע בתחושות נעורים אוניברסליות וסוחף איתו אפילו את מאיה פנחסי

לעתים נדירות סרט מצליח להחזיר אותך לתחושה מדויקת בנעוריך. דרכו מתחוורת לך האוניברסליות של אותן חוויות משמעותיות, מתוקות-מרירות, רומנטיות או מביכות, בגיל בו כל תקליט הופך לפסקול של חיים וכל סרט הופך לתמונות שמלוות אותו. "קרייזי", הסרט החדש של ז'אן מארק ואלה, מצליח לרגעים לעורר מחדש תחושות כאלו.

הוא עושה זאת על ידי חיבור מדויק בין צלילים צפויים כמעט מהמאגר התרבותי של כולנו ("Shine On You Crazy Diamond" של פינק פלויד או "Sympathy for the Devil" של הסטונס), לסצנות מקוריות המטעינות אותם במשמעויות חדשות. "Space Oddity" האלמותי, לדוגמא, משמש פלייבק לסצנת מפתח בה מגלה הגיבור שהוא נידון לחיי חריגות בגלל העדפתו לבנים. המלים של בואי משמשות הארה נפלאה לתחושת התלישות והבדידות שלו, וכשברקע נשמע "Can you hear me major Tom?" קשה שלא להזדהות עם הנער האומלל שתקוע בספינת החלל הדמיונית שלו, בתוך הסלון הבורגני של בית הוריו.

העלילה של "קרייזי" מבוססת על זיכרונות הנעורים של פרנסואה בולה, חבר ילדות של אשתו של הבמאי, ומי שהיה שותף בכתיבת התסריט. הוא מגולל את סיפור התבגרותו של זאק, הבן המועדף על אביו במשפחה של חמישה בנים. מצב העניינים בבית משתנה כשהאב תופס את זאק בן השבע מתגנדר בשמלות אימו ועונד פנינים מול המראה (את הילד משחק בנו של ואלה, שעושה כאן תפקיד מצוין). מכאן ואילך מתבסס הסרט על המתח הדרמטי שבין בן חריג אך אהוב לבין אב שרואה במצ'ואיזם ערך עליון.

זאק גדל בסביבת התבגרות פוריטנית של משפחה בורגנית קתולית בקנדה של תחילת שנות הששים. האלמנטים הנוצריים, החל בטקסי הכנסייה ועד לאמונתה של האם כי זאק ניחן בכוחות ריפוי מיסטיים, מעניקים לסיפורו הילה של קדוש מעונה. אל הגאולה הוא מגיע רק בסופו של מסע ייסורים מענה, ויה דלורוזה של ממש, שעוברת גם בארץ הקודש.

סצנת המסע שאמורה להתרחש בירושלים מעוררת אי נוחות מסוימת, כי ישראל שוב נראית בה ארץ הגמלים והפינג'אנים. בפגישה שנערכה עמו לאחר בכורת הסרט בפסטיבל הקולנוע הצרפתי, הסביר ואלה כי נאלץ לצלם את הסצינה במרוקו במקום בסמטאות העיר העתיקה, וסיפר שהוא מתנחם בכך שהסרט בכלל הגיע להקרנה בישראל. נדמה כי הצלחתו הפנומנלית של "קרייזי", שזכה בעשרה פרסי האוסקר הקנדי, הפך ללהיט ענק בארצו ונמכר ללמעלה מ-40 מדינות, הפתיעה גם את הבמאי עצמו, שעבד על הסרט משך עשר שנים (!) במהלכן חש "תיעוב עמוק כלפי כל הסרטים שעשיתי, והרגשתי לוזר".

אמנותית, זה השתלם: אדם ואלה עושה ב"קריזי" שימוש חופשי כמעט בכל טכניקות הקולנוע האפשריות - מאץ' קאטים, תנועות מצלמה נדיבות, עריכה היוצרת מקצב מושלם - ומצליח לסחוף את הצופים לתוך הסיפור כמעט לכל אורכו ולהעביר תחושה של אהבת חיים אמיתית. חולשתו היחידה של "קרייזי" מתגלה, למרבה הבאסה, דווקא במערכה האחרונה, שקצת נסחבת ומסתיימת בשיאים מעט צפויים. אבל כל שאר הדברים הטובים שקורים ב"קרייזי" עד לשם, יחד עם החיבור המעניין בין זוויות מבט סטרייטיות וקוויריות, מחפים ומציעים משב רוח מלא תנופה ואופטימיות. מה גם ש"קרייזי", על שיריו וכישוריו התרבותיים, מצליח במשימה לא פשוטה: לגרום לנו לחבב את זיכרונות הנעורים שלנו, על כל המבוכה, הגמלוניות והאקנה שבהם.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully