ערך מוסף? פחחחח

דרך ארוכה עשו ברצועה מאז הימים הראשונים בהנחייתו של טל ברמן, שפעם נדמה היה כאילו שום דבר בתוכנית לא יסחוב בלעדיו, והיום הוא נזכר כדבר הכי אנמי שאפשר היה להכניס לחבילה הזו. הכיתה הטיפולית המתכנה "הרצועה", הובהר עם הזמן, לא ממש זקוקה לגורם מאזן שידגיש את השריטה העמוקה של משתתפיה: היא כל כך עמוקה שאנשים נופלים פנימה בלי להרגיש, וטוב שכך. אתמול היא פתחה במזל טוב עונה רביעית במספר.

אני מוכרחה להודות שבזמנו סברתי ש"הרצועה" תרד מהאוויר תוך שבוע. אלא שבתוכנית הזו עושים מספיק דברים נכון, ובהתמדה, כדי להמשיך הלאה, ואפילו להפוך לסוג של קאלט בקרב חוגים מצומצמים, חלקם אפילו לא בעסקי שאיפת טיפקס. אמנם עדיין לא מדובר בספקטקל שמבטלים בשבילו תוכניות, אבל אם נופלים על "הרצועה" במקרה, לא מצטערים אף פעם - גם תוכניות חלשות יחסית מכילות כמה הזדמנויות לצחוק בריא, הודות למגוון דמויות מסטולות מהתחת שמגולמות בידי אנשים שאוהבים נורא לעבוד יחד והמסחרה של ערוץ 2 עוד לא הרגה אותם.

למנויי הוט בדרך כלל אין סיבות מיוחדות להיות שמחים בחלקם, לעומת מצבם של מנויי יס (או בכלל). מצד שני הם תמיד יכולים להתנחם בעובדה שהם קולטים את ביפ ויכולים לצפות בגדול שחקני ישראל, גדעון להב, מספר כיצד נכנס להריון מיהודה לוי. אחר כך שרון ירקון תודיע לנבאחו שהריאליטי מת ולקט זה הפורמט החדש, הוא יגיד לה שלקט זה לא פורמט, והיא תתהה "אז למה ארז טל התחיל את העונה שלו בלקט?". הם גם ישחילו עקיצה לכיוון "ארץ נהדרת" עם פירגון הלקט ה- 85 שלהם. האאוטסיידריות של הרצועה שלהם מאפשרת למשתתפים שלה להתנהג כאילו הם מחוץ למשחק, ועוד לצאת בסדר. דווקא עם האורח טוביה צפיר נזהרו שם מלרמוז, אפילו הכי בקטנה, על הארוע הכי רייטינגי שהוא היה שותף לו בשנים האחרונות, ויצאו פארשים לגמרי (אני לא הייתי מוותרת, ואז רצה להחתבא מאחורי הספה).

לפעמים מתקבלת תחושה שהחבר'ה בתוכנית רוצים להעניק לגגים שלהם ערך מוסף בכוח, כאילו שאם הם סתם יעשו קולות של שימפנזים בתורות אנשים בבית לא ימותו מצחוק בכל מקרה- אבל מה זה חשוב. קסמה של "הרצועה" הוא לא רק ביכולתה לעשות סאטירה לסוגיה, אלא ביכולת לשלב אותה עם הומור דבילי ואנרכיה מוחלטת, וכל זה בתחושה אינטימית משהו- אולפן קטן, צוות קבוע מצומצם והלואו-טק שזועק מכל פינה. איך אפשר שלא לאהוב אותם ככה.

כל זה, ו"הרצועה" היא עדיין תוכנית הכי מצחיקה שאתם הכי פחות רואים. או לפחות, לא רואים מספיק. מפגרים אבל אופטימים, תקועים בערוץ נישה עם מישה (המאבטח), מוותרים על חצי מהעם מראש וצריכים לסמוך על החצי השני שיזכור לזפזפ אליהם כשהוא במצב רוח אידיוטי מספיק. בואו נהיה יהודים טובים ונזכור להשקיע ל"רצועה" קצת יותר. לא חראם, איך שהיא מתבזבזת?

"הרצועה", א'-ד' 21:30, ביפ