וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

אדלר יחלק את ירושלים

דנה רוטשילד

23.5.2006 / 10:29

הדוקומנטרי "כל אנשי הקמפיין" גרם לדנה רוטשילד להשתאות מחדש לנוכח הציניות והשליטה המיסטית של המאכערים

תודעה היא עניין חמקמק; נהוג להניח שיש לנו איזו שהיא שליטה על מה שעובר אצלנו בקופסה, על האמונות שמניעות אותנו והאמיתות שמסתובבות לנו בראש, אבל בסופו של דבר, אם לשפוט לפי הסרט "כל אנשי הקמפיין", המוח האנושי אינו אלא תיבת תהודה לכמה סלוגנים מוצלחים ומיתוג מנצח, ודין אידיאולוגיה כדין אבקת כביסה.

ענת גורן, הבמאית, עקבה אחרי שלושה צוותים מתחרים של אנשי פרסום שניסו, בואך הבחירות האחרונות, למכור לנו את המועמד שלהם בעטיפה מרשרשת, בימים שבהם רק מסרים קצרצרים ואג'נדה אכילה נוכחים באוויר. מבלי למצמץ, מרחיקים אנשי הקמפיינים של גורן את חברי הכנסת הפחות יפים מהבמה התקשורתית, מחליפים פרצופים בתשדירים לפי סקרי דעת קהל, ממציאים אמיתות פוליטיות רק על מנת להפריך ולדחות אותן שבוע אחר כך, אם הסקרים לא מעכלים את הקונספט באורח משביע רצון.

זירות פוליטיות תמיד היו ביצה רוחשת יצרים, כסף, ומשפטים קליטים - אלא שבחירות 2006 התרחשו בסיטואציה שבה נטרפו הקלפים חודשים ספורים לפני שעת השין, מותירים את המרחב הפוליטי פרוץ לגמרי לטובת אותם אנשי פרסום, ששנינותם אומנותם ותו לא. ענת גורן זכתה, בפו?קס, לעקוב אחרי הבחירות עוד לפני שאריק שרון חטף את השבץ. לא בכדי מצייר הסרט את הרגע הזה כנקודת המפנה של הקמפיין כולו; היה זה הרגע היחיד שבו חדרה פיסת מציאות לעולמם המעוצב של אנשי הספינים, הציניקנים המובהקים, וחשפה אותם כטיפוסים קצת אבודים, וגם, לא נעים לומר, סוף סוף אנושיים. אחרי הוולגריות הצעקנית שבה טיקסו אנשי הצוות של קדימה - ראובן אדלר וליאור חורב - שלל עצות בדרך לכיבוש קהל היעד, היה מרגיע לגלות שכשאדם שעימו עבדו במשך שנים לוקה בשבץ מוחי - אפילו לב האבן שלהם יכול להיסדק קצת, אפילו שהשעון מתקתק והבחירות בפתח.

ברם, בתוך ימים ספורים התפוגגה המציאות להיכן שהיא תמיד - מחוץ למשרדי היוקרה של הפרסומאים, והללו התעשתו על מנת לעבוד במרץ על הקמפיין המסקרן מכולם, בו תחת מסגרת זמן מצומצמת צריך היה לתפור ראש ממשלה חדש, מנהיג, כמעט יש מאין. המועמד: אהוד אולמרט. כל האמצעים: כשרים.

גורן עקבה גם אחרי הקמפיינר של מפלגת העבודה, מרדכי עמר, שנראה, לפחות בסרט, אפרורי וסתמי כמו מפלגת העבודה עצמה; וגם אחרי גיל סמסונוב, הקמפיינר של ביבי נתניהו, שניסה להתמודד עם קריסת הליכוד והפופולריות המתדרדרת של הביבי במה שהצטייר כמלחמה חסרת סיכוי; אבל הצוות של קדימה, כמו גם הקמפיין הברוטאלי והמיומן שלהם, היו, מן הסתם, הסיפור האמיתי.

והם סיפקו את החומר. בחדר הישיבות הגדול של קדימה ישבו למעלה מתריסר איש, זרקו ביניהם לאוויר משפטים בוטים בהן הסבירו כיצד יש לעטוף את אולמרט בעטיפה של מנהיג, להפוך את פרץ לפתטי וללבות את השנאה לביבי (רעיון שהגיע, בחלקו, מאדם שנטר לביבי אישית); לרכב על ההתנתקות, משום שהיא "מותג מנצח" ולהמציא את "דרך שרון", מן מונח על שאין מאחוריו כלום. "שרון...זה מותג מנצח", מסביר אדלר, ומפרט: "למה אריק? כי רק אריק יכול". אריק הוא הסיבה והתוצאה, ואם העיצוב הגרפי יהיה מוצלח - והוא הרי מאוד מוצלח, כולם אנשי מקצוע מיומנים מהשורה הראשונה - אתם תאכלו את הספין, תבקשו עוד, וגם תשימו את הפתק הנכון בקלפי.

באותיות קטנות, במילים שקטות, נאמר בתחילת הסרט שמשרד הפרסום של אדלר קיבל למעלה ממיליארד שקל בתמורה למסעות פרסום ממשלתיים כאלה ואחרים. זהו סכום מטורף, אבל הוא כלום לעומת הבונוס שמישהו כמותו מקבל במקרה של הצלחה בבחירות - קירבה למנהלי המדינה. הקירבה הזו הפכה את אדלר מיועץ פרסום לאחד ממובילי המדיניות בישראל, מבלי שאף לא אחד מאזרחי המדינה נתן לו את קולו. באחת הסצינות היותר מדהימות בסרט, מכתיב גיל סמסונוב לנתניהו בסלולרי את נאום הסיכום שלו; סמסונוב לוחש לסלולרי, וביבי מקריא מהדף בקול בוטח באיזו מסיבת עיתונאים. הקלות שבה איש עצמאי מנווט את הפוליטיקאי שלו נראית פתאום כל כך טבעית, שכמעט ולא מפחיד לחשוב על זה שבמשך ארבעת חודשי הבחירות שלושה צוותי פרסומאים שיחקו לנו במוח מבלי שהרגשנו. רק כמעט.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully