וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

גיא גולדשטיין

רותם רוזנטל

24.5.2006 / 9:47

הוא קונה ספרים יד שניה, אוסף מגזינים, מחדד את האוזניים עם פוסט-פאנק ומתעצבן על נהגים בזמן דיווש על אופניים

איזו מוזיקה אתה שומע במהלך העבודה?

בתור בסיסט בלהקת נערות ריינס, אני שומע הרבה פוסט-פאנק בריטי וניו יורקי והקלטות שלנו לסקיצות. כשאני עובד בסטודיו, מוזיקת הרקע מתאימה לסוג העבודה שאני עושה. כשאני תופר, ומדובר בעבודה מאד סיזיפית ומונוטונית, אני מאזין לתוכניות מלל ברדיו. זה טוב. כשאני עובד על אובייקט או משהו עם יותר אנרגיה אני שומע להקות כמו The Rakes, Kings of Leon או Moving Units .

מה יותר מזין אותך - טלוויזיה, ספר או סרט?

הכל מזין אותי. יש תקופות שאני קורא המון ואז מפסיק לתקופה ארוכה. לאחרונה קראתי את "והיום איננו כלה" של צ'ינגיס אייטמטוב, "הכל מואר" של ג'ונתן ספרן פויר ו"שנת הארנב" של ארטו פאסילינה. יש כמה חנויות ספרים יד שניה שקונות אוספים במכירות פומביות. אני מחטט בהן ותמיד מוצא משהו שמוליד אצלי איזה רעיון.

אני כמעט ולא רואה טלוויזיה. אני נוטה לזפזפ במעט הערוצים שיש לי ולעצור פתאום על שיחה עם איזה זקן במעון יום לקשישים או משהו הכי לא אטרקטיבי - זה סוג של התמודדות עם חרדות, שבאה לידי ביטוי גם בעבודות שלי. אני אוהב להסתכל על מה שהכי מפחיד אותי.

אני בקושי משתמש באינטרנט כדי להתעדכן, אני מעדיף להיתקל בדברים ולא לחפש אותם. הייתי אספן כפייתי של מגזינים עד לא מזמן. די נמאס לי גם מזה, אני מנסה לשמור על שליטה ולא ליפול להזנה עצמית של אופנה. רוב המגזינים הטובים מחו"ל נורא חוזרים על עצמם ונוצר מן לוק פרעחי אחיד להכל. אני ממליץ גם על "המדרשה 2", קורע.

דבק עצים

מה היית משנה ברחוב מגוריך?

אני גר ברחוב בורוכוב במרכז ת"א. הרחוב עבר עכשיו שיפוצים במשך חצי שנה. אני חושב שלא היתה דירה שגרתי בה מבלי לעבור את הסיוט הזה. מחר זה מסתיים. אני חושב שהייתי מחזיר את הענפים שגזמו חזרה לעצים, ריק לי נורא בסלון.

למי היית מכניס מכות?

לכולם. מגיע לכולם לקבל מכות .אני רוכב על אופניים כדרך חיים והייתי מוותר על הזכות להכניס מכות ועובר ישר לירי כבד ויומיומי. זה הכי נורא כשאני נופח את נשמתי בדיווש, קורע לב או ריאה בעלייה לכיוון רוטשילד, כשלפתע מגיח רכב מאחוריי ומתקיף אותי בצפצוף. הייתי יורה בכל הנהגים האלה.

מה ההתמכרות שלך?

מהסיגריות נגמלתי לפני יותר מארבע שנים וקפה התחלתי לשתות רק לפני חודשיים, כשהבן שלי נולד. אני חושב שהעבודה שלי, "I Love Porn & Porn Loves Me" לא מותירה מקום לדמיון. אני אוהב לחטט, להציץ ולשאול הרבה שאלות מיותרות.

את מי היית מזמין לדרינק על חשבונך?

אף אחד. אני לא אוהב פגישות יזומות. אני מעדיף להיתקל במקרה במישהו ולהיסחף אתו לשיחה. אולי בסוף יצא מזה גם דרינק. אם אני חייב לבחור, הייתי מזמין את האוצרת אלן גינתון. היא תמיד נורא עסוקה, קשה להוציא אותה מענייניה. הייתי מזמין אותה לדרינק בקפיטריה של המוזיאון על חשבוני ומנצל את הזמן לסגור ביזנס.

מה הרינגטון שלך?

צלצול רגיל.

מי היית רוצה שיראה את התערוכה שלך, חי או מת?

כל מי שקורא שורות אלה. חשוב לי מאד שאנשים ילכו לראות אמנות ולא יסתפקו בקריאת ביקורות, רכילות ופרומואים לתערוכות באינטרנט או בעיתונות. אנשים עובדים שנים על תערוכות ויש איזו נקודת קצה שבה האמן חייב להקיא את העבודה מהסטודיו לחלל הגלריה, כדי לזכות ולהשיג עיניים צופות, בוחנות, תוהות או מגיבות. הגלריות בתל אביב נורא ריקות מקהל. אם מחשבים את הזמן במהלך תערוכה שבו עבודת האמנות פוגשת קהל, יוצא שהוא קטן בהרבה מהזמן שבו היא נחה בחלל הלבן ומחכה.

איזה מכשיר חשמלי מפחיד אותך?

אני די מבועת מהמכונה בתחנת רכבת השלום שמכינה צ'יפס. מפחיד לחשוב מה אנשים מוכנים להכניס לגוף שלהם.

מהם הרגלי הגלישה שלך?

אני משתמש באינטרנט מאד בזהירות, בד"כ אני מחפש דברים ספציפיים. יש כמה אתרים בפייבוריטס שלי שאני עובר עליהם מדי פעם, ביניהם:

תיק עיתונות

בדים וחפצים שמתכסים בלבן ובשורות של מחברת, חולצה שעל צווארונה תפורים ילדים עירומים שמשתינים חוט שנוחת ליד הכפתורים, חצי פרצוף גברי אדום תפור על בד ומעליו שתי אוזני מיקי מאוס מעור, צילומי גב של עשרות דמויות שמדברות עם הצופה רק דרך השיער. גיא גולדשטיין (32) מציג תערוכת יחיד שלישית בגלריה החדר, "אובייקט מעבר", ומתמודד בה עם המעבר מילדות לבגרות ולאבהות.

ההצהרות שמצהיר גולדשטיין בתערוכה זו מתייחסות אליו ודרכו גם אל דרכי חיים אוניברסאליות. כשהוא מכריז: "I love porn & porn loves me" באורות ניאון מבעד לוויטרינה של חלונות זכוכית, הוא מאפשר לצופה להציץ אל המתרחש בתוכו ומציץ יחד אתו מבעד לחלון אל מקומות אחרים. הוא מעביר את הצופה דרך מסע ההתבגרות שלו ומאפשר לו לחוות את התהליך מחדש.
גולדשטיין אסף במשך זמן רב חפצים מהרחוב ושילב אותם בעבודות המוצגות בתערוכה זו. הוא תופר בהם תחנות מוכרות של התבגרות בקלילות מלאת הומור. העבודות מוצגות בגבן לצופה. הצד "הייצוגי" שלהן מוסתר, הן מדברות עם הצופה מבפנים ומשאירות את הניקיון לעולם החיצוני. ההסתרה מאלצת את הצופה לשוטט ביניהן, לעבור בין הצד הגלוי, היפה והחשוף לבין מה שמסתתר במקומות שלא מדברים עליהם.

בקומוניקט התערוכה מצוין כי מבחינה פסיכולוגית, אובייקט מעבר הוא החפץ שבוחר הפעוט בכדי לבסס את עצמו כאדם עצמאי, מנותק מאמו. החפץ אמור לשכך את חרדת ההתנתקות. העולם שמציג גולדשטיין נמצא בתווך. דרך החפצים והיצירה הוא מנסה לזכך את עצמו מחרדה שמוכרת לכל אדם באשר הוא.

בימים אלה עסוק גולדשטיין גם בתפקידו כבסיסט של נערות ריינס ובעבודתו כמעצב גרפי. הוא סטודנט בתוכנית לימודי ההמשך של בצלאל ועבודותיו מוצגות גם בתערוכת צילומים במוזיאון חיפה ובמגזין האדריכלות החדש "בלוק". בעבר הוצגו עבודותיו גם במוזיאון תל אביב ובמגזיני האמנות והעיצוב Rojo ו-Belio, בגלריה העירונית שברחובות ובגלריה בקרית טבעון.

"אובייקט מעבר", גלריה החדר, עד ה-24.6

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully