בקרוב תגיע רחוק. אולי

טיפולים פסיכולוגיים מתמשכים – אאוט, להפוך את הצרות שלך לסדרת טלוויזיה – אין. זו המסקנה שלי היום. זה כבר לא חדש, שיוצרים ישראליים מפיקים סדרות דרמה, או דרמות קומיות, המתבססות באופן ישיר או עקיף על אירועים לא פשוטים מחייהם. יגאל עדיקא עשה את "מלנומה אהובתי" בעקבות מחלת הסרטן של אשתו, האחים ברבש עשו את "מיי פירסט סוני" על החיים בתא משפחתי מתפורר כילדים, אפילו אורנה בנאי הביאה את "אמא'לה" כדי שנדע שלא הכל שושנים בלהיות אם חד הורית. עכשיו מאיר סוויסה מריץ את "קרוב לוודאי", סוג של דרמה קומית המתבססת על תקופה עגמומית במיוחד בחייו - שחקן מזדקן בתקופת שפל תעסוקתי, אשתו לוקחת את הילדים ומתחפפת לקצה השני של הפלנטה, החיים לא נראים מזהירים במיוחד. טוב, אם כבר הגענו למצב כזה, לפחות אפשר לתרגם את זה למשהו שיכניס כסף.

בחיי, סאטרט-אפ מטורף הסדרות האלה. תראפיה וכיף בכרטיס אחד. מי יודע, אולי יום אחד אוכל גם אני להריץ סדרת תראפיה כזו משל עצמי, ובה אחלוק כל מיני טראומות מעצבות מעברי, כיצד פוטרתי מעבודתי כשיננית בעקבות גרימת נזק מכוונת ללסת של פציינט, איך התמכרתי לטופי בעקבות דיכאון מתמשך שנגרם מטוקבקיסטים שלא יודעים לאיית נכון את השם שלהם וכבר ממליצים בחום להחזיר אותי לתעלה, דברים כאלה. עוד אין לי שם ללהיט הפוטנציאלי הזה, אבל אחשוב על משהו, קרוב לוודאי.

סוויסה של "קרוב לוודאי" הוא סוג של לוזר שמסתבך בסיטואציות קטנות מהיומיום, נאלץ להתמודד עם טיפוסים שרוטים כמו אלון חמאווי הזכור לשמצה מפרויקט וואי, או המורה המתוסבכת לנהיגה שיוצאת איתו, חופרת לו במוח ולבסוף צועקת עליו ומכנה אותו אפס דפוק (ציטוט חלקי ביותר) כשהוא נפרד ממנה. ההתנהלות הכללית אומרת כולה ריאליטי לא ערוך. קל מאוד לצעוק פה "לארי דיוויד" (למשל), ואם ככה, אז למה שלא נעשה את זה באמת. איפשהו בצפייה בהפקות מקומיות תמיד מתגנבת הצביטה הזאת, שמעבר לים כבר עשו את זה קודם והרבה יותר טוב, אם כי יש להניח שהיוצרים מודעים לבעייתיות וינסו לפתח טאץ' מקורי יותר ככל שהסדרה תתקדם.

אשר לכוכבנית הראשית מ. בוהדנה, לרדת על כישורי המשחק שלה זה קל מדי. כמעט קלישאתי. אפילו בסדרה כבר עושים בזה שימוש מוצהר - דוגמניית הטלנובלות בוהדנה רוצה לעשות תיאטרון ואפילו הסוכן שלה מייעץ לה לא לפרוש מהדיי ג'וב. ובכן מירינקה, את יודעת מה אומרים אצלנו: קלישאה היא אמת שהוכיחה את עצמה שוב ושוב. אם זה לא היה כל כך עצוב אולי זה באמת היה יוצא משעשע כמו שהיוצרים התכוונו. לי, בכל אופן, היא גרמה לדמיין את התסריט עליו כתוב הדיאלוג שהיא מנהלת, כולל הוראות בימוי, בדרך כלל הסממן הראשון למשחק מעפן. מצד שני, איך אפשר להאשים את סוויסה שרצה לכלול אותה בסדרה, ככה הרבה יותר נוח לסדר להם התפתחויות רומנטיות בעלילה (זה הכרחי! מה, לא?), והיי בנאדם, מפרגנת לך לגמרי. אם כבר אז שיהיה בגדול.

לסיכום הפרק הראשון: קצת יבשושי בשביל ההתחלה, לא מאוד משעשע, אבל חביב ומבשר טובות. כרגע מוקדם מדי לחרוץ לאן יתגלגלו הדברים וכדאי להמתין להתפתחויות נוספות. לכל היותר, אם גם הסדרה תיכשל ותהפוך למסמר נוסף בארון הבעסות של מאיר, אולי נקבל מזה כבר סרט באורך מלא של ממש, שיוכל לשאת בכיף שמות כמו "ככל הנראה", "לא בטוח גבר, דבר איתי אחורי זה נראה מה אנחנו סוגרים", או "קרוב לדוואי", שזה כמו קרוב לוודאי, רק מדובב לרוסית. והעיקר האופטימיות.

"קרוב לוודאי", יום ד' 22:15, ערוץ 10