לעקוב אחרי הפרויקט הגרנדיוזי של הבי.בי.סי, "ילד בן זמננו", ידרוש יותר סבלנות ואורך רוח מזה שהשקענו בשנים של "בוורלי". אפילו לבוגרי "לגעת באושר" זה לא יהיה קל, שכן הפרויקט שנמצא עדיין בחיתוליו (תרתי משמע) מתוכנן להימשך עשרים שנה, במהלכם יעקוב אחרי כעשרה תינוקות בריטים מרקעים סוציו-אקונומיים, אתניים, דתיים ובריאותיים שונים לחלוטין, שהדבר היחיד המשותף להם יהיה התענוג המפוקפק לגדול לעיני המצלמה.
השאלה הגדולה שמנחה את הסדרה היא השאלה עתיקת היומין: מה עושה אותנו למה שאנחנו - הגנים או הסביבה? - שאלה שנהוג לשאול בקונטקסטים הרבה יותר מצומצמים וממוקדים (בקונטקסט של משפחת בנאי, למשל). לקבל עליה תשובה רצינית בהיקף כה רחב זה כמובן בלתי אפשרי, לכן מראש מספרים לנו את מה שאנחנו כבר יודעים: "זה שילוב של השניים".
קתרין סינגלטון, זמרת אופרה ואחת האמהות בניסוי, רוצה ילד מוזיקלי. היא מצידה עושה כל שביכולתה לקדם את העניין (משמיעה לעובר אופרה של ורדי דרך מכשיר בשם "טלפון עוברי", מתמוגגת לנוכח התגובה הבועטת שלו בתוך הבטן וממהרת לפרשן את חוסר התגובה שלו לגיטרת הסרף של דיק דייל כסלידה מכל מה שאינו מוזיקה קלאסית), ואם הילד אכן יגדל להיות נגן אבוב מחונן בפילהרמונית, יוכלו כולם לפסוק בודאות: "זה היה שילוב של גנים וסביבה". אבל את זה ידענו גם קודם.
השאלה לגבי המשקל של המטען הגנטי והחינוך על עיצוב האישיות והעתיד של התינוקות הללו, אם כן, היא באמת לא כל כך מעניינת. מעבר ליצר המציצני הטבעי שהסדרה הזאת מספקת באותה צורה בה עושה זאת כל תכנית Real TV, היא משחקת בניבוי. במהלך שני הפרקים הראשונים אנחנו זוכים להכיר את המשפחות המצפות לתינוק חדש במקביל לחגיגות המילניום. אנחנו למדים קצת על הרקע שלהן, על התכונות הבולטות של ההורים ועל הציפיות והחששות שלהם לגבי התינוק שבדרך. מאותה נקודה מתחיל הניבוי, של ההורים, של המומחים המגויסים למטרה זו, של יוצרי הסדרה וכמובן של הצופים בבית.
במהלך שלב ההיכרות אנחנו פוגשים את משפחת בלר - משפחה נחמדה מבירמינגהם שמצפה לשלישיה ועיקר פחדיה מתמקדים בתחום הכלכלי מכיוון שכבר יש להם שלושה ילדים; את מארי וג'מל - זוג שחור וצעיר שכבר יש לו שתי בנות ומארי קצת חוששת מפני בן כי בנים נוטים להסתבך בצרות; את משפחת רוברטס מעמקי יורקשייר ששמחים להעניק לילדיהם את איכות החיים של הכפר, מקווים שהתינוק החדש יירש את הנטייה הספורטיבית של אבא (שהוא וטרינר פרות ואלוף אנגליה ב"פייבס") אך לא את הביישנות של אמא; את האמנית הנכה וחסרת הגפיים אליסון לאפר שלא יודעת אם מצבה הוא תורשתי או לא; את ג'יל ומארק היהודים מאילפורד שפוחדים שהתינוק יבכה יותר מדי, כמו אחיו הבכור; את שרון שסובלת מדיכאון בזמן ההריון ופוחדת שזה ישפיע על התינוק וכו' וכו'.
חלק מהתינוקות נולדים עוד לפני חלוף המילניום, חלק באים מיד אחריו. השמחה, ברוב המקרים, רבה. עכשיו כולם צריכים לחכות בסבלנות לראות מה יקרה עם כל התינוקות החדשים האלה. לגבי החיזויים, לא נראה שנגיע לסיפוקנו בקרוב. מצד שני, לנו לא כל כך דחוף לדעת. אנחנו לא אלה שצריכים בינתיים להחליף חיתולים.
* הסדרה "ילד בן זמננו" משודרת בערוץ 8 בימי ראשון בשעה 21:30
זה הגנים של דודה לבנה או שאתה סתם אידיוט?
22.7.2001 / 10:52