לא סופי

שלום יאיר,
אני כותבת לך כי יצאת אתמול לדרך חדשה. לחופשת הקיץ. זה לא פשוט שם, בחוץ, יאיר, בלי המזגנים המשתקים של האולפן ובלי שיהיה ברור לך איזה טי-שרט אתה לובש היום. ייתכן שהעמך יצביע עליך ברחוב בעודך בכפכפים ויגיד "היי, זה אתה מהתוכנית של יאיר לפיד. איזה סוס. תביא חתימה". ייתכן שתלך לים ותעקוץ אותך מדוזה וייגמר לך הכסף הקטן לשוקו-שוקו ותוציא שטר של מאתיים לשלם ולמוכר לא יהיה עודף.

לא קל שם בחוץ, יאיר יקר שלי, בקיץ הישראלי הדביק ונטול הרחמים. איש חכם אחד אמר פעם "וואי וואי, איזה חום, 'פתחו, 'פתחו חלון, אני כבר מזיע שמן קנולה מהבהונות". לאיש הזה קוראים משה, ואל תשאל אותי מה תפקידו בכוח, גם אני לא יודעת. אבל אני חושבת שכדאי שכולנו נפנים את הדברים הללו, ונפתח חלון, ונפתח את ליבנו ולא נהיה קקות כשאנחנו כותבים על התוכנית שלך, אפילו שנורא מתחשק.

בוודאי תשמח לדעת, יאיר, שנגמלתי מההרגל המגונה למרוח לעצמי קמח וג'ל על הצדעיים ולשרבב שפתיים מול הראי כדי לחשוב שאני אתה. אני גם לא שותה כל כך הרבה כמו פעם. משתדלת לעבוד גם על המינונים של דחיפת השם שלך לביקורות שלי, בייחוד לאלו שלא קשורות אליך אפילו בעקיפין.

בשלב זה ודאי תקמט את מצחך הענוג ותשאל את עצמך "הו דה פאק איז רות קנאל, מה נסגר עם הפיקסציה החולנית המתמשכת שיש לה עלי ועד כמה בדיוק עגומים חיי המין שלה?" כל אלו שאלות טובות וחשובות, אבל אנחנו לא נתעסק בהן, לא עכשיו ולא אחר כך, כי יש לך חיים יאיר, ואתה לא קורא טוקבקים וגם לא את הקטע המיותר שמעליהם. אנחנו פה כדי לדבר על התוכנית שלך, שנמשכת כבר איזה 18-19 עונות, לא זוכרת, מי סופר, למי אכפת, ועל יחסי האהבה-שנאה-שיעמום טוטאלי שאני מנהלת איתה ואיתך.
אתה מבין, בכלל לא רציתי לצפות בה, ובכל זאת מצאתי את עצמי נמשכת למסך הקטן משך רוב העונה בידי כוח עלום. מי אחראי לזה? אפקט מדורת השבט? אתה? לא ברור, אבל עובדה.

דווקא אתמול היתה אחלה תוכנית סיום עונה. עדי אשכנזי היא כרגיל קלף מנצח לאירועים שכאלו. הייתי מוכנה לראות חמש שעות רצופות של "סברס- אחלה ג'וב" בחינוכית, אם היא רק היתה עושה את קישורי הסטנד-אפ באמצע. היתה ציפי שביט. רותם וענת נתנו הופעה אחרונה (ככה אני מעדיפה להאמין) ואפילו הבאת קוסם. כולם הריצו עליך בדיחות בנק הפועלים והתעצבנת. בחיי, היה ממש נחמד.

בכל זאת, אל תספר לאף אחד, אבל כששמעתי אותך שר עם דני סנדרסון בסוף התוכנית נכנסתי לשירותים ובכיתי חמש דקות שלמות מהבעסה. לאמא שלי אמרתי שזה בגלל שאתה שר זוועה (שזה גם נכון), אבל האמת שפתאום נפלה עלי חרדת נטישה כזאת, מה יהיה אם תהנה יותר מדי מהחופש ותחליט שלא בא לך לעשות עוד עונה, איך פתאום ייראו החיים שלנו, כאן בישראל, בלי השאלון המורחב ותמיר והלהקה וכל הקהל הנפלא הזה.

אתה מבין יאיר, בעיניי התוכנית שלך היא ביטול זמן מז'ורי, אבל אני - אנחנו, עם ישראל - צריכים לדעת שהיא שם. איפושהו. ברקע. לא רק שאתה המאמי הלאומי וישראלי המחמד שכולנו אוהבים או אוהבים לשנוא, התוכנית שלך היא אי של יציבות שכמוהו לא נראה לפחות מימי דן שילון והמעגל המיתולוגי. אם האפוקליפסה לא הגיעה אתמול היא כנראה תגיע ביום שהתוכנית שלך תפרוש לגימלאות, ובמציאות הדינמית של היום, אני חוששת שיהא מעבר לכוחותינו להתמודד עם זה. חוץ מזה, על מי נחדד את הציפורניים בהנאה כל כך גדולה.

אז תהנה לך בחופש ושוב אלינו מתישהו (זה לא חייב להיות בקרוב. ממש לא). ואם כשתשתזף בחוף יבוא איזה ערס וינסה להתחיל איתך מכות, אל תפחד, תן לו כאפה בשמי.


שלך, בידידות (רוב הזמן),
רות