הוא הלך

את הראיון עם אסי דיין ליוותה הכתובית האוסרת את הצפייה לילדים מתחת לגיל שמונה. לפעמים לא צריך יותר מזה כדי לסגור עניין ולסכם את הפאנץ' ליין. אסי דיין הוא גבר שבור; הוא נראה מוזנח, השיער שלו מדובלל, הוא מתקשה לשמור על ריכוז והדיבור שלו מרוסק ולא מובן. השילוב של יותר מדי סמים לצד זקנה גרידא עושה דברים נוראיים לבני אדם. מבחינה חיצונית, הכוונה. לרגעים הוא נראה כמו דוד אבידן של אמצע שנות התשעים –קלישאה שרק הייחוס המשפחתי מציל אותו ממנה.

ובגלל אותו ייחוס משפחתי, הראיון של אסי דיין עם אילנה דיין חרג מנבירה בנפשו של אמן מיוסר, או גבר שהולך לאיבוד דרך מרפסת, איבד את הטון העיתונאי שלו בשלב מוקדם מאוד, והפך למסכת נזיפות משפחתיות. אילנה, העיתונאית הכי רצינית בארץ, נדחקת למצב מגונן, חצי אימהי, ומתחילה בשלב מוקדם מאוד של הראיון להישמע כמו יאיר לפיד. "אתה עדיין רוצה שיאהבו אותך?", היא שואלת. נו באמת, מי לא רוצה שיאהבו אותו. אילנה מצקצקת בלשונה, קשה לה, היא אומרת באותו טון מרוכך, פמיליארי, לראות כמה עוול הוא עושה לעצמו.

בטח קשה, החיים הם ממילא דבר קשה, אבל אסי דיין – כבר נאמר בכל מקום אפשרי – היה הנסיך של המיתולוגיה הציונית. הוא היה הבן של רמטכ"ל מיתי, הוא היה יפהפה וחסון והיתה לו בלורית. והוא היה מוכשר, אפילו מוכשר מאוד. הוא עדיין. מוכשר, הכוונה. גם אחרי שהזריק מנת יתר של קוקאין לווריד בדירה של בנו, ליאור, וגם אחרי שדפק את הראש ברוב האופנים המוכרים לאדם, הוא עדיין חד כתער, שנון באורח מכמיר לב ("ממה אתה הכי מפחד?", "מאודטה"), ולרגע לא מעניק את האשליה שהוא לא מודע לחלוטין למצבו ("אני נרקיסיסט ודכאוני").

אבל אילנה דיין נותרה בשלה. אסי דיין מוכן לפתוח את הפה ולתת בראש לכל מה שזז ולא זז – כולל אבא שלו – אבל אילנה, בגרסתה היאיר לפידית, לא רוצה לשמוע, היא רוצה לחנך. כאילו באה להציל את אסי מעצמו תוך חצי ראיון. קשה לראות את אסי דיין בגלגולו הנוכחי. הוא מכמיר לב ובאמת ובתמים מעורר רצון עז לחבק אותו, ללטף לו את הראש ולהישבע בפניו שהכול יהיה בסדר. אבל זה לא ג'וב לעיתונאי, אלא לחבר טוב, בת זוג מזדמנת או קרוב משפחה. כשאילנה מתעקשת במודע לדבוק בראיון מסוגת יאיר לפיד, האימפקט שלה מתמסמס וקהל הצופים נותר עם כמה הברקות גאוניות שאסי הצליח לנפק ברגעי הביניים.

בכלל, כל הדאגה הלאומית הזו לשלומו ובריאותו הפיזית והנפשית של מר דיין כבר עולה על העצבים. הוא לא הראשון שהקוק חישגז לו את זרם התודעה, והוא בטח לא הסלב הראשון שנמצא בסיטואציות מעוררות רחמים כל שני וחמישי. בחיי, זה מתחיל להראות כמו פגיעה בפרטיות וכניסה תמידית לחייו של בגיר, וזה כבר לא נעים. אחרי הכול, עם ציטוטים כמו "כל אחד ברחוב היה נהג של אבא שלי בצבא. לא היה צבא; היו לו איזה 70 אלף נהגים. בגלל זה מלחמת יום כיפור נראתה ככה", עושה רושם שהוא יותר מאופס מכולנו, אז במחילה, נא לצאת לו מהווריד.

ברם, קריסתה של השושלת לבית דיין לא הסתיימה אמש עם תום הראיון לבית "עובדה". בעונה החדשה של התוכנית של עדי אשכנזי – לא רע בכלל, אגב, אבל על זה תקראו אצל יונתן שגיב – נשלחה הקופצניקית הזעירה למצוא משמעות לחיים בטרנדים רו?ח?נ?יים שונים, החל מקבלה וכלה בכל מיני ויפאסאנות. בסופו של יום היא הולכת לאכול בשר עם חבריה, אנשים שהיא מציגה ככנופיית בוהמיינים הדוניסטים שכל עניינם בחיים נסוב סביב שתייה לשוכרה, זיונים ואכילת בשר, רצוי אדום. בין המסובים ישב, שקט ומבויש, ליאור דיין, הנכד והבן. מישהו מהגרגרנים אמר שהוא לא מבין את האנשים האלה שקמים לעבודה וללימודים כל יום. "מתי אתה קם?", שאלה אשכנזי את דיין הצעיר. "אחת לחודש". רוצה לומר, משפחת דיין עוד לא אמרה את המילה האחרונה.