וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

תת הכרה נפתחת כמו מניפה

יובל אביבי

9.6.2006 / 11:31

יובל אביבי על "הזעקה של אוסף 49" של תומס פינצ'ון, שמסמן את החיים כסיפור הבלש של כולנו

האירוע המכונן של הספר "הזעקה של אוסף 49", ספרו הראשון של תומס פינצ'ון הזוכה לתרגום עברי, נדמה פשוט בתחילה. אדיפה מאס, אמריקאית בינונית שהתייאשה מהסיכוי לחיות חיים מלאים ונכנעה לנישואי נוחות עלובים עם מוכר מכוניות משומשות לשעבר, מקבלת הודעה שאהובה לשעבר, מיליונר מסתורי, מינה אותה בצוואתו כמנהלת עיזבונו. על פני השטח, סיפור המעשה המרכזי פורש את ניסיונותיה להבין את היקף ומהות העיזבון, אך במהלכו נשאבת אדיפה לסחרור של דמויות אקסצנטריות, תיאוריות מדעיות למחצה ועובדות פסאודו-היסטוריות, כשהולך ומתברר שעיזבונו של המת הוא ירושה של שמצי רמזים ורזים יותר מכפי שהוא נכסים של ממש.

אתר צלילה מלאכותי שבקרקעיתו עצמות אדם, חברת היי-טק אפלה ואוסף בולים מזויפים הם חלק מהפרטים בצוואה שמשתלבים בחקירה עם מחזה עתיק בעל מספר גרסאות ועם קורותיה של מחתרת דואר עתיקה ואלימה שמאפשרת לחבריה הקפיטליסטים להימנע משימוש ברשות הדואר האמריקאית. אך החקירה הבלשית הזו אינה עיקר הספר ואין כאן שעתיים של מתח שקתרזיס של פתרון בסופם. המפגשים עם שלל הדמויות וההתוודעויות של הגיבורה לאלפי אזכורים היסטוריים תלושים אינו מאפשר היסקים והיקשים מושכלים, אלא רק מחדד ומקצין את הבלבול וחוסר ההבנה וההכרה, כיוון שהסיפור האמיתי כאן הוא דווקא תת-ההכרה.

יותר מכפי שזהו סיפור בלש על מורדים אמריקאיים שמעוניינים להישאר עלומי שם ופנים, זהו סיפור על אנרכיסטים השואפים ל"נסיגה מחושבת מחייה של הרפובליקה". החיים האמריקאים של אדיפה הם חיים פושרים, כמו אלו של מרבית האמריקאים המבלים את זמנם בחברות טכנולוגיה ובמועדונים ריקניים, והיא חיה אותם בציפייה להתגלות דתית. אהובה העשיר לשעבר מתואר כמי שנכשל במשימתו להציל אותה, כמו בסיפורי אגדה, מהמגדל השומם והגבוה של פשרה ושעמום שבו נכלאה ולהובילה לחיים סוערים ומרגשים. הפתרון של הספר גלום לא בידיעת האמת מאחורי ההיסטוריה של רכוש האמת, אלא בהצלתה של אדיפה.

העיר הקליפורנית שבה מתרחשת החקירה הבלשית נדמית לאדיפה בתחילה כמעגל חשמלי שנותן "תחושה הירוגליפית טמירה של משמעות כמוסה", אבל הרצון שלה לפענח את העיר נידון בתחילה לכישלון: התקשורת המיוחלת עם העיר קבורה תחת רחובות עצומים שמספרי בתיהם מגיעים עד 80,000, והכבישים המהירים נדמים לה כמזרקים ענקיים שמחדירים את הסם, האנשים במכוניות, אל עורקי העיר. העיר לובשת גוף, והופכת לדמות האניגמאטית האמיתית של הסיפור. הבילוש האמיתי אינו חיפוש אחר קצות חוט במבוך העיר הקיימת, אלא ההתמודדות המחשבתית של הגיבורה עם העיר האמריקאית כיצור חי, שמשתמש בה יותר מכפי שהיא יכולה להשתמש בו.

כיאה לסופר פוסט-מודרני, פינצ'ון אינו רואה בכל זאת דמיון או אלגוריה, אלא התרחשות בת-קיימא: גיבורי הספר חיים "בתוך המראה" שלהם, בכלא של אשליה. "המציאות היא בתוך הראש", אומר לאדיפה הבמאי שהעלה את המחזה העתיק על הבמה, והיא מעדיפה לכלוא עצמה בין ארבעה קירות מאשר להתמודד עם "אשליה של מהירות, חופש ונוף הולך ונפרש" שהיא רואה מחוץ לחדרה. בבחירה שבין כלא מחשבתי לבין כלא ממשי, תעדיף אדיפה בתחילה את זה הממשי. החקירה שלה, בין אם תיפתר ובין אם תישאר כ"ערימת זיכרונות מורכבת מרמזים, הכרזות, גילויים מפה לאוזן, ללא ליבת אמת", היא המסע שלה אל עצמה, בניסיון לתת לעיר משמעות ובכך להתחיל לשלוט בעיר ובחייה שלה.

צוואתו של אהובה המת, שכשל במשימתו בחייו, היא ספק אמיתית ספק תרמית משוכללת שתכנן על מנת להצליח במותו לספק לה את נתיב המילוט המיוחל שסופו בצופן עצמי מפוענח. כמו את סופה של החקירה הגלויה, גם את התשובה למהות התפקוד של הצוואה בחייה של אדיפה לא נגלה, אך בכל מקרה השינוי בחייה של אדיפה מוגשם.

כדי לחיות באמת עליך להפסיק לנסות למצוא משמעות במילים ובסימנים, ולאפשר לעצמך לחיות את הדמיון הבלתי מוגבל שלך. הנס, אומרת אחת הדמויות לאדיפה, הוא "פלישה של עולם אחר לעולם הזה", ואילו הפסיכיאטר שלה, פושע נאצי שמשוכנע שהישראלים רודפים אחריו, מטיף לה "טפחי את הפנטזיה! מה יש למישהו חוץ מזה?", ובגלישה של הפנטזיות של אדיפה לתוך חייה, כמו גיבור הוליוודי הצופה בסרט שבו הוא עצמו מככב, מתרחש הנס, והעיר, על כל דימוייה והרמזים שהיא מציעה, מפסיקה להיות שולטת והופכת לנשלטת.

בין אם מדובר בצוואה, בחקירת בילוש ובהיסטוריה אמיתיות ובין אם לאו, עבור אדיפה הפתרון הוא בהבנת העולם ובקבלת האור האלוהי שלו חיכתה: "לפני שבועות התמסרה לניסיון להבין את מה ש[אהובה] הותיר מאחוריו, ולא חשדה לרגע שהירושה היא אמריקה". על ידי שילוב הפנטזיה בחייה יצאה אדיפה הן מהכלא של ארבעת הקירות והן מהכלא המחשבתי, לעולם של "השכיות אמיתית, ללא גבולות". אלה, לפי פינצ'ון, הם החיים האמיתיים, וזהו סיפור הבלש של כולנו.

"הזעקה של אוסף 49", תומס פינצ'ון. מאנגלית: עידית שורר (רסלינג)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully