פוסט דוקטורט

הפילוסוף האוסטרי הנודע לודוויג ויטגנשטיין (1889-1951) הספיק בחייו לתהות על משמעויות ענייני תודעה שברומו של עולם, וגם על עניינים קצת יותר פרוזאיים, ביניהם מה המשמעות של פרה אשר (במחילה) מטילה את צואתה על שושנה הפורחת בשדה. מעניין אם ויטגנשטיין יכול היה להעלות על דעתו, שיותר מחצי מאה לאחר מותו תוצג הסוגיה באופן מוזיקלי.

הצמד האלקטרוני הפורה מאטמוס (Matmos) מציג באלבומו החדש,
"The Rose Has Teeth in The Mouth of the Beast", את דיונו של ויטגנשטיין בסוגיה, באמצעות קטע מוזיקלי אקספרסיבי, אשר כולל בתוכו צלילים המופקים בין השאר משושנים, פעמונים, געיות, חריקות שיניים וצואת בקר.

הצמד מאטמוס, דרו דניאל ומ"ק שמידט, הם עופות חריגים בסצנת המוזיקה האלקטרונית האקספרימנטלית, שבורכה לכשעצמה בגלריה מגוונת של טיפוסים אקסצנטריים. ראשית, מדובר בשני אמריקאים בסצנה שמתרכזת ברובה באירופה, ובעיקר בבריטניה ובגרמניה. שנית, לא מדובר כאן בילדי לפטופ דביקי-אצבעות - אלו שני דודים מבוגרים עם השכלה אקדמית נרחבת: דניאל הוא דוקטור לספרות באוניברסיטת ברקלי ושמידט הוא לא פחות ממנהל מחלקה במוסד סן-פרנציסקו לאומנות.

מאטמוס הם צמד, שיוצר מוזיקה אקספרימנטלית במובן הרדיקלי של המושג; מאחוריהם שבעה אלבומים בתצורות שונות בעשור האחרון, ובין השאר גם חלק מהאחריות על ההקצנה המוזיקלית בשני האלבומים האחרונים של ביורק.

הם אינם יוצרים מוזיקה במובן המקובל של המושג - התוצר שלהם ניתן להמשלה לקולאז' מוזיקלי כאוטי, עתיר פרטים ומרכיבים, שאותם הם דוגמים ממגוון עצום ולעתים פרוורטי של אירועים ואלמנטים בחיי היום-יום. הם פועלים כדי להוכיח שמוזיקה היא אמצעי ביטוי לגיטימי, שנובע מתוך המציאות: בין אם אלו ניתוחים פלסטיים, עכברי מעבדה או מלחמת האזרחים האמריקנית - מאטמוס לקחו מכולם את אלמנט הצליל והרכיבו ממנו ספקטרום שלם, תלת-ממדי, מוזר ומנצנץ מטירוף אך עם זאת מציאותי להפליא.

האזנה לאלבום הזה דורשת קצת יותר מזוג אוזניים קשובות. מדובר במוצר המיועד לאנשי-הספר שבינינו, לתאבי-הידע, לשוחרי התרבות. מאטמוס מגישים את המוזיקה שלהם בצורה שמעודדת את המאזין לחקור את משמעותה. האלבום מחולק לאחד עשר קטעים שכל אחד מהם הוא בעצם "דיוקן צלילי" אשר מוקדש לדמות בעלת חשיבות היסטורית בתחום תרבות שונה, החל משליט בוואריה בשלהי המאה הי"ט, לודוויג השני, עבור בסופרים ויליאם ס' בורוז ("ארוחה עירומה") ופטרישה הייסמית' ("הכשרון של מר ריפלי"), התקליטן הניו-יורקי האגדי לארי לוואן, ועוד גלריה של דמויות נוספות כאשר המשותף לכולן, כך מתברר, הוא עובדת נטייתן המינית להומוסקסואליות. כך, למעשה, עובר האלבום מיצירה מוזיקלית גרידא למעמד של דיסרטציה אקדמית בתחום מדעי המגדר.

במובן מסוים חוויית ההאזנה לאלבום הזה מקבילה לעיון בכתביו של הסופר אומברטו אקו - לבירינת מורכב של ציטוטים והתייחסויות לתחנות תרבות במאה השנים האחרונות. הדיוקנאות עשירים ומחושבים היטב ברמה אובססיבית, ודומה שמאטמוס הקפידו לא לשכוח אף פרט, ולו הקטן ביותר, בדרך.

הרמזים מפוזרים במלאכת מחשבת מוקפדת בכל מקום, כמו סימני-דרך, מבחירת כותרות הקטעים באלבום, ועד לחוברת המצורפת לדיסק, בה תמצאו פירוט לגבי השימוש בכלי נגינה שגרתיים יותר ופחות, מטובה ועד לנוצה, ודיוקנאות ויזואליים אוונגרדיים של אותן דמויות היסטוריות שהיוו השראה לאלבום.

אין בכוונתי להלאות אתכם בניתוחים פרטניים על כל קטע וקטע באלבום (את זה תוכלו למצוא באתר הרשמי שלהם), אך בהחלט מומלץ לשבת ולהאזין עם אנציקלופדיה בהישג יד.

אתרכז בקטע אחד מייצג - יצירה מרשימה בת כ-14 דקות בשם "Rag" שנכתבה לכבודו של סופר דור הביט הג'אנקי ויליאם ס' בורוז, ומקיפה מוזיקלית את כל מהלך חייו הפרוע: מתחילה במקצבי הראגטיים של ילדותו בסנט-לואיס בשנות העשרים של המאה הקודמת, שנקטעים ביריית רובה; עוברת במקצבי תקתוקי קופות רושמות ומכונות כתיבה, ממשיכה ביצירה אוריינטלית שמייצגת את תקופת גלותו במרוקו (לאחר הסתבכויותיו החוזרות ונשנות עם רשויות החוק), ומשתדרגת לרעש אלקטרוני מאסיבי שמייצג את ההשפעה של בורוז על תרבות הסייברפאנק של העשורים האחרונים.

האלבום הוא ללא ספק מן האורגניים ביצירתם של מאטמוס עד כה: עם שימוש הולך וגובר בכלי נגינה מסורתיים. הסימפולים הפעם הם רק תוספת למנה העיקרית, שמושפעת בין השאר מג'אז, דיסקו, רוק-פיפטיז ומוזיקה קלאסית. המוזיקה של מאטמוס, כהרגלם, היא בין המאתגרות והתובעניות ביותר שיצא לי להאזין להן. מעט מאד אנשים מסוגלים להתחבר אליה.

אני בעצמי עדיין לא החלטתי אם הצלחתי בכך, אבל מה שבטוח הוא שאחרי ההאזנה לאלבום הזה תגיעו לתובנה אודות כמה מהמוזיקה של ימינו היא נוסחאתית וחסרה-השראה בהשוואה אליו. תקראו לזה אליטיזם? לדעתי, ולו בשל העובדה הזו, האלבום הזה שווה לפחות האזנה אחת מצדכם. קחו נשימה עמוקה, דאגו לשני אופטלגין עם כוס מים בצד, ושמרו על ראש פתוח, כי מאטמוס מגיעים כדי לעשות לכם ניתוח מוח, וללא הרדמה.

מאטמוס, "The Rose Has Teeth In The Mouth Of The Beast"
[Matador]