יוליסס קיסר

אנחנו, הישראלים, חושבים שהמצאנו את הכול. הגאווה הזאת, שעם הזמן הופכת למצעד האבסורד, באה הכי טוב לידי ביטוי בכל פעם שעולם המדע עולה על פיתוח חדש, כמו, נניח, גויאבה בטעם קרמל. תמיד לצד הכתבה הראשית תוכלו למצוא איזו רובריקה המסבירה את הקשר הישראלי לפיתוח החדש. לדוגמא: בן הדוד השני, מנישואים הראשונים של הבחור שחילק מים למדענים, פגש בתאילנד איזה ישראלי שאוהב גויאבות.

גם שבוע הספר העברי, המתרחש בימים אלו ממש (מישהו בכלל שם לב מאז שהוא עבר מכיכר רבין?), הפך לחגיגה של ספרות ישראלית, כשכל הוצאות הספרים מציגות את מרכולתן משל היו אלו ספרי הארי פוטר, במעין פסטיבל של דפים מודפסים. אבל, כמו רוב הדברים בעולם, יש מדינות שעושות את זה יותר טוב. וכמו בכלכלה – מדובר במקרה זה באירלנד.

לבליינים, השם אירלנד אומר בעיקר בירה טובה, והרבה ממנה – למרות שיש מדינה שבה שותים בערך פי שתיים מאשר באי הירוק. רמז – השם שלה מתחיל בצ'כיה, אבל להם אין יחצ"ן טוב כמו שיש לאירים. עבור ביבי, השם אירלנד אומר כלכלה טובה, ועבור אנשי הרוח והספרות, השם אירלנד אומר בעיקר דבר אחד – ג'יימס ג'ויס.

ג'ויס, אולי הסופר האירי המפורסם ביותר, מוכר בעיקר בזכות יצירת המופת שלו, הספר שאומרים שאיש לא הצליח לסיים – כולל ג'ויס עצמו. אני לא מתכוון לתנ"ך, למרות שלעיתים זה נראה כאילו איזה שיכור כתב אותו, אלא על "יוליסס". האירים מתגאים רבות בכך שספר זה יצא ממולדתם, עד כדי כך שהם הפכו את הגאווה הזאת לחג לאומי, וכמו בכל חג אירי – החגיגה מתאפיינת בעיקר בדבר אחד – אלכוהול.

הספר מתאר את עלילות לאופולד בלום, אשר מסייר ברחובות העיר דבלין בשישה-עשר ביוני, 1904, עד אשר מגיע אל ביתו ואל אשתו מולי. החגיגות להוקרת הספר, הנחשב לטייק אוף על "האודיסיאה" של הומרוס, החלו למעשה רק בשנות החמישים המוקדמות, אך הספירה נעשית לפי השנה המתוארת בספר, ולכן השנה יחגגו האירים 102 שנים של "בלומ'סדיי" (באנגלית – Bloomsday), בחגיגות המוניות של ספרות, ובעיקר שתייה.

בכל שנה יוצאים האירים לרחובות דבלין בכדי לחגוג את הספר, ומשם מגיעים לפאבים השונים, כשחלקם אף לבושים בבגדים המתאימים לשנה המתוארת בספר. החגיגות נמשכות בין יום אחד (נחשו איזה?) לבין חמישה חודשים (כפי שהיה בחגיגות המאה לפני שנתיים) – תלוי כמה זמן לוקח להם לשתות את כל הבירה באירופה.

גם בישראל חוגגים את החג הזה, בעיקר בפאבים האירים השונים, והעובדה שהשנה חל החג במהלך שבוע הספר יכולה להוות אות קלון לספרות העברית. במילים אחרות – תסתכלו עליהם (שותים) ותראו אותנו, שבקושי יוצאים מהבית בשביל לקנות ספר. טוב נו, אפשר להבין, יש מונדיאל. הפסטיבל בדבלין יימשך השנה כשבוע – כנראה שאין להם מספיק בירה ליותר מזה כיוון שיש מונדיאל, אבל לא חייבים לטוס לאירלנד בשביל לחגוג.

תרבות הפאבים האירים בישראל, שכבר נאמר ונכתב עליה רבות (אך לא מספיק), תפסה תאוצה בשנים האחרונות, והיום ניתן למצוא לא מעט אנשים שיודעים מיהו אותו סט. פטריק.

שני הפאבים המזוהים ביותר עם התרבות האירית בישראל – המולי והלאו בלומ'ס בת"א (נחשו על שם מי הם נקראים?) – עורכים חגיגה גדולה המציעה, פרט לשידור משחקי המונדיאל, מבצעים על הוויסקי האירי והביילי'ס, כמו גם מתנה של חולצה או כובע על כל שלושה פיינטים של גינס או קילקני, ובנוסף במולי תופיע להקה שתנגן מוזיקה אירית, ובלאו תופיע להקת קאברים.
בדבלין בהרצליה ינגנו מוזיקה אירית, כשבמקום המקושט בהתאם יסתובבו דיילות שיחלקו פריטים שונים של גינס, ומי שיחפוץ באוכל (בכל זאת לא מומלץ לשתות על קיבה ריקה) ימצא תפריט של מאכלים אירים, וגם הטמפל בר במתחם הסינמה סיטי יציע דיילות מסתובבות ומוזיקה.

כמובן שפרט לפאבים אלו ניתן למצוא עוד פאבים אירים רבים ברחבי הארץ, אשר בוודאי יחגגו את החג הבאמת מיוחד הזה (כי מי עוד חוגג ספר שאינו דתי?), אז הנה לכם הזדמנות להכיר את הצד היותר תרבותי של האירים, את הצד הספרותי, גם אם החג הזה הוא פשוט עוד סיבה בשביל לשתות.

חגיגות בלומ'סדיי 2006, יום שישי, 16 ביוני, בפאבים האיריים ברחבי הארץ.