במותו ציווה לנו את הבלונד

אהרון ספלינג מת, אם כך. אין מה לעשות, כשהוליווד הולכת ומתנשלת מערכיה השמרניים, כשזוגות לא נשואים מזדיינים בכל מקום והומואים זולגים מהסאב-טקסט לטקסט, אין תימה שקשישיה המכוננים של הוליווד מתפגרים והולכים, לעולם שכולו פייד אאוטס דרמטיים ומזמוזים מרומזים ותו לא.

ברם, לפני ההספד והקדיש, יש לפרט מי היה האיש שהיה. ובכן, אהרון ספלינג, בן 83 במותו, השתייך לדור הביניים של היוצרים ההוליוודים – כולם שם יהודים, זה ידוע, אבל יש להבדיל בין אלו שנולדו במזרח אירופה והיטלטלו לארצות הברית של אמריקה, למי שכבר נולד בארץ המובטחת להורים דוברי יידיש שהספיקו לצבור שק של החמצות.

כזה היה אהרון. דור שני להגירה, בן למשפחה מזרח אירופית ושומרת עול תורה ומצוות, שחיה בעוני נורא דווקא בדאלאס. אין דבר, היהודים של פעם ידעו לשרוד בכל צרה, ותעשיית הש?פ??יל – היינו, הבידור – היתה דרך טובה להיחלץ מחיים של קרעכצן וייסורים בדרך לאושר ועושר בחיקה של שיקסע בלונדינית. וכך היה.

אולם אהרון לא זינק הישר לתהילה. הו לא. מה שמדהים הוא, שהטיפוס האפרפר הזה הצליח להזדחל במעלה הוליווד, תוך תקיעת יתד בכל אייקון טלוויזיוני. למען השם, הוא אפילו היה ניצב בפרק של "I Love Lucy" (בתפקיד מתדלק, אם אתם מתעקשים). מאז ועד הלום הוא ייצר סדרות טלוויזיה בגאלונים. אלא, שההשפעה שלו היא לא רק כמותית – אם כי עשרות הסדרות שזכו לחתימתו מעידות ולו במעט על אווירת פס הייצור של הבחור – אלא בעיקר תרבותית.

משהו בטלוויזיית הטראש, שספלינג לא התבייש לעשות, ובמידה רבה אולי אף המציא, התיישב בול על נקודת הג'י הפוריטנית של אמריקה העאלק ליברלית. כבר ב"מלאכיות של צ'רלי", הכאילו נועזת ניתן היה להרגיש לאן הוא מכוון, אבל רק ב"ספינת האהבה" הציג הבחור את משנתו הסדורה.

בעולם של ספלינג – שהוא בדיוק העולם שאמריקה מאוננת עליו בלילה – גברים הם גבר-גברים, נשים – ואפילו הן עצמאיות – תמיד זקוקות לכתף חסונה להישען עליה (או קול רדיופוני ומסוקס כצ'רלי, ב"המלאכיות של"), והיחסים ביניהם נעים על ציר של מקח וממכר עד לחופה. אז, ורק אז, יכולים בני הזוג להביא אותה בהשתגלות, וגם אז רצוי להקפיד על מיסיונרית.

הדבר המדהים הוא, שתמיד הטיחו בספלינג האשמות, שהוא מקדם פריצות והפקרות מינית בטלוויזיה. הנה, קחו למשל את "שושלת", אופרת הסבון שהביאה לכם את סצינת המכות הנשיות הכי מצוטטת בטלוויזיה – קריסטל בתפקיד כוחות בטוב, ואלכסיס (ג'ואן קולינס) בתפקיד כוחות הרע. אפילו היא, על אווירת המוסר המדורדר שהציגה, שבה נשים שוגלות בעלי הון, ובעלי הון שוגלים את כל מה שזז, הקפידה על פוריטניות אסלית.

נכון, מגעים מיניים אכן נרמזו על המסך, אבל כל מי שפריצות בליבו זכה לעונש מידי שמיים; נשים מופקרות איבדו את הונן, גברים שטופי זימה נקלעו לפרשיות סחיטה ושחיתות, שלא לדבר על סטיבן קרינגטון, המתרומם הראשון בפריים טיים, שמאהבו נרצח בברוטליות והוא עצמו נקלע לתאונת דרכים קטלנית. הנה, אפילו אלקסיס, שנדמה היה שאין דבר שאינו בהישג ידה, איבדה את הגבר היחיד שאותו אהבה באמת. ועוד לטובת בלונדה חסרת אישיות.

כן, זו היתה בשורתו של ספלינג, ואמריקה אהבה את זה. טוב, כזו היתה אמריקה מלכתחילה. הדאחקה הגדולה היא, שדווקא בשנות התשעים, שבהן כביכול פרצה ארצות הברית את גבולות השמרנות הרפובליקנית, שיחרר ספלינג את תרומתו המשפיעה האחרונה "בברלי הילס 90210", שחינכה את כל המתבגרות באשר הן להישמר משרלולין טרם החופה, ואת כל המתבגרים להישמר מסמים, אם כי להם מותר לתת פה ושם באיזו זנזונת, כל עוד הם זורקים אותה מתישהו לטובת אשה אמיתית, כזו ששמרה על בתוליה עד שנות העשרים.

את המרד הכי קיצוני שנצפה בסדרה הזו, שהואשמה כרגיל בהשחתת הנוער, עשו החבורה למען השלמת לימודיה התיכוניים של דונה מרטין (בגילומה של טורי ספלינג, בתו הכונפה של הארכי-מפיק), למרות שנתפסה בשכרותה. "דונה מרטין graduate" הפכה לסיסמת המרד של כל בני הנוער שאין להם במה למרוד, ואין להם בכלל עניין במרידות. לא, הם מעדיפים ללכת בתלם ולעשות טונה כסף כמו ילדים טובים.

כמו שהטלוויזיה של ספלינג חינכה אותם. ואם צריך לשמור את הבתולין לחופה – סו ביט איט. בסך הכול, בפיץ' פיט לא הגישו אלכוהול, ותלמידים מצטיינים ממילא מתעניינים יותר בעקומת הציונים שלהם. לך תחליף ביצה עם כזה חומר אנושי.

אחח, אמריקה, אמריקה. מדינה מדהימה, אנשים יפים, האדמה רוויית נפט והכסף צומח בעציצים של משפחת וולש. איזה כיף היה באמריקה הטלוויזיונית של אהרון ספלינג. הוא מת בגיל 83 באחוזת ענק, מוקף באשתו היפה והבלונדינית ובילדיו הבלונדיניים.

הוא היה ענק הוליוודי, מהצד האפרפר והפחות זוהר של התעשייה, והוא בטח לא היה האחרון שבהם – היהודים האפרפרים והשמרנים האלו ימשיכו לנהל את התעשייה הזו גם אחרי שאל קאעידה תפוצץ את וולט דיסני וקומוניסטים ישתלטו על אולפני MGM. ככה זה, מי ששרד משפחה יהודית-פולנית באמצע טקסס יוכל לנצח את כולם.