השיח של השיח

פרנץ קפקא כתב פעם סיפור מיניאטורי בשם "העצים". סיפור קצרצר בן שלוש שורות בלבד שהולך כך:

"שכן דומים אנו לגזעי עצים בשלג. למראית עין מוצבים הם על פני חלקת השלג, ובדחיפה קלה ניתן להזיזם לא.
אי אפשר לעשות זאת, משום שהם אחוזים היטב באדמה,
אך ראה, גם זה אינו אלא למראית עין"

זה לא חדש שדברים אינם כפי שהם נראים ממבט ראשון. כבר למדנו (ותודה לפוסטמודרניזם) לראות דברים אחרת, על ידי דרכי התבוננות שונות, ולהבין שיש כמה אמיתות, ולא רק אחת אבסולוטית.

מי שמטפלת בנושא הזה, היא האומנית דניאלה הורבין, אשר הולכת להציג תמונות של גזעי עצים בשלג, שצולמו בין השנים 2004-2005 במינכן, גרמניה.התערוכה, שהיא תערוכת היחיד הראשונה של הורבין, תפתח ב-29 ליוני בבית האומנים בתל אביב, ותציג שם חודש שלם.

הורבין, ילידת גרמניה, מספרת שצילמה בפארק, שמתחת לדירתה במינכן. היא עצמה מתגוררת בארץ, אולם משפחתה מחזיקה דירה במינכן והיא נוהגת לבקר בה כל כמה חודשים. "אני נוהגת לצלם בסביבה היותר קרובה ומוכרת לי ולגלות אותה כל פעם מחדש", אמרה לי, והוסיפה שב-2004, כשהתחילה לצלם את העבודה, החשיפה לא הייתה מספיק מדויקת והשלג יצא מעט עכור. שנה לאחר מכן, היא חזרה לאותו המקום בדיוק, עמדה שעות בקור המקפיא, כששלג מכסה את רגליה ומגיע עד לברכיה, רק על מנת לצלם את העבודה מחדש, הפעם בצורה אופטימלית.

התערוכה עצמה, תכלול שבעה צילומים מתוך סדרה של כחמישה עשר צילומים בגדלים של 110*85 סנטימטר. הצילומים הם של גזעי עצים בשלג, אך שלא כמקובל, הגזעים אינם "מקובעים" באדמה, אלא תלויים מלמעלה, צפים בחלל הלבן חסר הפרטים. כששבע העבודות תלויות יחדיו, גזעי העצים יוצרים סוג של שפה חדשה, הם נתפסים כ"סימנים" ואותיות (כמו תווים), אשר מתחברים יחדיו למשפטים, שבעצם לא אומרים דבר מלבד היותם שפה שונה.

הקומפוזיציות הלא שגרתיות, המראה ה"כמעט" דיגיטאלי,הסטריליות שבלובן הדומיננטי, כל אלה מובילים לתחושות של ריקנות, קרירות, בדידות, ריחוק, אך עם זאת גם לשלווה, רוגע והשלמה.

התערוכה נקראת "Dyslexic Dysgraphia", שזה שמו של מונח מדעי, המתייחס לאחד משלושה סוגים של דיסגראפיה. ההפרעה עצמה, מתבטאת באיות גרוע, ובכתב שאינו מובן לקריאה, כשנכתב בכתיבה ספונטאנית. בסוג זה של דיסגראפיה לא נמצאת אינדיקציה לבעיה מוטורית כלשהי. באופן כללי ניתן לומר, שמדובר בסוג הדיסגראפיה, השכיח ביותר בקרב אוכלוסיית הדיסלקטים או הדיסגראפים.

"שפה היא דרך לתקשר בין אנשים", מנמקת הורבין את הבחירה. "בעיות בשפה יכולות להוביל לבעיות בתקשורת ולחוסר הבנה בין אנשים. שגיאות כתיב הן החלק הלא מקובל והחריג שבשפה, ולכן בחרתי לקרוא לתערוכה בשם זה".הורבין עצמה, אובחנה כסובלת מהפרעה זו, והמעניין הוא שאובחנה לכך רק בגיל המופרז- עשרים ושבע.

"מבחינתי העבודה הזו היא סוג של פורטרט עצמי. שם העבודה מתייחס וקשור לעובדה שבגיל 27 אבחנתי כדיסלקטית". היא מעידה על עצמה שאילו היו מגלים שהיא דיסלקטית בגיל צעיר יותר, חייה היו נראים שונה לגמרי, ואולי הייתה אפילו מצליחה להגשים את חלום הילדות שלה- להיות רופאה.

התערוכה של דניאלה רובין תוצג בבית האומנים החל מה-29 ליוני. יוצגו שם 7 צילומים מתוך ה-15 שבסדרה המקורית.
אוצר התערוכה: דניאל כהנא לוינזון.