ואף מלה על הפלייליסט

שמעתי פעם מישהו מייחל לערוך תכנית רדיו שתיקרא "Six Degrees Of Separation", על פי התיאוריה, הגורסת כי גם לאדם הקטן והפשוט ביותר בכדור הארץ יוכל להיות איזשהו קשר, ולו הקלוש ביותר, לכל אדם בנמצא (כולל, אפילו, רן דנקר), במרחק חמישה אנשים בלבד.

על אף, שתכנית הרדיו שתיקרא כך ראויה להיות אינפורמטיבית במידה, שתשאיר את המאזין המום ונפעם על שגילה לראשונה מהו הקשר בין טים באקלי לג'קי מקייטן (ואגב, אם מישהו מתנדב למצוא קשר כזה, שייגש הלום), דווקא אלו שידועים בשיממון התרבותי שהם מפיצים, ובנטייתם לירות חצי הרדמה רדיופוניים לרקותינו, החליטו להשתלט על התכנית הגאונית, או לפחות על הקווים המנחים שלה. הכוונה היא לגלגל"צ, שהחליטו לבחון את התיאוריה במסגרת ה"רצועה האלטרנטיבית" שלהם עם תכנית "לינק".

בינינו, הגיע הזמן לדיון קצר על רלוונטיות. ראשית, לא קל להאמין שדווקא מאזיני גלגל"צ (והכוונה היא לא לאלו שהתרגלו למנת "הקצה" היומית שלהם) צמאים מספיק, או בכלל, לסיפורים שמאחורי המוזיקה, לפחות לא בשביל להקשיב ל'מי הפיק את מה', 'עם מי הוא רב' ו'מתי בדיוק עצרו אותו על מעשים מגונים בציבור'.

שנית, וחשוב מכך, התכנית לא פועלת בהתאם למה שמצופה ממנה; אם מי שהגה לראשונה את הרעיון לעשות תכנית שתדבר בשפה של הקשרים מוזיקליים מפתיעים, חשב על רצועה מחנכת ומגרה, כזאת שתגרום למאזין לרצות לדעת עוד על שירים שהוא אוהב, הרי שבפועל המגישה טל פריצקר נותנת מידע (והמון, יש לציין), שהמילה רלוונטיות נמצאת, ברוב המקרים, ממנו והלאה, אלא אם הקישור בין 'Bright Eyes' השיר, לברייט אייז ההרכב עושה לכם את זה; או אם נראה לכם ש- "Fire Water Burn" של הבלאדהאונד גאנג יכול להיקשר ל"דיסקו אינפרנו", רק על סמך האסוציאציה לבעירה.

כשהתחילו הפרומואים לרצועה האלטרנטיבית החדשה, זו שאמורה להחליף את הקצה הקיצונית ולהפוך אותה לנגישה יותר לקהל הטבעי של גלגל"צ, היה לרגע נדמה שמישהו ברדיו לקח על עצמו את המטרה הראשונית של המדיום – ליידע. אבל רק נדמה. כי כשפריצקר מבטיחה בפומפוזיות בתחילת השעתיים שהוקצבו לה, שהיא תגלה לכם את הקשר בין צילה דגן לאלביס פרסלי, אפשר להאמין לה. אבל ברגע שגילינו ש-"Only The Strong Survive" של אלביס משקף דרוויניזם, שהשפיע על תפיסת הנאצים, שעשו שואה ביהודים, שבה מת דוד פוגל, ששיר שלו ביצעה צילה דגן, הקשר נעשה מפוקפק.

בתכנית קודמת דווקא הופתעתי לטובה מקובץ שירים, שהסביר את מהות התחרות בין מפיקי על כגון בריאן ווילסון ופיל ספקטור, והתמלאתי נחת. רק שאתמול גיליתי לתדהמתי, אחרי שכמעט והתפוצצתי מהציפייה להבין את הקשר שבין מייק פאטון לאביב גפן, ש- Peeping Tom הוא מציצן, שזה בדיוק מה שהיה אחד הנגנים של גפן, שבעצם נעצר על המציצנות שלו לפני כחודש. יופי.

פריצקר גם הגדילה לעשות, כשקישרה בעבר את ז'אק ברל לניל יאנג בתואנה שזה בא מבלגיה והשני מקנדה, ששתיהן דמוקרטיות קונצנסואליות. אם מישהו היה אונס את הקשר הזה יותר, הייתי קוראת לזה אונס קבוצתי, שבוצע על ידי עשרים כושים גדולים ורעים, עם להביור, לום ודילדו בגודל חצי מטר. כפי הנראה, הלינק הזה שבור.