גולש נגד גולש

"בעיה פילוסופית אמיתית יש רק אחת: ההתאבדות", כך פותח אלבר קאמי את ספרו "המיתוס של סיזיפוס" ומכוון בזאת לשאלת השאלות של האקזיסטנציאליזם: האם החיים האלו ראויים לחיותם או לא.

ספרו החדש של שאנדור מאראי, "גירושין בבודה", עוסק בדיוק בשאלה הזו, שמטלטלת את עולמו של שופט בן מעמד הביניים ההולך ומתפורר בהונגריה, אחרי מלחמת העולם הראשונה. כמו קאמי, מאראי עסוק באופן שבו הסדרי החברה המשתנים תדיר, פולשים לתוך חיי הפרט ועושים בהם בוקה מבוקה ומבולקה, והבורגנים האבודים של הונגריה הם משמשים אותו כדוגמא למחיר שהאדם משלם כשהוא מוותר על האהבה לטובת הסדר החברתי.

כמו בספרו הראשון שתורגם לעברית, "הנרות בערו עד כלות", מרכז הספר הוא ידידותם של גברים, שמשקע כבד ורעיל מעיב על יחסיהם, וכמו גיבורי הספר הראשון, גם כאן מדובר בשני אנשים שהחיים הביסו אותם, והם עומדים מולם חסרי אונים. הגיבור, השופט קריסטוף קומיבש, הוא נצר למשפחת שופטים מהוללת ומכובדת, שרואה בשופטים את "מגני הציביליזציה" ובאב המשפחה, כמגן התא המשפחתי. התדמית הגברית, שעל ברכיה חונך ושבה הוא מאמין היא של שמרן גמור, הרואה במודרנה חולי חברתי, שמפרק את המסורת ואת המבנים הסוציאליים העתיקים, הראויים.

השנאה הזו לחידושים ולהשתנות המסורת נובעת לא רק מהחינוך האריסטוקראטי שקיבל, אלא גם מחוויותיו כילד: אמו הלכה אחרי ליבה, נטשה את אביו ופירקה את המשפחה, כשהיא מותירה את האב שבר כלי, קליפה ריקה של חזות מרשימה ואיתנה שמסתירה נפש פצועה וחלשה. כשופט העוסק בגירושין, הוא רואה בהם סימפטום לחיים המודרניים התזזיתיים, בהם הצעירים מרשים לעצמם לנטוש חיים מהוגנים, גם אם חסרי אהבה, לטובת גחמות כמו רגש ו"דחפים בלתי נשלטים", שהם עבורו רק תירוץ להתנהגות לא רציונאלית, ובקיומם אין הוא מאמין כלל.

עבור קומיבש קיים קשר הדוק בין החיים הפרטיים לציבוריים ובין התפוררות מוסד הנישואין להתפוררות המדינה. הערצתו למסורת גוררת לו לתחושת זרות בעיר המודרנית, ובאותו אופן, גירושי הוריו היו תחילת הסוף עבור אביו, אך מה שהרג אותו סופית היו המהפכה של בלה קון וביתור הונגריה במסגרת הסכמי ורסאי, שאביו ראה בהם את הכישלון של דור האבות, "גם אם הבנים עדיין לא קלטו את משמעות הכישלון".

יחד עם זאת, קומיבש הוא אדם משוסע נפש ואומלל, שרואה בכל אספקט של חייו את חוסר האושר והאהבה שבו הוא לכוד. על אף שהוא מעריץ את אביו ושונא את אימו, הוא רואה בנטילת האחריות הגברית, המחייבת שמירה על הפאסון גם כשהלב קורס, את ההשפלה הגדולה מכולם, החושפת את החולשות הכמוסות ביותר.

הוא עצמו נמצא כביכול במסגרת נכונה של תפקיד בורגני מכובד – אף אם נטול תגמול כספי הולם, במסגרת התפוררות המסורת והבורגנות – ושל זוגיות קרירה ומנומסת, comme il faut, אך שונא את גופו, שהזדקן מהר מדי בכניעה למעמדו ולתפקידו, סובל מהתמוטטות עצבים מינורית ותמידית, שלדעתו נובעת מהספקות שממלאים את נפשו ומצפונו, כועס על מעמדו החברתי שמחייב אותו להוציא כסף שאין לו על סממנים מעמדיים ומאוכזב מיחסיו עם אביו ואחיו, מהם קיווה ל"קשר חי ואמיתי" אך קיבל רק סדר, משמעת ותרבות שעמדו תמיד מעל הכל.

הספר מחולק בצורה ברורה לשני חלקים: בחלק הראשון מתוארת דמותו של קומיבש ומצבו הנוכחי, בו הוא נדרש לשפוט בתיק הגירושין של חברו, ד"ר אימרה גריינר, בן המעמד הנמוך שטיפס בסולם החברתי, מאשתו אנה פזקש, עימה נפגש קומיבש בצעירותו.

בסוף החלק הראשון מגיע גרנייר בלילה, באופן שלא הולם את הטקסים המסורתיים, לביתו של השופט, ומטיל פצצה שמשנה לחלוטין את אופיו של הספר, והופכת את החלק השני למונולוג ארוך של גרנייר שמתאר בפני קומיבש ובפנינו את הטרגדיה של חיי הנישואין שלו. עבור גרנייר סוף המונולוג מהווה את סוף חיי הנישואין שלו, אך עבור קומיבש זוהי רק ההתחלה: סיפורו של חברו יהווה בהכרח זרז לבחינה ממושכת ויסודית של חייו שלו, גם הם טרגיים וחסרי סיפוק.

קשה לקרוא את מאראי הרציני בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו, שלא מספק בשום נקודה את הפפריקה שזורמת בורידיהם של חבריו ההונגרים. הכתיבה שלו סדורה ולא מתחכמת, ובכל זאת הספר כבד ועשיר. שני הסגנונות השונים בהם נוקט מאראי מראים את מיומנות הכתיבה הרב-גונית של מאראי, אך באף אחד משני הסגנונות האלו אין הומור או קלילות.

למרות זאת, כמו בנפשם של גיבורי ספרו, החזות המסודרת, הרצינית והשקטה מביאה עמה סיפור של תסיסה מדוכאת ופצעים פנימיים עמוקים וכואבים, שהם תופעת לוואי הכרחית של החיים, לא רק אלו בהונגריה המתפוררת ערכית ופיסית, אלא בכל מקום שבו תוהה אדם על מקומו בעולם ועל המשמעות של חייו. כמו קאמי, יגיד לנו מאראי שהמשמעות היחידה שניתן למצוא אינה טמונה בהישגים קונקרטיים, אלא באהבה קטנטנה אך אמיתית.

"גירושין בבודה", שאנדור מאראי. מהונגרית: מרים אלגזי (כתר)