פיגו: די לסכסוך הישראלי-ערבי

- "שמעת, איטליה ניצחה את אוסטרליה"
- "בטח ששמעתי, רק שזה מזיז לי את התחת"

כן, זה מזיז לי את התחת. אחח, כמה שזה משחרר להגיד את זה – המונדיאל מעניין לי את התחת. אז מה אם כיום זה לא אופנתי לא לאהוב את המונדיאל ואז מה אם כיום הוא ממותג כחגיגה לכל גבר, אישה, ילד או קבצן – אנא הצטרפו אליי כל ההמונים מדוכאים, כל אותם מיליונים אומללים שכבר יותר משבועיים נאלצים לסבול בכל דקה עוד ידיעה, פרסומת, דיווח, כיסוי ומבזק המשתייך לאותו אירוע משמים, מטופש, אינפנטילי ומסחרי לעייפה שנקרא המונדיאל. כולכם, קדימה, בלי בושה, שירו ביחד: "המונדיאל לא מעניין לנו ת'תחת."

באמת שלא הייתה כל סיבה להתרגז, לו המונדיאל היה נותר במכלאות השמורות לו – מדורי וערוצי הספורט. יש אנשים שאוהבים כדורגל ויש אנשים שלא. כל איש והנאותיו הוא. הבעיה נוצרת כשחבורת גברים, שאוהבים מונדיאל, ובמקרה גם שולטת בכל זרועות התקשורת, מכריחה את כל המדינה להשתתף בחדוות האוננות הפרטית שלהם. זה הופך גרוע יותר כשהם גם מתיימרים להפוך משחק כדורגל סתמי, לאירוע בעל משמעות נשגבת וכלל-עולמית.

האם באמת כולם, ללא הבדל מין, גזע ודת, מתעניינים אך ורק בכדור אחד שמתגלגל, בשני שערים שעומדים, ובעשרים ואנא עארף שחקנים, שרצים לכאן ולכאן במשך 90 דקות? האם באמת יש משהו במהותו של משחק הכדורגל עצמו שמצדיק את קדחת המונדיאל חסרת הפרופורציות בה לקתה התקשורת הישראלית (והעולמית), או האם פשוט מדובר בשטיפת מוח כלכלית-פרסומית וחסרת תקדים?

ייתכן, שאנשים שלא רואים כדורגל גם לא יודעים חשבון, אבל למיטב הבנתי, משחק המונדיאל הכי נצפה עד עכשיו זכה ל-28 אחוז רייטינג בישראל, שזה, בחישוב מהיר 605 אלף צופים, שזה, בחישוב קצת פחות מהיר, בקושי 10% מאוכלוסיית מדינת ישראל. כמו כן, גם אם הנתון המרשים שרבע מהעולם רואה את המונדיאל הוא מדויק, זה עדיין מותיר שלושה-רבעים שמעדיפים לתלוש שערות עם פינצטה מאשר לראות את המשחק של נבחרת שוקי מול נבחרת פוקי.

אם זהו המצב, אם אכן משחקי המונדיאל פונים אך ורק לסקטורים ספציפיים מתוך האוכלוסייה, אז מדוע לכל הרוחות בשבועיים האחרונים לא ניתן לפתוח כמעט אף ערוץ טלוויזיה, לשמוע אף תחנת רדיו, ללכת ברחוב, או אפילו לחרבן בניחותא תוך כדי פתיחת מגזין, מבלי לראות איזה בבון בועט בכדור?

הרי באותה מידה, יש גם הרבה אנשים (נשים?), שאוהבים תחרויות יופי עולמיות ואירוויזיונים. אז הבה נחגוג גם חודש שלם של אירוויזיון. גם פה יש מספיק חומר לכולם. מוסף "הארץ" יפרסם תמונות קלוז אפ "אמנותיות" של כל הזמרים והזמרות, "ידיעות אחרונות" יפרסמו כתבות "עומק" בעמוד הראשי על השינויים בדינמיקת ההצבעות באירוויזיון מאז מלחמת סרביה-קרואטיה ו"ביסלי" סוף-סוף יצאו בפרסומת "גם אותנו טוחנים מאחור".

"איזה שטויות" תענה לך מייד כל ארנבת מפונפנת, שראתה לאורך כל חייה, במקרה הטוב, 20 דקות ממשחק כדורגל אחד של סרביה וחוף השנהב. "אתה לא יכול להשוות תחרויות יופי ושירה למשחקי כדורגל בינלאומיים. המונדיאל הוא טקס תרבותי חשוב שמאחד את כל העולם, מדובר במקום היחידי בו מדינות ולאומים מכל העולם נפגשים כדי להתחרות באופן שוויוני אחד בשני. מדובר באירוע שחוצה שאלות כמו מגדר, מין או לאום. המונדיאל הוא אירוע אוניברסאלי שמדבר לכולם."

ובכן הרשו לי לחשוב על טיעון זה לעומק. אה כן, פחחחחח. עצם הטענה כי המונדיאל (שמשחקי הכדורגל בו נראים כעלה תאנה מיובש למכונה כלכלית טורפנית), יכול להוות באיזושהי דרך משמעותית פתח לשוויון נשמעת כמו בדיחה צינית של ביבי. האם העובדה שבתחרות מלכת היופי העולמית זוכה מדי פעם איזו הודית דמוית נמלה בכתר, משמעותה שמעכשיו כולנו נתחיל לשלם ברופי? באותה מידה, האם העובדה שברזיל זכתה פעם במונדיאל משנה את היותה מדינה נחשלת, שנעשקת על ידי מדינות העולם הראשון? האם העובדה שגאנה "מפתיעה" במונדיאל הנוכחי מספקת משהו בעל ערך גדול יותר, מאשר סיפור סינדרלה לעינוגו של העולם המערבי השבע, או לחלופין מספק זקפה לאומית רגעית למדינה הענייה התורנית?

כן, יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו, אך הבה לא נשלה ונושלה – המונדיאל אינו באמת אירוע מאחד, שוויוני ורב לאומי. זוהי אשליה פתטית, שרק מאפשרת את כיסויים הזמני של יחסי הכוחות הקיימים. עם כל הכבוד למגרש הכדורגל, בעולם האמיתי שמעוצב עלי ידי כלכלה, כוח צבאי, טכנולוגיה ופוליטיקה, יש לגול אחד קטן ועלוב בדיוק את אותה חשיבות כמו לתלתלים של יזהר כהן.