איזו מוזיקה את שומעת במהלך העבודה?
אני שומעת המון מוזיקה, הכל, כל מוזיקה שתופסת אותי, מהדהדת איתי מבפנים ויוצרת איזו שהיא השראה, התרוממות רוח ותנועה בגוף. הרשימה שלי נעה בין שאנסונים צרפתיים, פסקולים של סרטים, מוזיקה הודית, סינית, מונגולית, רוק, אוונגרד, ג'אז ומוזיקה ישראלית. סוניק יות', סרז' גינזבורג, וינסנט גאלו, בילי הולידיי, צ'ט בייקר, אני מתחברת לכולם. לאחרונה גם גיליתי את ההרכב הישראלי, לבנון. כשאני שומעת מוזיקה, הגוף שלי מתחיל מיד לרקוד, לזוז. המוזיקה נכנסת לכל תא ותא בגוף שלי ואני חייבת לתת לה ביטוי פיזי. לאחרונה גם חזרתי לנגן ואני בשלבים ראשונים של קריירה כנגנית בס.
בכלל, זו שאלה קצת מוזרה מבחינתי, כי אני פתוחה לכל סגנון מוזיקלי שהוא. המוזיקה היא כמו החיים, לכל מוזיקה יש את הצבע שלה וצריך את כל הצבעים שבספקטרום. אין אצלי חוקים, המוזיקה קשורה אצלי לאהבה. כשאני מאוהבת ונמצאת בתקופה של השראה, היא תמיד מלווה במוזיקה. לכל אהבה ולכל אדם בחיי יש את המוזיקה שלו וכך לכל עבודת וידאו שלי יש את המוזיקה או השקט שלה.
כשאני מציירת, אני מחפשת את המוזיקה שתתאים לקצב ולטבע הציור שמעניין אותי. בווידאו, המוזיקה משחררת את הדימוי, מעצימה אותו ונותנת לו רובד נוסף של חיים. היא יוצרת שמחה, אנרגיה ומסגרת של עולם. בעבודת הווידאו הנוכחית המוזיקה היא הגרעין היצרי והשורש של העבודה והתנועה. לפעמים אני גם שומעת שירים ויודעת שאני רוצה לעבוד איתם, זה קרה לי עם לוקומושן של קיילי מינוג, שנכנס למיצב Work Out.
עם כל זאת אני גם חסידה גדולה של השקט. אני חייבת רגעים של שקט בחיים. אני יכולה להיות יום שלם בבית בשקט, בלי טלוויזיה, בלי מוזיקה. זה זמן של הרפיה בו המחשבה והגוף משוחררים מהשפעות ומגירויים ואני יכולה אז לשמוע את הסאונד שבתוכי ולא מבחוץ לי. אני צריכה את השקט בכדי להעריך את המוזיקה.
עוד בוואלה!
משיכה לתרבות צרפתית
מה יותר מזין אותך טלוויזיה, ספר או סרט?
קשה לצמצם את הגורמים שמזינים אותנו, אני חושבת שאנחנו ניזונים מהכל וכל הזמן אם נרצה בזה ואם לא. אני הולכת לכמה שיותר סרטים, הופעות מחול, תערוכות והופעות. אני גם מקדישה זמן רב לתרגול והוראת יוגה. אני מושפעת גם מפילוסופיה הודית. המונח טלוויזיה עשה קאמבק לחיי רק בשנה וחצי האחרונות, כי במשך שנים רבות לא הייתי בדיוק טיפוס טלוויזיוני.
אני מאוד אוהבת סרטים וקולנוע, וגם באה ממשפחה של קולנוע וצילום, כך שמאז ילדותי ספגתי המון קולנוע מכל צדדיו, זה בדם שלי. אני מאוד אוהבת סרטים ורואה הרבה. בתור ילדה מאוד אהבתי קולנוע מהמזרח הרחוק, בעיקר סיני ויפני. גם היום אני מאוד מושפעת מסרטים כמו "נמר-דרקון" או "גיבור".
אני אוהבת סרטים של ברוס לי, טרנטינו, אלמדובר וסרטים צרפתיים משנות ה-60, שהשפיעו חזק מאוד על הדימויים שלי ועל המשיכה שלי לצרפת ולתרבות הצרפתית כפי שהיא הייתה פעם. אני גם מאוד אוהבת קליפים; את מישל גונדריי, יש אוסף מומלץ של עבודות שלו בדי.וי.די באוזן השלישית, אגב.
לאחרונה קראתי את "יער נורווגי" של הרוקי מורקמי ואת "צד שמאל של החושך" של אורסולה קלה גויין, ספר מדע בדיוני מאוד מעניין. אני ממליצה גם על ה"בהגוודגיתא", ספר חשוב ומעניין אך לא פשוט לקריאה. אני אוהבת ומתעניינת בטקסטים מתוך הזן-בודהיזם ויש ספר מדהים של פרופ' יעקב רז שנקרא "שיחות מטורפות - משפטי זן", שמלווה ומזין אותי כבר כמה שנים.
הרינגטון בחר בי
מה היית משנה ברחוב מגוריך?
אני גרה ביפו, ברחוב קטן ונידח שקוראים לו גר-צדק. זה לא הצד האופנתי של יפו וזו ממש שכונה כמו פעם; כולם עדיין אומרים שלום אחד לשני כשיוצאים מהבית ובקיץ יושבים בחוץ עם אבטיחים וזה מאוד נעים.
הדבר שהכי דחוף לשנות ברחוב שלי זה שהחתול שמשתין בכל מקום וגם פורץ אלינו הביתה יתחפף או יסורס ומהר. ואם אפשר, אז גם לסנן את המכוניות עם הבאסים המטורפים ולהפחית את כמות האנשים שמפתיעים אותי בחלון באמצע הלילה כשאני עובדת על המחשב. חוץ מזה הכל מושלם, קצת רחוק מהמרכז אבל שווה.
למי היית מכניסה מכות?
הייתי שמחה לפגוש את ברוס לי ולעשות איתו קרב, אבל זה לא ממש מכות .חוץ מזה אולי הייתי מכניסה קצת מכות ל-ז.ז, כי מגיע לו. בסך הכל, אני אדם אוהב אדם ושוחר שלום שמשתדלת להיות סובלנית.
מה ההתמכרות שלך?
איקרה ומגפיים, אפשר לומר שהגבר שלי פתח לי את הצוהר לתחומים המופלאים האלו.
את מי היית מזמינה לדרינק על חשבונך?
האמנית דגנית ברסט. כי היא גדולה וקיבלתי ממנה המון.
מה הרינגטון שלך?
מה זה משנה, בעצם? אפשר לומר שלא בחרתי בו אלא הוא בחר בי. קצת קשה לי להגדיר את הזהות שלי דרכו.
מי היית רוצה שיראה את התערוכה שלך, חי או מת?
פיטר ברוק, הוא יוצר ובמאי מדהים בעיניי. בשנה שעברה הייתי בהרצאה שלו באוניברסיטת ת"א ולא הפסיקו לזלוג לי דמעות של אושר והתרגשות במהלך כל ההרצאה וגם אחרי. הוא והדברים שהוא אמר ריגשו אותי ונגעו בי מאוד עמוק.
גם הייתי רוצה להזמין את סבא שלי, דוד שניאור, שכבר לא בין החיים. הוא היא צייר והוא היה האמן הראשון שפגשתי כילדה. בכל שישי בערב הייתי יושבת בסטודיו שלו ומציירת ואז הוא היה מתעצבן ואומר בגרמנית: "מה שהילדים עושים זה לא ציור". הוא היה איש קשה ומאוד כריזמטי והייתה לו את היד הכי טובה שפגשתי. היה מדהים לראות אותו מצייר. מעניין מה הוא היה אומר היום על מה שאני עושה. הוא היה הראשון שהטביע את האמנות אצלנו במשפחה ואני חושבת שממנו למדתי לעבוד ולעבוד ולעבוד. הוא היה עובד כל הזמן והאמת היא שגם אני כזו.
איזה מכשיר חשמלי מפחיד אותך?
אני כבר לא מפחדת מאף מכשיר. רק מאלה שהחבר שלי רוצה לקנות באינטרנט.
עוד בוואלה!
עוד בוואלה!
תיק עיתונות:
לא מזמן נודע כי רשת חנויות שקם אלקטריק עומדת לשתף פעולה עם בית הספר לאמנות "המדרשה" ולהציג עבודות וידאו ארט של אמנים צעירים ב-70 חנויות ברחבי הארץ בין ה-2.7-9.7. אחת מהאמנים הללו היא עלמה שניאור (27), שעומדת להציג חלקים מעבודת הגמר שלה, שתוצג גם בתערוכת הבוגרים של המדרשה שנפתחת ב-17.7 (ונסגרת ב-31.7).
עבודת הווידאו של שניאור היא מיצב המוצג בחלל חשוך, על קירותיו חמישה מסכי פלזמה ועליהם יוקרנו סרטים המדמים סרטי פעולה יפניים. אלה 8 סרטי וידאו, ומלבד עבודה אחת, כולם מורכבים מצילומי סטילס דיגיטליים, "שנעים בין קולנוע, קליפ וודיאו דאנס ונבנו בחצי השנה האחרונה", לדבריה. שניאור היא אחת מ-75 הבוגרים שיוצאים עכשיו לדרכם. עד שמצאה את עצמה בבית הספר הוותיק, היא עסקה בשנים האחרונות בלימוד והוראת יוגה, הידרותרפיה ובהשתלמויות בארץ, בהודו ובצרפת.
"בשנים האחרונות עסקתי בסטילס", היא מספרת, "אבל היתה חסרה לי התנועה, התשוקה, החיבור עם המוזיקה. חיפשתי את החיות והדינמיות בצילום הקפוא, וכך הגעתי לווידאו, ללא שום הכשרה מוקדמת. צילמתי את עצמי בסטילס כמה פעמים באותו לוקיישן ומשם הגעתי לאנימציה. בהתחלה חשבתי ליצור כוריאוגרפיה מהצילומים.
"כל עבודה הולידה את העבודה הבאה, כשאני יוצרת לבד את כל השלבים מהצילום ועד העריכה. כך התנסח סגנון הפעולה שלי, בו אני מחברת כמה תחומים ונותנת לתנועה לפרוץ מתוך הצילום. גיליתי, תוך כדי העבודה, שבעזרת הכלים האלו אני גם יכולה לכווץ את הזמן וליצור דרך חדשה של התבוננות וראייה שמערערת את פרספציית הראייה ויוצרת עולם פנטסטי בתוך העולם הקיים. זהו עולם בו הנשים מרחפות בסלון, התותים נרקבים בתוך פחות מדקה, הירח הופך לפנס והחתול מופיע ונעלם בצללים".