דממה בחצות

לא מכבר ערכתי מסע קטן ובלתי מספק בעולם אתרי הבדסמ. למיטב הבנתי את המנדט שניתן לי כאן, סיקרתי בו אתרי פורנו הקשורים להיבטים שונים של הסוגה. לא נעלמו מעיני התגובות הרבות, שביקרוני על שבחרתי שלא להתייחס לאתר הכלוב. ואכן, בחרתי לעשות כך, ובמודע, מסיבה אחת בלבד: איני רואה בו אתר פורנו.

אמנם יש בו מגזין עם סיפורים, ודף של בלוגים, ואפילו פורום הקרוי "תאווה לעיניים", ובו מעלים הגולשים תמונות וסרטונים פורנוגראפיים, אך גם אם יש בו פה ושם תכנים פורנוגרפיים, זהו אתר המשמש את חברי קהילת הבדסמ הישראלית לרב-שיח, היכרויות, הבעת דעות, התייעצות, ניהול עימותים, ארגון אירועים ויידוע אודות אירועים שונים. במלים אחרות - זוהי ספק ביצה, ספק לוח מודעות חי, נושם ודינמי, ספק בועה. זהו המקום, שבו ישראלים שהחליטו לנהל אורח חיים בדסמי, או שוקלים לעשות זאת, או נוטים לכך, מתקשרים איש עם רעהו.

הסבר זה לא נובע מהחלטה מאוחרת מאוד להתייחס לתגובות של גולשים – מדיניותו של "סימני פישוק" היא לא לעשות זאת – כי אם מהחלטה אחרת שהתקבלה, לטענת בעלי ומפעילי האתר, בארגון אקו"ם – לבטל את רישיון הרדיו שניתן לאתר, ולכפות עליו, החל מאמש בחצות, דממה. למפעיל, המכונה "כלובי",
נומקה ההחלטה בכך שהשמעת היצירות באתרו "מבזה את היוצרים חברי אקו"ם", ו"יש בה משום הפחתת ערך היצירה".

קשה לי לומר שהופתעתי מאוד. מי שמפרסם טור שבועי המבקר אתרי פורנו, נחשף מדי שבוע לצד השמרני, החשוך, האנטי-פלורליסטי של החברה הישראלית, ויודע מה רבים הם בעלי ההשפעה הפועלים בה, ועל סדר יומם, במקום גבוה לא פחות מביטול ערכים דמוקרטיים רבים אחרים, מצוי גם הרצון העז בדיכוי הפתיחות המינית ובסתימת הפיות, המשמיעים אמירה או דבר מקוריים כלשהם. לא הופתעתי מאוד, אבל חשתי נקיפות מצפון אחדות, על שלפני כמה שבועות, כאשר סקרתי אתרי פורנו, קיבלתי החלטה עניינית שלא לספר לקוראי המעטים שיש אתר מרכזי של קהילת הבדסמ הישראלית, ושבין השאר, פועלת בו (או פעלה, כעת) תחנת רדיו.

"סימני פישוק" אינו מעודד ואף אינו מגנה אתרי פורנו. הוא מיועד, מראש, לחובבי האמנות הזו, המגוונת, היצירתית, המשעשעת עד טירוף, האכזרית עד דמעות והמסחרית מכל. לכן, צר לכותבו על שמי שניתנה בידיו הזכות לייצג את האמנים ולהגן על זכויותיהם, ובעיני זו בהחלט זכות גדולה, החליט לשים פעמיו בנתיב המסוכן כל כך של סתימת פיות, שסופו מי ישורנו. ועוד באיזה תירוץ נואל נסתמו הפיות. "ביזוי חברי אקו"ם"? על מה ולמה וכיצד? מה בדיוק מבזה בכך שאנשים שעושים מין קצת אחרת אוהבים לשמוע מוזיקה? וגם אם, לצורך הוויכוח, נטען שהצלפת הפרטנר המיני שלך הוא דבר מגונה, כיצד מתבזה האמן ששירו מלווה את האקט? האם הוא הופך בדרך כלשהי שותף לדבר אותה "עבירה"? ההגיון שבדברים חומק ממני, אבל אל חשש, חברים יקרים באקו"ם, א"ק אזרח שומר חוק הוא. בפעם הבאה שאחליט להשתין על מישהי אכבה את הרדיו, כדי ששלמה ארצי לא יתבזה חלילה וחס ממעשי האיומים.

לא בא לי לחלוק ציונים בתום המדור הזה, לא לאתר הכלוב ולא לכל גורם אחר. ננוח מעט משיפוטיות, כולנו.