פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אי תנועה

      צילום של אנשים שוחים מכסה את בניין טרה, על כביש ראשי בת"א. ים המאירי על החיבור בין טבע, עיר, חלב ואליסף קובנר

      אל לב מתחם הרחובות באזור דרך מנחם בגין בתל אביב, אל בניין טרה השוכן במקום, ליד עזריאלי ודרך השלום, הגיע פתאום הים. "ים הבוקר" הוא שמה של עבודת הצילום העצומה המכסה את בניין טרה, של האמן אליסף קובנר. זהו שלט ענק בשטח 1,680 מ"ר – שעליו מודפס צילום מוגדל של רצועת ים בתל אביב, בו שוחים מבוגרים וזקנים. אין אובייקט, אין 'דבר המפרסם', אין דוגמניות חשופות איברים.

      "אנחנו חיים כשמסביבנו פרסומות, שמנסות לשכנע אותנו לקנות ולצרוך דברים. השלט שלי, בניגוד לזה, לא מוכר שום דבר, הרי אי אפשר לקנות את הים. בניגוד לשלטי החוצות המגמתיים, לא יוצא מהשלט שלי כלום לאף אחד. במקום לתת אמירה, או לקבוע מה הכי טוב, השלט פותח שאלות" אומר קובנר.

      "בגלל שהשלט לא מפרסם כלום, החומר שמדפיסים עליו נהיה מטאפורה, נוגע במיתוס. בעבודות שאני עושה אני משתדל לחבר בין משהו יומיומי לבין המיתי, שמרחף מעל כולנו. יש לי ים של אהבה לתת וזו הזדמנות מצוינת".

      הים מכניס דברים לפרופורציה

      קובנר, מרצה בבצלאל ובשנקר שמאחוריו 20 שנות יצירה רב תחומית, מתמקד בחוויה ארעית שהיא תוצאה של פעולת שוטטות. בשוטטות יש חיפוש אחר רגע מכריע, רגע שמכיל משמעות פנימית ונקודת אחיזה רגשית. בדרך כלל, מה שבולט הוא מתח בין אנונימיות לאינטימיות בעיר, מה שמגביר הן את תחושת הזרות והן את תחושת הקרבה. "דברים רבים מסביבנו נעים במקצבים ובמעגלים. חשוב לי להיכנס לתדר. זה יכול לקרות בעיר, מול עץ או בחוף הים. האמנות שלי היא תירוץ נהדר להכיל את המפגשים וההתרחשויות" הוא אומר.

      בין עבודותיו המתייחסות לטבע, הציג עבודת וידאו במוזיאון הרצליה, שנקראה "ללמוד כאב מעצים" ובה הסתובב ומשש עצים שרופים בכרמל. לאחרונה צילם עבודת וידאו למגזין האיטלקי האלטרנטיבי ffwd”", בו כל אמן נדרש להמשיך את סוף עבודתו של האמן לפניו. קובנר קיבל סרט אנימציה שבסופו כדור צמר. הוא ליפף כדור צמר על היד, הסתובב בשינקין, לחץ את ידיהם של אנשים ברחוב ותיעד את המפגש.

      אתה מתעניין בטבע?

      "כן, אבל אני מפויס ומקבל את נוכחות העיר ובני האדם כטבע. אני מאוד מתעניין באנשים, וכופר בכמה מיתוסים שקשורים לאמנים ולחברה, למשל המקום של האגו. לא חתמתי את השם שלי על העבודה למרות שהמליצו לי לעשות זאת. חשוב לי להשאיר את המשטח נקי מהשם שלי".

      למה ים?

      "גדלתי בחיפה, יש שם חוף ים עם טבע בראשיתי. אבא שלי הוא ימאי. כילדים היינו מפליגים הרבה לעכו ובחזרה. גם כיום הים הוא מקום שמסדר לי את הראש ומכניס דברים לפרופורציה, מסדר את הבלגאן ומאפשר זרימה טבעית של דברים"

      ב89-'–90' החל קובנר לצייר ציורי ים. לצורך הכנתם צילם צילומי סטילס בחוף הים. משנת 2000 הוא עוסק באינטנסיביות בעבודות וידאו, חלק גדול מהן על חוף הים. הוא תיעד עשרות קטעים בים שאינם מבויימים, המראים מפגשים מסוגים שונים בחוף.

      איך נקווה הים על בניין טרה?

      "הצילום צולם לפני כמה שנים ונבחר על ידי אנשי חברת טרה מתוך הצעות שונות שהוגשו לאוצרת. התהליך התחיל לפני שנה וליוויתי כל שלב ושלב בו. תיעדתי הכל, כולל התגובות בשטח, שזה בעיני התפקיד שלי".

      "מאוד חשוב לי הדיאלוג בין כל דבר לכל דבר. למשל הדיאלוג בין הדרך המטאפורית שלי (הצילום של הים) ובין הדרך הפרקטית - הים מכסה בניין. גם הדיאלוג שלי עם האוצרת עידית פורת, ועם שאר הגורמים כמו טרה, העירייה ועוד, היה חשוב".

      אי של רגיעה באזור התעשייתי

      "הרעיון נוצר מהצורך לשנות את הבניין" אומרת אוצרת הפרויקט עידית פורת. "אני הצעתי להפוך את זה לתערוכה במרחב הציבורי, לא בניין שקישטו אותו. מעין מרחב אלטרנטיבי לתצוגה. היצירה הזו היא חלק מפרויקט אומנות המשכי: נבחרו 3 אמנים ישראלים צעירים שיציגו את יצירות, בהשראת העיר תל אביב: אליסף קובנר, גלעד אפרת, ותמיר שפר. זהו פרויקט ראשוני מסוגו בחיבור בין גוף ציבורי לגוף עסקי, וראשון מסוגו בארץ. חשוב לי לקרב את האמנות לאנשים ולנגיש אותה, לא להשאיר אותה אליטיסטית ואני שמחה שמשהו הרים את הכפפה".

      למה בחרת בעבודה הזאת לפרויקט?

      "קובנר יוצר אי של רגיעה בתוך האזור התעשייתי. העבודה היא לדעתי משהו מאוד תל אביבי ואנושי, יוצרת רגע של נתינה ותחושת עומק. כשנסעתי שם אתמול עם האוטו הרגשתי שאני שוחה ועובר גל מים ענק לימיני".