איך אומרים פופקורן בירושלמית?

אולי הסיבה הטובה ביותר לחגוג את פסטיבל ירושלים לקולנוע מדי שנה, היא ההזדמנות שהוא נותן לנו לטעום קולנוע קצת אחר - קולנוע פחות מסחרי, שלא יעלה להקרנה במגה-פלקסים, זרועי האולמות המשוכללים; קולנוע של אור וצל, עבודת מצלמה ודיאלוג; קולנוע של תסריטאים, במאים ושחקנים שאוהבים קולנוע. הנה טיפ קטן לפני שאתם מתכננים את התנהלותכם בפסטיבל - כשאתם מעיינים בתוכניה, נסו לבחור סרטים שלא מתוכננים לעלות להקרנות מסחריות; את אלו תוכלו לתפוס מאוחר יותר אם באמת תרצו.

"פיג'מות פלאנל" של ג'ף ליפסקי הציג בפסטיבל סאנדאנס האחרון והתאים לפסטיבל הקולנוע העצמאי האמריקאי כמו כפפה. הסרט הוא גרסת אינדי מודרנית ל"תמונות מחיי נישואין" של ברגמן ועוקב אחר מערכת היחסים של סטיוארט (ג'סטין קירק) וניקול (ג'וליאן ניקולסון). הוא יחצ"ן למחזות בברודוויי שמאוד בטוח בעצמו, היא חולמת לפתוח חברת קייטרינג, הוא יהודי, היא קתולית (עם אם אנטישמית משהו). הם מכירים, מתאהבים ומתחתנים, כשליפסקי משתמש במצלמה ויותר מכל בתסריט ובדיאלוגים חכמים בכדי לצייר לנו אהבה מעודנת, יומיומית ומאוד אמיתית ודרמה רומנטית חמה ונטולת איפור וקלישאות.

לא תמצאו כאן הליכות משותפות לעבר השקיעה, או אלמנטים אחרים של אהבה הוליוודית מוכרת. המציאות של ליפסקי מהדהדת מהשפעות של ריימונד קארבר, וככזו מדובר במציאות מרירה, חמצמצה עם דוק קל של מתיקות. הגיבורים הניו יורקים של ליפסקי (וניו יורק מצטלמת מצוין כהרגלה) כנים באופן מרענן, והתסריט שלו מגיע ממקום אמיתי מאוד. קירק וניקולסון מוכיחים שוב שליהוק נכון, דמויות אמיתיות, דיאלוגים מאופקים ותסריט מושקע יכולים להפנט גם ללא אפקטים ותקציבי עתק. אתם תתחברו לדמויות ותשנאו לראות אותם נכשלים בדברים פשוטים כמו האזנה, הבנה ותקשורת. אף אחד לא מדבר בסרט על פיג'מות מפלאנל, אבל ההקבלה של הבגד הכי ביתי שיש, למערכות יחסים מתבקשת והבחירה בשם לא מקרית כלל.

"אני מרגיש שאמנות התסריט אבדה שבעידן הקולנוע בו אנו חיים ויוצרים", אמר ליפסקי בראיון שנערך עמו אחרי סאנדאנס. "זהו סרט על ניגודים, סרט על תקווה בפני הכישלון, על הזדמנות שנייה שהכל נראה אבוד, על הבדידות שבמשפחה גדולה. זהו סרט שמנסה לבחון אהבה, אכזריות, אגו, אנוכיות, רכות, נישואים ודת, ניסיתי לעשות את כל אלו ללא מלודרמה מוגזמת או אלימות. אני לא מאמין שתחבולות כאלו הכרחיות לסרט על מנת שזה ייגע בצופים".

מועדי הקרנה:
8.7, 20:30
9.7, 22:00

אלן ברלינר הוא אחד מקולנועני הדוקו המקוריים והשנונים ביותר בנמצא. בניגוד ליוצרי תעודה אחרים, ברלינר נראה שבוי – לטוב ולרע – בז'אנר, כמי שרוצה לספר סיפור קולנועי, לעשות פיצ'ר כמו הילדים הגדולים של הוליווד, אבל יודע בעיקר להתעסק בעצמו. מתוך הנוירוטיות והאובססיות שלו, עולה שוב מוצר מרתק, מצחיק ושונה מכל דוקומנטרי אחר שראיתם בשנים האחרונות.

"ער לרווחה" חושף את הפרעות השינה של ברלינר, שנמנע מקפאין ומנסה כבר כמה שנים כל דרך אפשרית להירדם בלילה ולהתעורר ביום. במסע הזוי הוא מוביל אותנו דרך פגישות עם מומחים רפואיים, מפגשים משפחתיים טעונים ומצחיקים, סשנים ליליים עם אשתו הסבלנית להפליא ובסוף הסרט, כמו בתסריט הכי נדוש אך גם הכי נפלא שיש – ללידה של בנו הבכור, שנותנת לו קלוז'ר מקסים עם כל נושא השינה הטעון. בדרך, חושף לפנינו ברלינר את האובססיה הקומפלסיבית שלו בכל הקשור לאיסוף חומרי צילום, הרבה מהם של סרטים משפחתיים ישנים מרחבי ארה"ב, ומשלב אותם בבימוי קליפי מבריק לאורך הסרט.

ברלינר מאשש את ההנחה כי כל גאון הוא גם קצת פסיכופת, ומראה את התנודות על סקאלת השפיות שלו תוך חשיפת קרביים מצחיקה, שמראה עד כמה מציאות פרטית יכולה להיות סוריאליסטית יותר מכל פיקציה מתוסרטת. "ער לרווחה" הוא סרט חובה, לא רק לחובבי דוקו וברלינר, אלא לכל אחד שהציץ פעם בייאוש בשעון, כשהוא נודד לתוך הלילה.

מועדי הקרנה:
10.7, 14:00
11.7, 22:00

הו שיאו שיין הוא אחד הבמאים הטיאוונים, המבטיחים והמוערכים בסצינת הקולנוע העולמי. הקהל הישראלי פחות מכיר אותו, אולי בגלל שבתפקיד הבמאי האסייאתי הפופולרי לוהק פה וונג קר וואי (שכבודו במקומו וכולי).

פסטיבל ירושלים, אם כן, הוא הזדמנות מצוינת להתוודע לעבודתו הפיוטית של שיאו שיין עם הקרנת סרטו האחרון, "שלוש פעימות". שיאו שיין שם את הנושא השחוק בעולם, אהבה, במרכז סרטו ומצליח לנפק יצירה מגוונת המתהדרת בוירטואוזיות ויזואלית. הסרט מחולק לשלושה חלקים, בכל אחד מהם מסופר סיפור אהבה בין גבר לאשה. הזמנים משתנים (1966 / 1911 / 2005) וכך גם הז'אנרים.

בכל חלק טווה שיאו שיין עולם קולנועי חדש, משחק בעדינות עם הז'אנרים הקולנועים המוכרים, קופץ מסרט אילם, לפסקול פיפטיז אמריקאי מתקתק ומסיים באקורד קודר של ניכור אורבני עכשווי. בכל שלושת החלקים ניתן לחוש ביד האמן של שיאו שיין. הפריימים המהפנטים שלו ישארו איתכם הרבה אחרי שהסרט יסתיים. עם זאת נראה כי הוא לא מצליח להתרומם מעבר ליופי הויזואלי של סך חלקיו. החלק האמצעי, הוא החלש ביותר בסרט והוא איטי ומעייף. ובכל זאת, מומלץ לצלוח אותו שכן לאחריו ממתין החלק השלישי, שפרט להיותו הקטע האנרגטי מבין השלושה (מטבע הדברים) הוא גם מספק אווירה לוהטת למדי.

מועדי הקרנה:
9.7, 14:45
13.7, 14:45

סרטים נוספים שאתם רוצים לראות בפסטיבל (אף אחד מאלו לא יעלה להקרנות מסחריות בבתי הקולנוע):

* "פענוח יציאת מצריים" – דוקו קנדי הזוי שבוחן עד כמה התנ"ך הוא באמת היסטוריה
* "יוצאים לקניות" – עוד הברקת אינדי מבית היוצר של הנרי יאגלום
* "טיול קטן לגן עדן" – פורסט וויטיקר וג'וליה סטיילס במותחן עצמאי כירורגי
* "יום לילה יום לילה" – 48 שעות יוצאות דופן של נערה צעירה בדרך למוות למען מטרה
* "התפוח של אדם" – סרט דני חתרני משהו על המאבק הנצחי בין אופטימי לפסימי
* "ורד צרפתי" – פנינה לטינית מהודקת ואגדה רומנטית