את חוויותיו מאמריקה מספר רובי וויליאמס - כוכב הפופ החם ביותר של לפני שנתיים שערוץ 8 החליט לאוורר לכבוד יום שישי בערב בסרט "רובי וויליאמס באמריקה" - מביתו שבאנגליה, כשמאחוריו תלוי בגאווה פוסטר של הסקס פיסטולס. כשהסקס פיסטולס נסעו לכבוש את אמריקה, עשרים שנה לפני רובי, התעקש המנהל המניפולטור שלהם, מלקולם מק'לארן, לוותר על ניו יורק ולוס אנג'לס בטענה שזה קל מדי, ולחדור ישר לשטח האויב. מסע ההופעות של הסקס פיסטולס באמריקה חשף אותם בעיקר בפני רד-נקס מזועזעים בג'ורג'יה, לואיזיאנה, טקסס ואוקלאהומה, ונגמר בקטטות עם קאובויים (שזריקת המבורגרים אלימה מעורבת בהם), פירוק הלהקה ומותו של סיד וישס.
עם כל הכבוד לסקס פיסטולס, טקטיקות הזעזוע של מק'לארן הן לא בדיוק כוס התה של רובי, שהטקטיקה המועדפת עליו היא דווקא הרצת הקטעים. חמוש בכריזמה האישית הבלתי נלאית שלו, בשיגועים המוכרים שלו, בכמה קילוגרמים עודפים, קעקועים בולטים ושק של מצב רוח טוב (עליו הוא מצליח לשמור לפחות חלק מהזמן), נסע רובי וויליאמס לכבוש את אמריקה. אני לא כל כך זוכרת אם הוא הצליח בסוף או לא, אבל זה לא חשוב. לראות אותו מנסה, זה כל הכיף. ובניגוד לסקס פיסטולס, הוא עושה את זה בכל המקומות ודרך כל האפיקים הקונבנציונליים. הוא אמנם נשבר ומתחיל לדבר גסויות בראיון טלוויזיוני שמופנה לבני נוער (לא בשידור חי, אין מה לדאוג), אבל רוב הזמן הוא ילד טוב, אפילו כשזה כרוך בלהיות נחמד לכוכב המעצבן של אם.טי.וי אמריקה - קרסון דיילי - שבלי שום בושה מציג את רובי בתור "זמר ממש גדול בארץ שלו", כאילו מדובר בעברי לידר.
את כיבוש השוק האמריקאי מנהל רובי מתוך המצב הנפשי הפרדוקסלי בו הוא נשלט מצד אחד על ידי הדרייב להצליח, בעוד שמצד שני הוא נהנה מהאנונימיות היחסית שלו באמריקה ומזה שהוא סוף סוף יכול ללכת ברחוב מבלי שיתנפלו עליו. רובי עושה את שלו ובינתיים כל אנשי התעשייה האמריקאים מנתחים את סיכויו לכבוש את ארצם. לואיס לרגנט, איזה ביגשוט באם.טי.וי, מסביר שכדי להיות כוכב רוק גדול באמת צריך או שהקהל ירצה להיות הוא או שהקהל ירצה לזיין אותו. רובי, מצדו, יושב בטור-באס שלו עם גיטרה אקוסטית על הכרס ומאלתר שיר: "אני שונא להיות כאן, אני שונא את הכל/ אבל הכסף נהדר ולכן אני נשאר/ וכולם באמריקה חושבים שאני רובין וויליאמס, אבל אני לא הוא/ הוא היה ב'גברת דאוטפייר' ואני סתם בחובות
". הממ... להיות הוא או לזיין אותו - מה אתם חושבים שיותר כדאי?
ההומור הבריטי מעולם לא הסתדר כל כך טוב עם אסטרטגיות השיווק האמריקאיות שלוקחות את עצמן טיפ טיפה יותר מדי ברצינות, אבל זה מה שיש לרובי להציע (חוץ משירים יפים, אבל לא בכך העניין). בזמן שהוא עושה את זה אמא משאירה לו הודעות על המזכירה לשאול מתי הוא יוצא לרגילה. מר לרגנט בטח יגיד לכם גם שלכוכבי רוק אמיתיים אין אמהות. אז אולי רובי ווילאימס הוא לא כוכב רוק אמיתי על פי כל הקריטריונים המחמירים האלה, אבל מה שבטוח זה שהוא כוכב הפופ האירופי החמוד ביותר של השנים האחרונות, ואם האמריקאים לא רוצים אותו - אנחנו ניקח אותו בשמחה.
* הסרט "רובי וויליאמס באמריקה" ישודר בערוץ 8 ביום שישי, 27 ביולי, בשעה 22:15
רובי וויליאמס: החגיגה נמשכת
26.7.2001 / 10:17