1.אימוץ האסכולה הפרשנית, הגורסת כי כל דמויות המשנה ב"סופראנוס" הן הסתעפויות מטאפוריות ופסיכולוגיות של הדמות הראשית טוני סופראנו, שופכת אור מרתק על צפייה בפרק ה 66 במספר בכרוניקת הסדר והראשון בעונה השישית וה(לפני)נועלת.
מרתק בהיבט של צפייה פרשנית בסיפורו של ג'ין פונטקורבו, חייל של משפחת המאפיונרים מניו-ג'רזי. ג'ין, שהתבשר בראשית הפרק על זכייה בירושה על סך של 2 מיליון דולרים, מאמין ומקווה כי הזכייה היא כרטיס היציאה שלו לחופשי משבועת הנצח שנטל לטובת הפאמיליה, ומאוחר יותר מתברר גם מחוזה שיתוף הפעולה שחתם עם ה FBI. הוא טווה, ביחד עם אשתו את חלום המעבר לפלורידה ובניית בית חלומותיהם שם. אבל הסוף הטראגי שמזמן פונטקורבו לעצמו הוא לא רק חיזוק מהדהד ונוקב לתובנה שכבר הפכה לקלישאה כי מהמאפיה ישחרר רק המוות, אלא גם דיון משוכלל באישיותו של טוני. שכן ג'ין, ולאורך הפרק נשזרים רמזים רבים לתפישה זו, הוא דמות מראה של טוני סופראנו. איש מאפיה, נשוי לאישה דעתנית ודומיננטית, מטופל בשני ילדים (הבכור מצוי על מסלול הרס עצמי שיטתי, בדומה לאיי.ג'יי, ומתאפיין גם ביצר המרדנות של מדו) וסובל מהתקפי זעם (הסצינה המבריקה בה ג'ין מנפץ בתסכול את המאפרה אל קיר הבית, סוגרת את הפער הכרונולוגי ממנו סובל הצופה, הלוקה בהיכרות חלקית עם אישיותו של ג'ין וגם מרפרר באדיקות בלתי נמנעת לטוני והתפרצויותיו).
סיפורו של ג'ין מעמיד את הצופה בפני עיון דו מסלולי בהצטיירות מסלול חייו של טוני אילו היו הדברים מתגוללים אחרת:
1. מה היה עולה בגורלו אילו היה חייל פשוט ולא נסיך המסומן לגדולות?
2. מה היה עולה בגורלו אילו היה רוצה לבחור בחיים אחרים ולנהל חיים "נורמליים", כפי שהוא (וכל החברים האחרים במאפיה שסביבו) מאחל לילדיו?
התשובה העלילתית המצמיתה שמעניק דייויד צ'ייס להיפותזות התיאורטיות הללו אכזרי ומקפיא עורקים בדיוק כמו מראה רגליו המשתוללות של ג'ין כשנשמתו מגורשת מגופו, חבל האיבוד העצמי לדעת כרוך סביב צווארו.
2. אבל סצינה מזעזעת זאת (שכטיבן של הסצנות המוחצות בדברי ימי "הסופראנוס" התגנבה אף היא מעבר לכתפו של הצופה, ורק אז התנפלה עליו בפראות חסרת רחמים) הייתה, לכאורה, רק פרולוג לסצינת הסיום הדרמטית יותר סיפור ירייתו של קוראדו בפוסי מלאנגה, כלומר טוני. יש לשער כי הסצינה הזאת העתיקה את נשמתם של צופים לא מעטים, אלא שהיה משהו לא "סופרנואי" בדרך עיצובה ובעיקר במוטיבים המלודרמטיים והאופראיים, שציירה בקווים מוגזמים לרעה.
כוחה של "הסופראנוס" בחסכנות שהיא נוקטת דווקא ברגעים הגדולים והדרמטיים ובגרפיות המזעזעת שהיא בוחרת לתאר רגעי זוטא (ע"ע: התמונה הקשה של תאונת הפגע וברח בחתנו של הש, שהפתיעה בעוצמתה מכיוון שלא הכשירה את הצופה לחזות אותה מראש). ארבע הדקות שלקח לטוני לנסות ולחייג 911, תוך שגנדולפיני מפריז בשימוש במשחק תיאטרלי, גרמו לאינסטינקט ראשוני של השערה שמא חבויה איזו אירוניה חמקמקה בטיפול בתמונה, אלא שסיומה לא הותיר ספק כי לכך ממש התכוון טים ואן פאטן (הבמאי) לנעוץ מאכלת צבעונית במיוחד בליבו של הצופה ולנופף בה בפראות נוטפת דם.
סצינה פשטנית כזאת מתאימה יותר לסדרות נחותות במקצת, דוגמת "24" ו"אבודים", המקדשות את הסנסציוני והמלודרמטי על חשבון הפסיכולוגיסטי והסמלני, אך לא ל"סופראנוס". הנחמה היחידה בהיבט של סיכום הפרק והפרשנות המוצעת בסעיף הקודם היא כי דיוויד צ'ייס רמז לצופה על שתי משמעויות החבויות בה:
א. נמשכת ההלימה, המתמטית ממש, בין חטאיו של טוני (דחייתו את בקשתו של ג'ין) לעונשיו (כדור בבטן).
ב. התפיסה כי מותו של ג'ין המהווה, כאמור, דמות מראה של טוני כמוהו כמוות קטן של טוני, מאוששת בתמונת המשך עוקבת של סכנת מוות מוחשית הנשקפת לטוני האמיתי. זו הסיבה, כנראה, לשילוב שתי הסצינות זו לצד זו. יתר על כן, הצירוף של שתיהן ממשיך במסורת הבשורות והרמזים הבלתי נמנעים, ממהלך כל העונות, על מותו הבלתי נמנע של טוני סופראנו המתקרב אלינו.
לרדת בגדול
3. הבחירה במסעדה היפנית כמקום ההסעדה החדש של טוני (וכרמלה, לסירוגין לא לחינם היא קוננה באוזניו כי התאכזבה מכך שסעד שם בגפו, מכיוון שהמסעדה של ארטי בוקו עבורה אינה רק סמל לפאמיליה, אלא גם לטוני "הישן" של לפני הפירוד ושיקום הקשר בעקבותיו. כאשר המקום החדש הוא סמל לזוגיותם החדשה והמשופרת בתודעתה) מרמזת על תהליך התרחקות הדרגתי של טוני מהמסורות הישנות (כמובן שמדובר בדיסוננס נוסף בנפשו שהרי כאשר הוא מדבר על פיל ליאוטרדו, הוא מחמיא לו על היותו "אסכולה ישנה") ופנייה לנהנתנות היאפית שמציע השפע הכלכלי שניתן בידו מעם הסתלקותו הזמנית של ג'וני סאק מהתמונה וסכנת הגירושים היקרים מכרמלה.
טוני בולס "דגים בשווי 40 דולר" כאילו היו בוטנים בקעריות שעל הבאר ב"באדה בינג". העדנה הכלכלית החדשה לה הוא זוכה מאפשרת לו גם להמשיך ולקנות את הדחקתה של כרמלה בדולרים (כמה גדולות מהחיים היו תמיד מחוות האהבה שלו כלפיה) ובמפתח ל"פורשה" בצבע קרם.
4.כרמלה מתנהלת בשני מישורים מקבילים וסותרים, כנהוג אצלה א. מישור ההדחקה וההכחשה, שהפך לסימן ההיכר של דמותה.
ב. מישור ניסיון ההתנתקות מטוני לאחר טראומת העבר. את המישור הזה מסמל בניית הבית (בדומה לסיפורו של ג'ין, גם כאן, בית חדש משול ל"חיים חדשים"). הבית מעץ, עליו חלמה מאז שאימצה לעצמה את תחביב העיצוב, הבית אותו היא בונה בצוותא עם אביה, מסמל את ניסיונה של כרמלה לייצר עבור עצמה מוקד עצמאי פיזי, איזה נכס שיהיה רק שלה, שייברא בצלמה ושיטופל על ידי נציגי משפחתה לפני נישואיה. אולם היא כושלת. כושלת גם מכיוון שהיא מפקידה את ניהול הפרויקט בידי אביה (ומתבקשת השוואה בין שני הגברים בחייה: אביה הקשיש וחסר התועלת, עליו היא נשענת לתמיכה וחילוץ מפני בעלה טוני, שהוא הגבר השני בחייה, עליו היא נשענת לתמיכה וחילוץ מפני אביה ונעוריה וחוזר חלילה, בלולאה הרסנית של סירוס ואיון עצמי) וגם מכיוון שהיא מבקשת את עזרתו של טוני (שלוש פעמים היא מבקשת ממנו לשוחח עם מפקח הבנייה ושלוש פעמים הוא מבטיח ולא מקיים).
הלקח שלה ברור כל עוד היא נסמכת על גברים, לא תוכל לעולם לצמוח להיות עצמאית. את החירות שלה תשיג, אם בכלל, רק בכוחות עצמה. בינתיים, היא מניידת את עצמה בדרך לשום מקום בפורשה נוצצת.
5. מתחת לאפו של טוני מתפתח קרב ירושה עדין מאוד ובבחינת סמוי מן העין בינתיים. אחד הגילויים המעניינים של הפרק הראשון הוא כי ויטו, שעד לעונה זו עוצבה דמותו בפלקטיות מסוימת, החליט להצטרף למעגל המתחרים על הירושה (ברשימה כבר מצויים מימים ימימה פולי וסילביו ולאחרונה צורף אליה, כמועמד מוביל, על ידי הגבורה עצמה טוני - כריסטופר) והסימנים לכך ברורים.
השינוי שחל בוויטו מתחיל בהופעתו החיצונית, ובמשקל שאיבד. הדיאטה שהוא מבצע היא סמל למהלך נפשי אשר בא לידי ביטוי באמירה המפתיעה מאוד שהוא פולט באוזניו של ג'ין (לאחר שזה נתקל בסירוב לבקשתו מפי פולי): "גם אני אוכל להיות קפטן יום אחד. הרי טוני לא יחיה לנצח, הוא יכול לחטוף סרטן או למות. שינויים עשויים לקרות". האישוש לתחושה המטרימה כי ויטו נערך לקרב הירושה ומגייס תומכים לרעיון קידומו בארגון מגיע מהר מאוד בהמשך הפרק. שתי סצינות לאחר מכן מנחם ג'ין את אשתו, לאחר שהוא מבשר לה על דחיית הבקשה, באמירה "טוני לא יחיה לנצח" וגו'. והיא משיבה לו בבוז: "טוני, טוני, טוני. אולי פשוט תהרוג אותו וזהו. אני יודעת שכבר עשית דברים כאלה בעבר". הנה, בדרך עקיפה במיוחד, מאותת צ'ייס לצופה כי גם אפשרות סוף מידי נאמניו תלויה ועומדת בפני טוני בוודאי אם לא יגלה יותר רגישות וקשב לצורכיהם, ייצא לשיט על הספינה החדשה שלו ויותיר את הבשורה השלילית - העבודה המלוכלכת מבחינה ניהולית - לזוטר ממנו.
הגישה הזאת, מאיים צ'ייס, עלולה לקום עליו יום אחד ולנשוך אותו בראשו. אבל, לעת עתה, רגליו של ג'ין הן המשתלשלות מתקרת המוסך. ראשו של טוני בריא ושלם. אפילו כשנפגע, נפגע מקליע בבטן גם כאן, לא סתם: הכרס האדירה שטיפח היא סמל לנהנתנותו, לחולשותיו ולגחמותיו וגם סמל לאון הגברי המורכב שלו.
דייויד צ'ייס כותב ב"בלייזר"?
6. עקיצה פוליטית אחת הושמעה גם היא בפרק הפתיחה המרשים והמסוגנן הזה סצינת המפגש בין הסוכן האריס ומחליפו בתפקיד, הסוכן גודארד, לטוני והחבורה. מדובר בתמונת חילופי משמרות בה השוטר הפורש מציג לגנב הנותר בשטח את הזנב החדש שלו, מחווה טקסית חמצמצה אך גם מחויכת לא במעט. אבל הסצינה הזאת, בה מתעניין טוני בתוכניותיו של האריס ומתבשר כי הלה הועבר לפאקיסטן, מפגינה פעם נוספת את העדינות המושלמת בה שותל צ'ייס את אמירותיו. האריס, ובכן, הועבר לפקיסטן.
הדבר אינו נאמר, אבל ברור לכל כי האריס תועל לטובת "הפרויקט הגדול" (לכידתו של האבא של כל הצרות של הממשל הפדראלי בארה"ב אוסאמה בין לאדן). מכיוון שהצליח כל-כך ב"פרויקט הקטן" (הרשעתו של טוני סופראנו), קורץ צ'ייס לצופה, הוא כעת מקודם למשימה הלאומית. מה בעניין סיכויי הצלחתו במשימתו/סיכויי הצלחתה של אמריקה בלכידת בין-לאדן? התשובה על כך ניתנת בבדיחות מרירה בעניין הדבר היחיד שהצליח האריס ללכוד בפאקיסטן וירוס שלשולים והקאות. שנאמר: תפס קדחת.
7. הפרק השלישי ברציפות בו ג'ימי לין סיגלר - היפה והסקסית מאוד - המגלמת את מדו סופראנו, מסתובבת כשהיא לבושה בבגדים מינימאליים (בשני הפרקים האחרונים של העונה הקודמת עטתה בעיקר בגד ים, ובזה הפותח את העונה רקדה בבגדים תחתונים לעיני מחזרה) וטרם הוברר לצופה אם מדובר בבדיחה פרטית שמריץ הצוות האמון על עשיית הסדרה בינו לבין עצמו, על רמיזה לגבי איזו תקופת מופקרות מינית שעומדת להתרגש על מדו ולשוב ולהפיל אותה כבעבר, או על אזכור לכך שגברים הם היוצרים של ה"סופראנוס" וככאלה גם הם שוביניסטיים במקצת, וכשבחורה כמו ג'יימי לין סיגלר מסתובבת על הסט, הם מעדיפים אותה בבגד ים. קצת "בלייזר" מצידם, אם אכן כך. על כל פנים, נחיה ונראה.
8. אגב, בתקופה בה שודר הפרק בארה"ב התלונן אחד, סטיב מלנגה, אשר גדל בשכונת ילדותו של דיוויד צ'ייס בניוארק, כי צ'ייס השתמש ב"סופראנוס" בכדי לסגור איתו חשבון ילדות קטן. מלנגה המתגורר כיום במנהטן טוען כי את השם "מלנגה" נטל צ'ייס ממנו בהסתמך על היכרותם וכי הכינוי שהצמיד לו "PUSSY" - ואפילו פעם נזכר בפרק כ -"LITTLE PUSSY" נועד להעליבו. "כולם יודעים", טען מלנגה, כמה רגישים איטלקים להצמדה של כינויי אברי מין לשמם, וכאשר מישהו מכנה דמות בכינוי 'קוס קטן מלנגה', כוונתו להעליבו".
הסיבה לסכסוך בין השניים? לטענתו של מלנגה: חוב קטן שלו לצ'ייס, עוד מהימים בהם היו ילדים. "שניים-שלושה דולרים, לא משהו רציני". ועל מה ושום מה נוטר קוראדו לפוסי "הקטן" מלנגה בפרק הפתיחה של העונה? על שום חוב של ארבעים אלף דולרים שזה לא שילם לו מעולם. ללמדכם שלא משנה כמה עמוק ויסודי תחפרו ב"סופראנוס", תמיד יוותר נסתר מעיניכם איזה רובד סודי אליו אין לאיש גישה, להוציא דייוויד צ'ייס.
הסופראנוס, ימי שלישי, יס+, 22:00