הסדרה הבריטית "קוויר אז פולק" (שהוקרנה ביס תחת השם "קוויר בעיר") זכתה השנה בגירסה אמריקאית תחת אותו שם. הגירסה החדשה נקראת בארץ "הכי גאים שיש", והיא תשודר מיום שישי (27 ביולי, בחצות) בערוץ 3 בכבלים.
"קוויר בעיר" עקבה אחרי מעלליה של חבורת הומואים במנצ'סטר וחשפה לקהל המיינסטרים של הטלויזיה את חיי הקהילה (ערכים נבחרים: סקס, מועדונים, סמים והורות). "קוויר בעיר" היתה קולחת, סקסית, רלוונטית, פרובוקטיבית ולא מתייפייפת, שזה הרבה יותר ממה שאפשר לבקש. הגירסה האמריקאית, "הכי גאים שיש", מדגישה יותר את גדולת המקור, אבל גם מצליחה באותו הזמן להיות לא רעה בכלל.
המעבר ממנצ'סטר לארצות הברית (הסדרה צולמה בעצם בטורונטו) גורם לסדרה להחוויר, עד שלרגע נדמה כאילו מדובר בעיבוד טלוויזיוני של קומיקס (אותה הרגשה של "לאן נעלם כל הצבע?"), ומעלה תהיות לגבי הבחירה התמוהה של השחקנים שמגלמים את הגיבורים (פחות יופי, פחות אופי).
סטיוארט ג'ונס, נתן ושאר הגיבורים של "קוויר בעיר" הם האקס המיתולוגי כשמתחילים לראות את "הכי גאים שיש". אי אפשר להפסיק להשוות למקור. העובדה שחלקים גדולים מהגירסה האמריקאית הם העתקה אחד לאחד של רוב הסצינות מהמקור רק עוזרת להרגשת הפלאש-בק ולהשוואות למקור, אבל זה גם מה שמבטיח שהאיכות והזרימה של התסריט המקורי נשארים, רק באמריקאית.
החידושים שהגירסה האמריקאית כן תרמה לסדרה כוללים טקס ברית מילה לתינוק של זוג הלסביות, GHB (במקום קטמין אצל הבריטים) על תקן "הסם הקטלני", מכוני כושר ואקונומיקה בטעם תות (במקום פונץ'). אבל אחרי ההשוואות הבלתי נמנעות למי שראה את המקור (לי לקח שני פרקים ושליש להשתחרר מהם), ולכלל הציבור שלא ראה - "הכי גאים שיש" בהחלט מספקת עניין שגורם לך לרצות לראות את כל הסדרה בסשן אחד. את הגירסה הבריטית, "קוויר בעיר", אפשר אגב להשכיר באוזן השלישית.
במקור יש לי יותר גדול
26.7.2001 / 14:05