ערוץ הידברות

חמישה ימים לאחר פתיחת המלחמה, ואפשר כבר להניח את חמשת היתדות של דו"ח המצב הטלוויזיוני הראשוני.

לא רק נסראללה מסתייע בדמגוגיה מתחכמת, גם מנחי שידורי הטלוויזיה אצלנו. דוגמה אופיינית לכך העניק רפי רשף בערוץ 10, וזאת לאחר שצבי יחזקאלי הסביר שוב ושוב כי התשתית של חיזבאללה היא גם רשת הסעד האזרחית שהוא מעניק ללבנונים. "כן, בדיוק כמו החמאס בעזה", השיב רשף בידענות, "ולהבדיל, גם כמו ש"ס שלנו".

מה שמצטייר במחשבה ראשונה כהשוואה אמיצה היא דוגמה טובה לדמגוגיה חלולה. ברור שכל ארגון גדול מסתמך על השירותים האזרחיים שהוא מעניק לציבור כדי לשמור על כוחו. לא רק חיזבאללה, חמאס או ש"ס. גם מדינה, כולל ישראל, איראן וארצות הברית, מעניקה לאזרחיה שירותי סעד כדי לשמור על נאמנותם. אבל להשוות בין ש"ס לחמאס זה תמיד קל ולכאורה אמיץ יותר.

2. מרבית הגנרלים במיל. שמתייצבים, בסבבים מרשימים, בין האולפנים השונים, דווקא אומרים דברי טעם. במיוחד כשהם נשאלים לגבי אחריותו של צה"ל לאירועים מביכים מהסוג שעד שנות ה-90 נקראו בעיתונות "פאשלה". על פי רוב, התשובה של כל הגנרלים במיל. היא: "תראה, זהו לא הזמן להעביר ביקורת. צה"ל יודע לתחקר את עצמו מצוין, ובתום הלחימה נעסוק בכך". תשובה דומה נוספת לשאלות בענייני פאשלות, כמו בנוגע לטיל שפגע בסטי"ל, או האפשרות של צה"ל לפגוע במשגרי הקטיושות, היא "אינני בקיא בפרטים בדיוק".

כאמור, תשובותיהם של הגנרלים במיל. מוצדקות. רק מדוע הם טורחים לבוא לאולפן, אם התשובה שלהם היא שזה לא הזמן להשיב על שאלות כאלה, ושהם ממילא כבר לא מעורים בפרטים?

מאז מלחמת העצמאות לא חווה העורף הישראלי את המלחמה בצורה כה מוחשית על בשרו. יתרה מזאת: במלחמה הנוכחית האזרחים מסכנים את עצמם כמעט יותר מהצבא. במובן הזה, מדובר במלחמה שלא ניתן לחמוק ממנה. מאז שגם תל אביב נכנסה לטווח האיום, לפחות לטווח האיום המילולי של חיזבאללה - "בעד (אחרי) חיפה, ובעד בעד (אחרי אחרי) חיפה" - קלישאת הפער בין המתרחש בחזית לעורף מיותרת. לא מעט שירים הצליח שלמה ארצי לכתוב בזכות הפער הזה בעבר.

אלא שמצד שני זו דווקא המלחמה הסטרילית ביותר שעברנו. עד כה לא צפינו ולו בקרב אחד מן השטח, ומה שאנחנו רואים מבחינת התקיפות הישראליות נעוץ בבניינים הרוסים והדמיות של סימולטורים. המצב המשונה הזה – מצב שבו מבחינה טלוויזיונית העורף נלחם יותר מאשר צה"ל, למרות שבפועל ברור כי צה"ל דווקא תוקף בעוצמה נדירה בלבנון – אחראי לכך שעדיין אין שם למלחמה הזאת. קשה להגדיר אותה.

האם מישהו בצה"ל באמת סבור שמראה הרס"רית הנזופה שפורקת את זעמה על החיילים הסוררים הוא אכן המראה שדוברת צה"ל, מירי רגב, אמורה להקרין כשהיא באה לדברר את הצבא ברשתות הזרות? ואם כן, מה זה אומר על יכולות המודיעין שלנו? רגב אולי מקצוענית, אבל היא משדרת איזו חמיצות חשודה.

המיתוס על יכולותיו הפסיכולוגיות של חסן נסראללה מציל אותו גם ברגעי משבר. בנאומו אתמול הוא הרבה לומר כי "חיזבאללה לא רוצה לפגוע באזרחים, ואתם, ממשלת ישראל, מאלצים אותי לפעול כך". הסאב-טקסט היה ברור: נסראללה מבקש להרגיע את המצב, כלומר גם הוא חדל להאמין ברווח שיניב לו המשך הלחימה, זאת אומרת שהוא מבקש לגמור את הסיפור. אבל מרבית הפרשנים המשיכו לעסוק בכוחו המאגי מבחינה טלוויזיונית, ולהחמיץ את צעדו הראשון בדרך לכניעה.