זר, לא יבין

כשהצבא המוסרי בעולם כותש ברחבי לבנון, בשיאה של מלחמת האין-ברירה הצודקת ביותר מאז שנות ה-70, גם השמאלני הכי גדול מרשה לעצמו לזנוח לרגע את זחיחות הנפש וליהנות קצת מאקשן בשידור חי. המלחמה הזו מלכדת, הרבה יותר מיאיר לפיד, ובימי הקרבות הראשונים, דאגו הערוצים הישראלים לטפח במובהק קו אחיד, על חשבון התמונה הגדולה. אחרי אינספור ביקורות על כל כדור שנורה בשטחים, פתאום אפשר כמעט ליהנות, ללא ייסורי מצפון, ממאות הפגזים והטילים שמשחרר צה"ל מעל לבנון, כי הנה – הם אשמים, והפעם באופן מוחלט. כל מה שנשאר זה לשבת ולתת לצה"ל לנצח.

דווקא עכשיו מגיעים הערוצים הזרים והורסים לנו את החגיגה הכי גדולה מאז המונדיאל. עתה, כשלאט-לאט סיפורי הצד השני תופסים מקום נרחב יותר, ואנחנו עם רגל אחת בתוך האדמה הלבנונית - כדאי לבדוק לרגע מה קורה בתמונה הגדולה, שלא תמיד מתווכת על ידי חברות החדשות המקומיות אל הציבור.

יום ראשון. ה-CNN מודיע על הרוגים בחיפה. תמונות של מוסך הרכבת ההרוס. אסון כבד. הכתב מדווח על יום של מטחי קטיושות - וכבר עוברים לתמונות מביירות. בחלקו התחתון של המסך רצות כתוביות המתארות את עיקרי הקרבות: קטיושות בחיפה, בצפת, בקריית שמונה, ומיד אחר כך, שמות הכפרים שצה"ל התקיף בלבנון. אחד אחרי השני, אין הבדל בין קטיושה לטיל ממטוס. מתברר שיש שמות למקומות שצה"ל מתקיף.

כמה ימים מאוחר יותר, וערוץ Sky News האנגלי מדווח על שני חיילים הרוגים בתקרית גבול, פיצוץ במרכז הארץ ואזעקה בחיפה. אותם הדברים מדווחים גם בערוץ 10, לא כולל הדיווח על החיילים ההרוגים. גם בערוץ 2 מספרים על חילופי אש בצפון, שם גם יש מחבל הרוג. אף מילה על צה"ל. רק בשעות הערב המוקדמות נגלה את מה ששאר העולם יודע כבר מהבוקר.

כמה דקות אחרי, וסקיי ניוז כבר עוברים לסיפור המרכזי אותו הם מלווים זה כמה ימים - האזרחים הבריטים שבורחים מלבנון. בסי.אן.אן עוברים לשדר כתבת שטח מביירות. אין צעקות בערבית על דם ונקמה, רק פליטים מצביעים על ההריסות, מספרים מה היה כאן קודם. אף אחת מהתמונות לא שודרה בארץ, שם עדיין מדברים על התקרית בגבול.

כתבת שטח נוספת בסי.אן.אן מטיסה אותנו לדמשק, כשהיא מנסה לגלות את דעת הקהל הסורי. כל זווית מסוקרת – כל נקודת מבט מקבלת מקום. גם אחרי שעות רבות, כמעט ולא רואים את אותה התמונה פעמיים. ופתאום - תמונות של פצועים מהתקיפה הישראלית בעזה. צילום נדיר של פלסטינים במחנה פליטים תחת אש – אף ישראלי לא יראה אותן, הדיווחים מעזה חדלו לעניין בשבוע שעבר.

לסי.אן.אן לא קל. יש להם גם צונאמי לסקר, גם שידורי כלכלה. סקיי קוטעים הכל כדי לעבור לשידור ישיר מגן-חיות בצפון אנגליה, שם נרשם שיא חדש של חום מאז תחילת המאה הקודמת – 36 מעלות. אחרי עדכון קצר על מצבו של הקרנף בן ה-17, אני מחזיר לערוצים הישראלים. אותן תמונות ממוחזרות; קטעים קצרים המשודרים שוב ושוב. ברקע, הפרשנים חוזרים האחד על דברי השני, מאותה נקודת מבט ועם אותן המסקנות. משהו מוזר קורה בימים הראשונים של המלחמה, כשאף אחד לא שואל איך טייס יכול להישאר מוסרי גם בתנאי אובך כבדים. שלושה ערוצים, אינספור כתבים, וכולם - כפה אחד. רק הטלנובלה הסלולארית של נינט מצליחה לקטוע את רצף ההשתלחויות והקריאות להמשך הלחימה.

לשאר העולם לא כל כך איכפת אם המלחמה הזו נכפתה עלינו או לא. למען האמת, לא איכפת לו בכלל. מישהו צריך לומר את זה כבר: רוב העולם משועמם ממה שקורה פה ומעטים האנשים שיודעים להבחין בין חמאס לחיזבאללה, בין לבנון לעזה ובין רצח לסיכול. בערוצים הזרים אין קונצנזוס, אין נקודת מבט אחת, כל אירוע מקבל זמן אוויר ומדווח עם מלוא הפרטים. חשבתם שרואים הכל בערוץ 2? שמספרים לכם הכל? לא בטוח.