וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

גנבה, הבאת לי גנבה

אודי אדלמן

25.7.2006 / 9:52

אודי אדלמן על קבוצת יומנגו, שמשחררת בחינניות מותגים משליטת התאגידים, ומחזירה אותם לרחוב

אישה נכנסת לחנות בגדים, מסתובבת, מודדת חולצה ודוחפת לתוך התיק זוג מכנסיים מיד לאחר שקרעה את הזמזם. וינונה וג'יינס אדיקשן כבר עשו את זה קודם וגם רבים אחרים. עכשיו תארו לעצמכם קבוצה שעושה את אותו הדבר, רק יחד ובפומבי, מבלי כל ניסיון להסתיר את הגניבה. עכשיו תוסיפו את אנשי התקשורת שהוזמנו מבעוד מועד, את הקהל ואת מוכרי החנות ההמומים. למעשה זהו כל העניין של קהילה והתארגנות הקוראת לעצמה "יומנגו".

יומנגו (Yomango) היא התארגנות שנולדה בספרד וכיום פועלת גם בארגנטינה, גרמניה, צ'ילה, מקסיקו ומקומות אחרים. השם יומנגו הוא משחק מילים כפול המתרגם לביטוי "אני סוחב" בשפת רחוב וגם מהווה משחק עם שם רשת האופנה הספרדית Mango. יומנגו מבקשים, דרך גניבה מחנויות של תאגידים, לייצר מובן חדש של יחס בין אנשים וסחורות וסגנון חיים שיתקיים מתוך יחס חדש זה.

פארא, פעיל ספרדי של יומנגו אשר התארח בארץ בשנה שעברה, הרצה בסלון מזל וביקש לתאר את תפיסת עולמם ודרך הפעולה שלהם. פארא מסביר כי חברי יומנגו משווקים סגנון חיים בו לגנוב מתאגידים נחשב כאקט של שחרור. הסיבה לפעולה, לטענתם, היא כי התאגידים פולשים למרחב הציבורי ומשם גונבים רעיונות כדי למכור לנו בחזרה כמותגים. לכן ניתן להסביר את הפעולה לא כגנבה אלא כשחרור של מה שהיה כבר תמיד שלנו. למשל האופן שבו התפתחה אופנת הלבוש השחורה בארה"ב - נעלים בלי שרוכים ומכנסיים נופלים ללא חגורות - אשר מקורה בלבוש בשכונות שביקש להזדהות עם השחורים היושבים בכלא עליהם נאסר השימוש בפריטים אלו. לפיכך, טען פארא, יש ניסיון לקיים סירקולציה חופשית של רעיונות ומוצרים, כלומר לאפשר מעבר והתפתחות של מוצרים שלא תהיה תלויה ביכולת הכלכלית של המשתמשים ושתאפשר שכפול של המוצרים ופיזורם שלא בשליטתם של התאגידים. הגניבה הפומבית מיתרגמת באופן זה לאקט פוליטי, זאת תחת התפיסה כי כל מוצר צריך להראות ששוחרר ולא רק לשחרר אותו, וההתמקדות היא בהוצאה לאור את האקט.

התאגיד, לתפיסתם של חברי יומנגו, שואב את הרעיונות למוצריו מהרחוב ממתג אותם ומוכר אותם חזרה לרחוב. לכן נדרש לשחרר חזרה את המוצרים לטובת השימוש של כל אחד ואחת. הרחוב ממנו נלקחו הרעיונות הוא המרחב הציבורי של כולנו ולכן גם הפעולה צריכה להתבצע בו, וביתר דיוק במקום קונקרטי בו נמצאת חנות התאגיד, ובמיוחד בשעות העומס כאשר יש קהל רב.

צריך שניים לטנגו (ועוד קצת כדי לסחוב בגדים)

תוכנית הפעולה העקרונית של חברי יומנגו מתחלקת בעצם לשני רבדים. רובד אחד הוא בפעולה הפומבית שבה צריך להראות את ה"שחרור", כלומר להציג את הפעולה לקהל שמסביב למקום שבו היא מתרחשת. ברובד האחר, מדובר בפעולות חומקות, כלומר סחיבה לשם שימוש עצמי, לצרכי קיום או מימוש צרכים ורצונות של מבצעי הפעילות, כאשר במקרה זה בדרך כלל מסמנים את מה שנגנב בהדבקת הסמל של יומנגו.

אחד האירועים המעניינים של יומנגו, המתועד בסרט וידאו, הוא פעולה בשם "יומנגו טנגו". פעולה אשר התרחשה בארגנטינה בליל ה-20 בדצמבר 2002 (יום האי-ציות הבינלאומי), בתקופת משבר כלכלי שתקף את המדינה. באירוע קבוצת פעילים הגיעה למרכול של תאגיד Champion כאשר הפעילים לבושים בבגדי נשף, חלקם מצוידים בשרוולי קפיצים גדולים דמויי וונדוניאון (כלי נגינה האופייני למוזיקת הטנגו), חלקם עם תיקים על גבם. בין הפעילים, שבעה זוגות הסתדרו והחלו לרקוד טנגו ברחבי מסדרונות המזון כאשר שאר הפעילים עמדו סביב "מנגנים" ומדברים עם הקהל ועובדי הרשת. לכל אורך ההתרחשות המתועדת בווידיאו העובדים והקונים עומדים בצד ומסתכלים במתרחש. רוב הזמן משועשעים מין ההתרחשות הלא ברורה אשר פרצה לפניהם במקום בו סדרי היומיום שולטים תמיד. תוך כדי האירוע נראים צלמי העיתונות, שהוזמנו מראש על ידי הפעילים, מסתובבים ומתעדים את המתרחש.

שיאה של הפעולה מגיע כאשר תוך כדי ריקוד מתחילים הפעילים לקחת בקבוקי שמפניה מהמדף ולהכניס אותם לתוך תיקי הגב של שותפיהם לריקוד, זאת ללא כל ניסיון להסתיר את הפעולה. אחת העובדות נראית אומרת לעובדת אחרת "תגידי להם שהם לוקחים בקבוקי שמפניה! תגידי להם", העובדת עומדת, מסתכלת ומצביעה, אך לא עוצרת בעדם. לרגע היא פשוט לא מבינה מה הולך כאן ומה היא צריכה לעשות. ובאמת מה צריך לעשות כאשר דבר-מה חסר מובן מופיע מולך? בשלב הבא הרקדנים יוצאים דרך הקופות, עם השמפניה, ללא תשלום. הקופאיות לא עושות דבר, אנשים בקהל בוהים, צוחקים או מדברים אך לא מפריעים את ההתרחשות. הפעילים יוצאים עם השלל ללא כל הפרעה.

סדר עולמי חדש

יהיה זה קל מידי לבטל את התופעה שאתאר כאן כוונדליזם או משחק מטופש. אפשר לרגע, לנסות לחשוב ולהבין את מה ההפגנה-הופעה הזו מבקשת לעשות. צריך לראות בהתרחשות שעברה על המרכול כהפרעה לסדר היומיומי, אבל יותר מכך, מעניין לשים לב כי זו הפרעה אשר לפחות לרגע כלל אינה מובנת לקהל - הן למוכרים והן לקונים לא ברור מה קורה כאן. במרחב הציבורי של המרכול מצופה ממך, הצרכן, להתנהג בדרך מסוימת – אתה יכול להיכנס, להסתובב, לאסוף דברים בסל ולגשת לשלם בקופות, זה סדר היומיום. אבל ההתרחשות החריגה הזו מבקשת בדיוק לערער על הסדר הזה.

יותר מכל היא דורשת תשומת לב של הקהל, היא מבקשת לחשוף את הסדר היומיומי לאפשרויות אחרות של סדר. אין זה אומר בהכרח כי השאיפה היא לקיים סדר בו כל אחד סוחב ככל שירצה (אם כי חברי יומנגו בוודאי לא יתנגדו לכך). אי המובן של ההתרחשות לא אמור להפוך למובן היומיומי החדש, אלא לאפשר מחשבה וביקורת על מה שנראה כסדר הטבעי של חיינו.

עכשיו אפשר לשאול האם פעולה כזו יכולה להיות אפקטיבית והאם היא מאפשרת דרך חיים אחרת? לשם כך, צריך לחשוב על עוד כמה התרחשויות דומות, בארץ ובעולם, ואפשר גם, בינתיים, לצאת לסיבוב "קניות" עם כמה חברים, אולי בדרך, בטעות, תגלו אפשרויות חדשות.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully