יומני הסופרנוס - עונה 6, פרק 3

1.זה הגיע מהר מהצפוי – ויטו, שעד כה הסתפק בפלירטוטים מרומזים עם הזיות המלכות שלו, יורה לכל הכיוונים: פגישה רוויית לכלוכים עם בן דודו, פיל ליאוטרדו ("אני לא שוכח", התכווץ פיל בכאב לזיכרון רצח אחיו באקדחו של טוני בלונדטו, ושכח מה התכוון לומר, אבל הספיק בכל זאת לעוץ לוויטו עצה נבונה: "זה מפתה, אבל אסור לך לחשוב על זה"), הטרדה מינית בוטה של פין (אותו פין שמחזיק גם כך כנגדו בסוד נטיותיו המיניות), פתיחת חזית (שטומנת בחובה גם פוטנציאל של ברית) עם פולי, והצהרה גלויה: "אני בריא ומתפקד, המשפחה הזאת זקוקה לדמות כזאת בראשה" – לאחר קריסתו של סילביו ובהמשך למצבו של טוני. ושיא השיאים: ברגע של חיפזון דעת וחוסר ריכוז הסגיר בפניו החמוצות את צפונות ליבו לכרמלה, מכל האנשים בעולם.

2. ויטו חוטא בכל שלושה הסעיפים:
א. זומם על תפקידו של טוני בעודו בחיים (ובדומה לפולי, מהרהר על כך בקול רם עם הבוס המכהן של ניו-יורק דווקא).
ב. מאתגר את קודי ההתנהגות של הפאמיליה וסוטה מדרך הישר של המאפיה וכמעט שלא משלם לאשת הבוס את חלקה.
ג. מתעסק עם כבוד המשפחה ועם בשר מבשרה – מדו ופין.

למותר להזכיר כי כל הדמויות שחטאו באחד מהסעיפים האלה בעונות הקודמות זכו בגורל דומה: פוסי (FBI בנאדם? יצאת דעתך? "אהבתי אותך כמו אח", אמר לו טוני לפני שלחץ על ההדק), ריצ'י אפריל (ניחא לזיין את ג'אניס, אבל להיגרר לתוך מגלומניית ליידי מקבת הילדותית שלה?), ראלפי סיפורטו ( Man, you need to show some respect), ג'קי ג'וניור (מה חשבת לעצמך? שתזיין גם את הבוס וגם את ביתו ותצא מזה בשלום?), טוני בלונדטו ("אתה לא יורה באנשים בלי רשות ממני!" השתולל טוני) ואדריאנה (ילדה, אהבה זו אהבה ומלחמה זו מלחמה). האיסלאם הפונדמנטליסטי מעטר מאפייני התנהגות כמו של ויטוריו ספטפורה בקישוט ה"שאהיד" המטופש; הפסיכואנליזה מנסחת זאת בפשטות "נטייה אובדנית"; במאפיה שולחים איגרת לאוקיאנוס ומבקשים מהדגים שיציעו את המיטה – למישהו נורא דחוף לישון איתם.

3. אבל ויטו אינו הסוטה היחיד – איי.ג'יי מציב גם הוא אתגר לא קטן למפרע עבור טוני לכשזה ישוב לאיתנו. רהב הנקמנות הילדותי בקוראדו בו נופף מעל מיטת אביו מסתמן כהכנה לפעולה. בובי בקאלה וכריסטופר מתריעים בפניו "Don’t go there", "תזיין את חברה שלך יותר, תעשה משהו לפרוק את הלחץ". איי. ג'יי, אינפנטיל קונספירטיבי שכמותו, משוכנע שכרמלה יזמה את ההתראה הממוקדת הזאת. אבל הוא טועה. כרמלה עסוקה במירוק כתר הדרמה קווין שהלחימה על ראשה בשני הפרקים האחרונים. היא היסטרית והיא מתפרצת על איי.ג'יי, בחוסר טאקט, רק כדי ליפול אחר-כך למלכודת ההכאה על חטא המגוחכת במקצת, במשרדה של ד"ר מלפי.

איי.ג'יי זורק לה "שיזדיין הכל" ומצהיר בעקיפין הצהרת עצמאות פרועה. אגב הצהרות עצמאות פרועות, יש לשוב ולעיין במורשת ג'קי ג'וניור וטוני בלונדטו ולהבין כי בקוזה נוסטרה, הפאמיליה קודמת למשפחה הגנטית, לא חשוב כמה דמעות מזילים לפני כן. אם יחליט איי.ג'יי להמשיך ולקדם את תוכניתו לפגיעה בג'וניור ויעקוף כך את כל כללי ההתנהלות במאפיה, יאלץ את טוני להכרעות קשות, קשות מדי לאדם במצבו הגופני והרגשי. "חסינות" היא מושג הלקוח מעולם הדיפלומטיה והמשפט, ולאחרונה גם מזירת "כוכב נולד". המאפיה לא מדווחת לאף אחד מהמוסדות האלה.

4. פולי, כדרכו בקודש, רואה את העולם מבעד לחריץ שבגרוש. הביצים כואבות לו, אבל הלב כואב יותר מהמחשבה שעליו לחלוק את השלל שלו עם ויטו (ולקבל את מרותו של סילביו!) ועם כרמלה ("שתלך להזדיין כרמלה, זה מה שאני אומר", אמר לבני פאזיו). אפשר להמר כי אילו הייתה התרדמת של טוני נמשכת, היה מוצא כבר את הזמן לבקר אצל ג'וני סאק. היתרון של פולי על פני ויטו והקושרים הפוטנציאליים האחרים – הוא כל-כך מטומטם, וגלוי בכך, עד שאין כמעט דרך לחשוד בו ברצינות.

5. "המסור פוגש את הסנדק" – זה הצומת הז'אנרי שדורש כריסטופר מג'יי.טי ללכת בו בכתיבת התסריט. "המאפיונר הזה נהיה כזה תותח עד שהם מחליטים לחסל אותו...אבל אז הוא מרכיב את עצמו מחדש וחוזר למסע נקמה רצחני בכולם, במיוחד בבוס המניאק שלו, שזיין את החברה שלו לפני שהורה על חיסולו", שב כריסטופר ומשתעשע בחלומות על שואו ביזנס. מסגיר, תוך כדי, שצלקת החשד – שלא טופל כהלכה – כאילו טוני זיין את אייד, עדיין צרובה בבשרו. אבל רגע לפני שרשימת הברוטוסים הפוטנציאלים מתרחבת למימדים מדאיגים, הוא מתייצב אצל טוני גם כדי למסור לו את נאמנותו וגם כדי לגלות את מניעיו האמיתיים: "אני זקוק לאישור ולעזרה שלך עם הסרט הזה". כריסטופר, מסתבר, לא חושק במלוכה, הוא פשוט שב לחטט בהתמכרות ממנה היה נדמה שנגמל בסצינת הבערת כתבי היד שלו בעונה השלישית: עשיית סרטים. תוך כדי כך מזכיר לטוני את האמת הכואבת ואת מס הנאמנות הכבד ששילם לו: "סיפרתי לך על אדריאנה".

6. אולי הסצינה המעוצבת יפה ביותר עד כה, מאז ראשית העונה, היא זו של סילביו, המתקין את חליפתו, לצדו גבריאל, מטפחת את גבורתו ומשכנעת אותו כי הוא ראוי להיות היורש. כשהוא מתוודה בפניה כי ג'קי אפריל שקל להציע לו את תואר היורש, בזמנו, הוא כורך את העניבה סביב צווארו, לוטש עיניים מבושמות אל השתקפותו במראה ומייצר רגע עדין ומדויק. את השלמות של הסצינה מחזקת סצינת ההמשך, של פירוק חליפת המלוכה, מאוחר יותר בשירותים – שם, בבית הכיסא, כשהוא מתבקש לפתור את סכסוך חלוקת הרווחים בין פולי לויטו, מבין סילביו, תרתי משמע, את עומקו של החרא אליו נפל.

7. מעניין להשוות בין ניסיונה הכוחני של ג'אניס, בשעתו, לדחוף את ריצ'י אפריל לקרוא תגר על טוני (ריצ'י כורע מעליה ומשגל אותה מאחור בעוד היא נאנקת בקריאות התפעלות "אתה האחד, אתה צריך להיות הבוס") (ובהקשר זה, את מלחמותיו מול טוני וסילביו, מנהל בובי באקלה בעצמו, ללמד שג'אניס הפנימה את הלקח), לבין האלגנטיות החמימה בה מפעילה גבריאל את כוחה על הגבר שלצידה. אם ג'אניס היא גלגול אנאלי של ליידי מקבת, גבריאל היא המקבילה המאפיוזית של אלינור רוזוולט.

8. פינרטי לנד, אם כן, היא אכן המבואה לעולם הבא, כפי שהיטיב לתאר אחד המגיבים למדור הקודם. מעניינת, בהקשר זה, הצבתו של טוני בלונדטו (ואולי בעצם, גם הוא בעל שם אחר שם) כדורמן המזמין, כמעט מפתה, את טוני לעבור לעולם הבא – למה דווקא הוא? משעשעת גם מתיחת הקו הקומית בין רעשי החוץ (הפטפטת הבלתי פוסקת של פולי – אל מול קולות השכנים הרעשניים בחדר הסמוך לחדרו של טוני בבית המלון), כמו גם מעט מפורשת ו(שוב, במסורת העונה הזאת)מלודרמטית ואפילו קיטשית, שריקת קולות הילדים לטוני ברוח שאוחזת בענפי העצים "אל תיכנס אבא, אנחנו אוהבים אותך", לעומת קולה של מדו, על מיטתו של טוני בבית-החולים, "אל תלך אבא, אנחנו אוהבים אותך".

9. טוני כאן, מדו וכרמלה, אל חשש, הוא לא הולך לשום מקום – אבל נדמה כי לא יהיה לו זמן מיותר להודות לכן על כל התמיכה והטרחה. האדמה בוערת מתחת לרגליו. בעירה איטית – בעירה שתוחמת את שלושה הפרקים הראשונים של העונה ומגדירה את תפקידם כמעבי הסבך. ועכשיו – להתרה. המדממת, נקל לשער.

10. "חדר מלא כותבים – ואף אחד לא עשה שום דבר!" נוזף ג'יי טי, התסריטאי האלכוהוליסט והמכור להימורים, בתלמידי הסדנה שלו, לאחר שהוא חוזר – מוכה וחבול – מהפגישה עם כריסטופר. פגישה אליה הוזמן בדרך פחות ידידותית מהרצוי. את הקריצה המוטמעת הזאת כלפי הכותבים באשר הם (ביניהם, מן, הסתם, גם הוא) הוא הופך לחריצת לשון גדולה בסצינת הקריאטיב בעניין "המסור פוגש את הסנדק". על רקע ניסיונותיו של קרמיין לופרטצי לשחק אותה ג'רי ברוקהיימר, מגחך דיוויד צ'ייס, בנחירה רמה, על כל תהליך ההפקה והיצירה של סרט קולנוע - תהליך שבעיניי מתבוננים מהצד נתפס לעיתים כהיכל אליו מותרת הכניסה רק למתי מעטים נבחרים, ובפועל, בעולם הציני של תעשיית הסרטים, הוא לא יותר מאשר וריאציה על מועדון האידיוטים.