בפסטיבל הקולנוע בירושלים הוקרן סרט קטן ומקסים בשם "פיג'מות פלאנל", שבמבנה שלו כולל הסיום מזכיר את "הצד שלו הצד שלה". ג'ף ליפסקי, הבמאי חסר הניסיון של "פיג'מות", יכול ללמד דבר או שניים את פייטון ריד, אחד הבמאים הבינוניים ביותר שפועלים כיום, וש"הצד" שלו נראה כמו הגירסה המבאסת של "פיג'מות פלאנל".
רחמים על ג'ניפר אניסטון. באמת. השחקנית הכי סימפתית, ויותר חשוב מזה הכי שחקנית שיצאה מהסיטקום "חברים" ועושה בחירות קולנועיות גרועות פעם אחר פעם. בסרט האינדי "בחורה טובה" היא עוד הרשימה, אבל במעבר לקולנוע המסחרי הגדול, עם "ברוס הגדול מכולם", "ואז הגיעה פולי", "השמועה אומרת ש" וכעת "הצד שלו הצד שלה", אניסטון הופכת למעין חותם מאשר לקומדיות גרועות. ולא סתם, אלא כאלו שהן גם רגעי שפל בקריירות של הקולגות שלה (ג'ים קארי, בן סטילר, מרק רופאלו ועכשיו וינס ווהן).
לכאורה, הבאזז סביב הסרט דמה לזה שטרם יציאת "מר וגברת סמית". אם על הסט ההוא נרקם הרומן דחוס-השפתיים וההורמונים שבין אנג'לינה ג'ולי לבראד פיט זה שהפך את אניסטון לגרושה אומללה, ב"הצד שלו" הכירה אניסטון את וינס ווהן, אחד מהגברים היותר שווים בהוליווד (פחות חתיך מבראד פיט אבל מצחיק יותר מרוג'ר ראביט). שוב נרקם רומן שהזין יפה את הצהובונים וכעת את נתוני הקופות של הסרט בכיכובם. זה מעניין - האם זהו כלל שכששחקנים מתאהבים על הסט, הסרט יתחרבן?
חסיד המחוות מפשל פעם נוספת
לא ברור מה תכליתו של "הצד שלו הצד שלה". להיות קומדיה מבאסת? להיות דרמה קומית שוברת-מוסכמות? על פניו, ריד מנסה לצאת מהשבלונות ההוליוודיות, לבסס סרט דיאלוגים עם כתיבה קומית, שכולו סובב סביב יחסי גברים ונשים, ולהמחיז עם הרבה סרקזם וקצת סלפסטיק את המרחק בין נגה למאדים. אבל בסופו של דבר, הוא פשוט לא מחליט מה הוא רוצה מעצמו, ומשאיר את הצופה בדיסוננס מתמשך של 105 דקות. ואולי החטא הגדול מכולם - איך אפשר לקחת מווינס ווהן את רצף ההצלחות הקומיות שלו בעיקר הקיציות (דודג'בול, לדפוק חתונה) ולהפוך אותו למין מתיו מקונוהיי. ומתיו מקונוהיי זו אחת הקללות הגרועות שאני יכול לחשוב עליהן.
לאחר מערכה פותחת שברובה היא חיננית ומבטיחה, הסרט נגרר ללאות ומעמיס יותר מדי איפה שצריך מעט, ומעט מדי איפה שצריך יותר. קשה לייצר סרט דיאלוגים טוב. לכאורה, אניסטון - אשפית קומדיות מצבים שיודעת לשלוף ביעילות גג כל 20 שניות, הייתה אמורה להיות שקולה לוינס ווהן, שהוא עצמו השולף המהיר והמצחיק בהוליווד, לטעמי. אבל בלי לנסות להכנס להם ברווח בין הגבר לאשה (וגם אין טעם כבר, מאחר ולפני שבוע הם נפרדו), משהו שם פשוט לא עובד. "הצד שלו הצד שלה" מנסה לשאוב השראה ולהחוות לקומדיות הסקרובול של שנות ה-30 וה-40, לתבל במעט וודי אלן, בדיאלוגים רציניים וצפופים שמזכירים את "קרוב יותר" ועד ההומור הציני והמטורף שמאפיין את חבורת ה"פראט פאק" של ווהן, אוון וילסון וחבריהם. ריד הוא בכלל חסיד של מחוות, והוא פישל גם בפעם הקודמת שניסה לעשות זאת ב"לגמור עם האהבה" (במחווה לקומדיות הרומנטיות של הסיקסטיז). עצוב, אך ההצלחה הגדולה ביותר שלו עד היום היא "מעודדות צמודות", שכמו הרבה סרטים, הפך לקאלט בזכות מגרעותיו. אך "הצד שלו הצד שלה" לא יזכה אפילו למעמד הזה, דינו לשקוע בפח הזבל הגדול של ההיסטוריה הקולנועית.