סיגריה של תחילת סרט צילום, כזאת שלא מוצתה עד הסוף. אחרת, כמעט שלמה, נמחצה בכדי לתת תודעה מאפרתית. אולי דיברו בינתיים, להראות טבעיות. "ספר לי קצת על האלבום, פייגן", הצלם בטח אמר לו. אולי זה בכלל הושמע ברקע, בשביל "להיכנס לזה". תמיד הרי צריך "להיכנס לזה".
שדרן רדיו, סיגריה, פטיפון וקמט בין הגבות. כמו שפעם. חפיסה רכה נחה ליד הפטיפון ומחכה 10 שנים להמצאת פיצוציה ישראלית. "אחי, תן לי סופט", יגיד מישהו עם אוטו דלוק שהשאיר ליד המדרכה. עם הזמן הוא ייקח איתו את המפתחות כי יש כאלה שאורבים ליד פיצוציות וכספומטים.
שדרן רדיו, סיגריה, פטיפון וקמט בין הגבות. כמו שפעם. כמו ששדרני רדיו היו, או לכל הפחות לימדו אותנו שהם כך.והיום? למעט עצבנות מאה ושלוש אפ אמית, הם בכלל לא מעשנים; תמיד יש איזה גדעון רייכר שמגיע לשידור של אחרי זה וצריך להתחשב בו. תמיד יש מישהו, איפשהו, שמגיע אחרי זה וצריך להתחשב בו.
והתקליט מקדים את זמנו. "במידה והאדומים יחליטו להוריד את הכפתור", הוא שר בלהיט של התקליט. פעם עם ס', פעם בלי. ובמאמר מוסגר תרתי משמע: עם המילה "דיסק" אין אפשרות לחרוזים כמו "בלהיט של התקליט", שהוא כה קליט.
השעה ארבע ועשרה לפי השעון שליד השדרן, או לכל הפחות לפי השעון שהוצא ממנו הבטרייה, או לכל הפחות לפי השעון שהכותב (אני) חושב שלא נתנו לו סתם לתקתק.
אם הייתי נאמן גלגל"צ הייתי סתם מודיע על פקקים בשביל שתהיה לי נסיעה נקייה. "נעים מאוד, אני אודי. נאמן גלגל"צ", אני אתחיל עם בחורות. "אה, זה אתה?" הן יגידו לי, תהיה להם פאוזה ואז הם יבקשו שאני אוכיח.לך תוכיח שאתה נאמן גלגל"צ.
לך תהיה תקליט מופתי שעשו בו שימוש יתר בחנויות אלקטרוניקה בשביל לעבוד על קונים ולהראות שהסאונד זה בכלל של המערכת.
דונאלד פייגן, The Nightfly" ,1982"
מוקדש לאיתן שרבני ז"ל, אחי היקר והאהוב שגילה לי את כל העולם המוזיקלי עליו נבנתי כולל התקליט הנ"ל ואיבד את חייו אתמול. טור זה נכתב בתחילת השבוע. ההקדשה אתמול.
יהיה זכרו ברוך.
