1. פולי אינו יכול לשאת את התחינה קורעת הלב של גב' בארון לטוני: "הוא בני היחיד! בבקשה אל תפגע בו, קח אותי במקומו". הלום בסערת הרגשות שלו הוא יוצא מהחדר בדיוק ברגע הפוליטי החשוב ביותר: הבטחתו של טוני לאם המודאגת, "דבר לא יאונה לבנך". למחרת הוא מרסק את ברכו של ג'ייסון בארון, כפי שאיים, תובע את חלקו 4000 דולרים חודשיים, קולע את עצמו לתסבוכת וממשיך במדיניות משחק הנאמנות הכפול מול טוני. צרה צרורה רוקח לעצמו פולי, קורבן של רגשנותו וטיפשותו, וגרוע מכל חוסר הריכוז שלו.
2. מערכת היחסים של פולי עם אימו, שבמהלך העונות הקודמות סיפקה רגעים קומיים לא מעטים, כמו גם נוגעים ללב, מתנפצת אל קיר האמת האופראית משהו (שוב, המלודרמה מודגשת מאי פעם ב"סופראנוס", והדבר לא נרשם לטובה): דודתו הנזירה, דוטי, היא אמו האמיתית, ואחותה היא אימו המאמצת. כשדוטי מתה, בוחר פולי שלא לנכוח בהלווייתה ומציף את הקונפליקט המוסרי הטבוע באישיותו: האיזון העדין שבמתח בין נאמנותו למשפחתו לנאמנותו לפאמיליה, שמאז ומתמיד היה המרכיב הבולט בפיענוחו הפסיכולוגי, מופר עם גילוי האמת על אימו.
כעת, כשיסודותיו הנפשיים מעורערים, פולי שמאז ומעולם נשלט על ידי דחפים אינפנטיליים ובנאליים משול לסוס פרא בלתי צפוי. אין לחזות את התנהגותו ולא סתם אמר לטוני, כשגולל בפניו את הסיבה להתנהגותו, "כן...ושתיהן שכחו את הקורבן אותי". מבן אוהב ומסור לאמו, הפך לפסיכופת מבוגר, בעל דחפים אלימים וכושר שיפוט פוליטי רע במיוחד, המקרבן את עצמו לדעת. לצד ויטו, הוא מסתמן כחזית התמודדות שיהיה על טוני, כשישוב לאיתנו, לטפל בה בתבונה וברגישות, ירחם השם.
3. "ויטו", מזהירה כרמלה את טוני, "הוא לא מה שהוא נראה. עליך להשגיח עליו בשבע עיניים". ויטו אינו מודע למתחולל בין דל"ת האמות של טוני וכרמלה, אבל הוא מתעכב מאוד בשירותים, מעורר עליו את כעסו של טוני, מקדים ומאותת לטוני על מקדם הנאמנות הנמוך שלו וגם מאותת לצופה כי טרם התאושש ממהלומת החלמתו של טוני והצורך שלו בעקבותיה לוותר על הבכורה. טוני לועג לו: "שעה וחצי הוא מחרבן, אפשר לבנות רציף עם היציקה שלו", ממשיך במסורת הצ'ייסית של התלוצצות על חשבונה של דמות, כסובלימציה על תוקפנות שאוגרת דמות אחרת כנגדה.
יש מספיק זבל לכולם
4. מושא נוסף להתלוצצות והעלבה מכיוונו של טוני הוא בובי בקאלה, לו לועג טוני על משמניו, כשזה לוקח פרוסת לחם מצלחת בית החולים שלו: "אני מניח שיש לך רכבת קטנה שמעבירה לך טוסטים מהמצנם בבית". ובאותה נשימה ממשיך "לא תוכל להסתתר תמיד מאחורי עניין הגיס", ומאיים עליו במובלע "אתה בחור נחמד, אבל בסופו של דבר, כל אדם לעצמו". טוני יודע למה הוא נוטר לבקאלה. הוא מופקד על ג'וניור והיה אמור למנוע את תקרית הירי, אם לא היה טרוד כל-כך בג'אניס ובתינוק. ההקבלה הלינארית ברורה: בין התינוק שלך, עצמך ובשרך (ואחיינו של טוני) לבין התינוק המגודל, טוני סופראנו, נאמנותך צריכה להיות שמורה לבוס.
5. בובי, בדומה לפולי, פועל גם הוא ליצירת מקורות הכנסה נוספים, בדרך פרטיזנית. הוא יורה במארווין - הראפר הכושל, שמתקנא בהצלחה של דה-לאקס, הראפר הירוי, שכנו של טוני למחלקה וגוזר קופון של 7000 דולר. אבל בקאלה הוא מאפיוזו כושל בדיוק במידה, בדומה לכמעט כל החבורה המזדקנת והכרסתנית שמקיפה את טוני, והוא מחטיא את "החלק הבשרני של הירך" וקולע באחוריו של מארווין ובמקום לייצר עבורו הון של גבריות, פוגע בו בנקודה שמגחיכה אותו ומערערת את זכריותו. עולם הסמלים והדימויים השוביניסטיים בתוכו מתפקדת הגנגסטרייה הראפרית פוגש בלא יוצלחות המאפיוזית של בקאלה ופוטנציאל הבלאגן, גם כאן, למותר לציין, אינו קטן.
6. ג'ון שווין, מדען, ובוב ברוסטר, מיסיונר אוונגליסט, מתחרים על תודעתו של טוני. מסר הניו-אייג' האינדיאני שתלתה יד נעלמה בבית החולים ("לפעמים אני מרחם על עצמי, אבל אז רוח גדולה דוחפת אותי מאחור"), גורם לטוני להרהר בקול רם על משמעות החוויה שעבר. ברוסטר, המייצג את הקוטב הדתי, הרואה במדע כפירה מנסה לשכנע את טוני כי הדינוזאורים ובני האדם התהלכו על כדור הארץ באותה תקופה וכי תורת האבולוציה היא טקסט שטני (אנציקלופדיית הדינזואורים שרוכשת כרמלה עבור טוני היא גם הקדמה לשיחה הזאת וגם אמירה שיפוטית ומטרימת צרה של צ'ייס על טוני והמקיפים אותו חבורת דינוזאורים שהצעירים הרעבתנים נושפים בעורפם).
טוני מתעניין יותר באפשרות שבמסגרת מלחמותיהם, יאסרו יום אחד הנוצרים הנולדים מחדש מלחמה על הוויאגרה דווקא. שווין, לעומתו, מסביר לטוני, בחדר בו כולם צופים בקרב האיגרוף (שני זכרים מכים זה את זה באלימות, הוא הספורט שעל רקע התרחשותו נערך הדיון הפילוסופי) כי המציאות שהוא חווה אינה אלא אשליה וכי התודעה של כל אדם יוצרת את תמונת ההכרה שמהווה את עולמו. דה לאקס מסכים: "הכל הוא הכל, בנאדם. את זה אני מסוגל להבין". טוני נוטה לשווין, אבל תסריטאי העל של הדיון הפילוסופי הזה מכריע איזה צד ינצח במאבק בין שתי האסכולות על ליבו של סופראנו: ברוסטר מבטיח "אשוב לבקר", ומזמין את טוני להתפלל בכנסייה שלו, ואילו שוויין מאובחן בסרטן מיתרי הקול, מאבד אותם ואת קולו ובעת יציאתו מבית החולים, תוהה טוני אם להתעכב ליד מיטתו ולהיפרד מעליו, אבל בוחר שלא. אחד אפס ליישוע הנוצרי על פני צ'ארלס דארווין.
7. ג'וני סאק ממשיך להתנהג בפטרונות כלפי טוני, גם בבית הכלא. הוא, כמובן, רואה בתביעותיו של סופראנו לזכויות המשך על "בארון סניטציה" חוצפה וחוסר התחשבות במצבו הכלכלי הרעוע, אבל שולח את פיל ליאוטרדו עם הצעה משופרת רק במקצת אל טוני אות לניסיון פשרה. טוני מקבל אותה ואומר "יש מספיק זבל עבור כולם", מרמז כי את עיתוי המלחמה הבלתי נמנעת עם ג'וני סאק ועם אנשי ניו-יורק (אותה מתחזק פיל ליאוטרדו בצייקנות מונעת מנקמנות אישית) יבחר כשישוב לאיתנו. גיסותיו כרגע אינם מגובשים דיים, רחוקים מכושרם (דינוזאורים...), ובכלל, יש ביניהם כמה שלא ברור אם ימשיכו איתנו לעונה הבאה. את הפגישה עם ליאוטרדו, בבית החולים, הקפיד לנהל כשבידו סיגר, וריאציה על כותפות קצונה בכירה, להזכיר לליאוטרדו ("בלי להעליב טוני, אבל היית בתרדמת"), כי הקיץ מהתרדמת וכי הוא עדיין בוס, גם כשאינפוזיה מחוברת לזרועו.
הכל הוא הכל
8. "בלונדי", הוא אומר לכרמלה, "לא הייתי חוזר הביתה, אם לא עזרתך. את החזרת אותי לפה". היא מבטלת אותו, אבל מודה לו על האמירה. כרמלה, אחרי הכל, מבקשת להחזיר את חייה מהר ככל הניתן למסלולם. היא עלתה על מסלול שיקום יחסים עם טוני ואף קליע בבטן לא ישבש לה את התוכניות. במקביל, כאמור, היא דואגת לאינטרסים שלה (ואלה, כפי שלימדה העונה הרביעית, כלכליים לא במעט) ואומרת לטוני "אני בטוחה שהיה פחות כסף ממה שצריך היה להיות בחבילה שנתן לי ויטו". ויטו גונב אותי, כרמלה, ועל כן: "הוא לא מה שהוא נראה. עליך להשגיח עליו בשבע עיניים", מוכיחה כי כשהדבר מגיע לענייניו הכספיים של טוני היא ממעטת להתערב, אבל כשמישהו שולח יד לארנקה, היא שולפת ציפורניים. לכל הפחות, את אלה של טוני.
9. אגב ארנק, 2000 דולר מתבקש רודי דיאז להעביר למשמורתו של טוני סופראנו, קנס בעוון עבירה חמורה: חילול פרטיותו של סופראנו וחיטוט בארנקו. העובדה שדיאז היה הפרמדיק שהוזעק לזירת הירי של טוני, הציל את חייו, וחיפש (ומצא) את כרטיס הביטוח הרפואי שלו כדי שיתאפשר לאשפז את טוני בבית-חולים פרטי ולא ממשלתי, אינה מועילה לו במאום. סופראנו תובע את כבוד פרטיותו ומעניש באמצעות טרטור והפחדת דיאז את חברת הביטוח, ששלחה אליו נציגה רפואית כל-כך מצודדת ולא פחות מכך, עניינית.
10. כשהוא יוצא מבית החולים, נושא עיניים טוני לג'אניס ואומר לה "הייתי כל-כך קרוב למות. קיבלתי את חיי במתנה. מעכשיו, כל יום הוא יום חדש". היא מהנהנת ומשיבה לשיחה בסלולארי, וטוני מעתיק ממנה מבטו אל ענפי העצים שמקשטים את הרחוב, ושהרוח שורקת בהם, בדיוק כשם ששרקה רגע לפני שכמעט ופותה להיכנס לבית פינרטי על ידי טוני בלונדטו בסיום הפרק הקודם. אז שרקו לו העצים את קריאות ילדיו, כעת הם שותקים וירוקים ומעבירים את הצופה לענפי עצים אחרים, שמהווים את הפתיח לסצינת מפגש בין שני ילדים אחרים, של שתי אימהות שונות לחלוטין: פולי וג'ייסון בארון. בחזרה למציאות, למוט הברזל, לברך המנופצת, לאקדח המתנופף בפרצוף ולסימטריה אחרת: פולי לא יבטיח את עתידה של דודתו/אימו וישלם לה את השהות בבית האבות מכספו - ג'ייסון בארון יעשה זאת, מהכסף ממכירת "בארון סאניטציה" שנועד היה במקור להבטיח את עתידה של אימו שלו. שנאמר: "הכל הוא הכל, בנאדם. את זה אני מסוגל להבין".