איזו מוזיקה אתה שומע במהלך העבודה?
בזמנו, כשהייתי צייר אקספרסיבי צעיר, הייתי חוזר הביתה שיכור וזועם מדליק דת'-מטאל בפול ווליום ומקשקש בליווי שאגות קצרות על הקנווס. כיום, מוזיקה זה סוג של מקצוע שני, אם אפשר לקרוא לאמנות מקצוע. אני מנגן בס כבר הרבה שנים. ניגנתי בארץ בהרכב פרוג-אלטרנטיב-מטאל שכזה שנקרא Skinclock ובפרויקט מדהים של יעל שחמון שנקרא Spirriitwo. בלונדון ירדתי לזנות, מצאתי את עצמי מנגן בהרכב פופ-רוק הכי אמריקאי באנגליה, The Vibe, שהפיק ג'ורג' דה אנג'ליס, שעבד עם טינה טרנר, רוד סטיוארט, יס ועוד. אין לי מה לומר להגנתי.
בגדול, אני עדיין חובב מושבע של מוזיקת אקסטרים. ממליץ בחום על כל פירותיו של מייק פאטון האגדי, על lightning Bolt, הרכב נויז-קור מדהים מפרובידנס, Diamanda Galas ששרה מעין בלוז פולחני לשטן. מעבר לזה, תמיד הייתי מעריץ גדול של מייקל ג'קסון, אפילו זכיתי בצעירותי פעמיים בפרס החקיין/רקדן הכי טוב של מלך הפופ בנתניה.
עוד בוואלה!
מסיכות שדכן, ג'וקים ושאר חומרים משרדיים
מה יותר מזין אותך - טלוויזיה, ספר או סרט?
אחרי התמכרות קשה בגיל צעיר, הפסקתי סופית לצפות בטלוויזיה. אני סוג של דיסלקט, לוקח לי חצי שנה לקרוא ספר ובדרך כלל אני גם מאבד אותו לפני הסוף. הספר האחרון שהצלחתי לסיים היה "ספר הצחוק והשכחה" של קונדרה, גם קולנוע זה מגניב אבל האמת היא שעיקר התזונה שלי מגיעה ממקורות הרבה יותר שטחיים: סקס, וודקה ורוקנרול.
מה היית משנה ברחוב מגוריך?
אני גר ברחוב פמביורי במזרח לונדון. מבחינת האוכלוסייה, הוא מזכיר מאוד את דרום ת"א: מלא מהגרים מאפריקה, הודו, טורקיה ואיפה שלא תירק תפגע בעין שמאל של איזה אמן מובטל. בארץ גרתי באזור התחנה המרכזית הישנה כך שאני מרגיש די בבית. עבדתי במין חנות קטנה על י.ל.פרץ עם תאי טלפון לשיחות בינלאומיות. רוב הלקוחות שלנו היו פועלים זרים למיניהם ותודות למשטרת ההגירה הנפלאה שלנו היה לי די הרבה זמן פנוי בשעות העבודה.
את הזמן ניצלתי לייצור סדרת עבודות פיסול מיניאטוריות שעשויות בעיקר מסיכות שדכן, ג'וקים ושאר חומרים משרדיים מצויים. את הפסלים הספקתי כבר להציג בשני תערוכות יחיד בברלין ובמוסקבה, אפשר להעיף מבט באתר שלי תחת miniatures.
אחת המבקרות הקבועות שלי היתה זונה רוסייה בשם דיאנה שעבדה מעבר לכביש ובאה מדי פעם לשתות איתי קפה ולהתלונן על הנרקומניות שהורסות לה את העסקים. עם הזמן היא התחילה לחזר אחרי, להזמין אותי לביתה לסקס חינם ואפילו הביאה לי מספר פעמים ארוחה ביתית שבישלה לכבודי. לפתות אותי היא לא הצליחה, אבל מה שכן חברה טובה שלי, מריה סגל, סטודנטית לקולנוע, עשתה עליה סרט ודיאנה אפילו שיחקה את עצמה. בקיצור, נראה לי שהדבר היחיד שחסר לי ברחוב מגוריי בלונדון זה זונות רוסיות עם לב זהב.
מה ההתמכרות שלך?
וודקה.
את מי היית מזמין לדרינק על חשבונך?
את אחותי הקטנה בת ה-4, היצור הכי מתוק עלי אדמות.
מה הרינגטון שלך?
הפלאפון שלי שבור לעוס וישן. בדרך כלל הצלצול בכלל לא עובד ואני נאלץ להסתפק ברטט. כשהוא עובד הוא משמיע את הרינגטון הכי מעצבן שקיים. מספר חברים טובים שלי הפסיקו להסתובב איתי בגללו.
מי היית רוצה שיראה את התערוכה שלך, חי או מת?
פיירו מאנזוני. הוא מת לפני 40 שנה אבל החרא שלו חי עד עצם היום הזה בקופסאות שימורים במספר גדול של מוזיאונים ברחבי העולם. הייתי מראה לו את התערוכה, מזמין אותו לאיזה שווארמה טובה ואז מבקש ממנו להשאיר פיסת אמנות בפינה של הגלריה.
מהם הרגלי הגלישה שלך?
חוץ מחיפוש מידע וערוצי תקשורת סטנדרטיים עיקר הרגלי הגלישה שלי הם לצורכי פורקן. אני ממליץ בחום על אתר פורנו ותיק ועשיר, "89.קום". מצד שמאל תחת וידאוקליפס יש רשימה של כמאה קטגוריות שונות ומגוונות של סוגי פורנו וסטיות למיניהן. הקליפים משתנים מדי יום: גמדים, קטועי גפיים, גרמפרודיטים, אוכל, האבקות בוץ, אסיאתיות, קשירות, הומואים, לסביות וכו'. אחת הקטגוריות האהובות עלי היא Pedal, סרטים קצרים של נשים ארוכות רגליים ויחפות שפשוט מאוד לוחצות בחושניות על דוושת הגז באוטו. מדהים.
תיק עיתונות:
"תארו לעצמכם", כותב איגור גלמן-זאק, "שביום שמשי אחד, מחר למשל, בעקבות פלישתם של מספר חייזרים לארץ הקודש או, אולי, בעקבות פצצה ביולוגית משונה שהוטלה מכיוון עיראק, כל תושבי ישראל גברים נשים וטף מתעוררים כיום ביומו, פוסעים בעצלתיים אל חדר האמבט, משפשפים את עיניהם, מתבוננים במראה, ומגלים שהם בלונדיניים!
"הם רצים בבהלה להעיר את בני זוגם רק כדי לגלות שאף הם בלונדיניים. הם פותחים את החלון ורואים שכולם ברחוב בלונדיניים: מגיש חדשות הבוקר הפך להיות בלונדיני, ואפילו ראש הממשלה הארור הוא בלונדיני!!! תארו לעצמכם כיצד ישליך שינוי זניח לכאורה זה על המציאות הפוליטית, התרבותית והחברתית שלנו".
"העבודה על התערוכה הזאת התחילה לפני שנה בדיוק", הוא מסביר, "חודש לפני המעבר שלי ללונדון. הסתובבתי ברחובות דרום ת"א שיכור, גלמוד ומבולבל כשפתאום הרמתי את עייני וראיתי את האור, האור האדום שצעק כהבטחה אלוהית : CHANGE.
"התערוכה הזאת מציגה השקפה צינית אך עם זאת אוטוביוגרפית בצורה מביכה כמעט, על כוחותיו הזנותיים של השינוי. היצירות עצמן נעשות באופן מאוד מהיר ומדויק. את רוב הזמן אני מבזבז על להסתובב, לעשות רעש, להציק, להירדם ברכבת, לשתות, לאבד ת'ארנק וכו'.
"החיים בלונדון תרמו להבנת הבדיחה הישנה שנקראת הכוח של האמנות לשנות. להיות אמן אחד ממיליון בבירת האומנות של העולם גרמה לי להרגיש כל כך קטן שהתחלתי להשמין כדי לתפוס קצת יותר מקום".
העבודות הפרועות של של איגור גלמן-זאק (23) מוצגות עכשיו בתערוכת היחיד שלו בגלריה רוזנפלד בתל אביב; דמות קטנה ומקופלת, סובלת בין עננים, שן קטנה שצימחה שיערות, מיצב וידאו, מכונית לכודה, גלמן-זאק תופס בעבודותיו את השינוי, מנסה לזרז אותו, לבחון אותו ולקחת אותו אל גבולות הזוועה.
הוא ומשפחתו עלו לארץ ממולדובה כשהיה בן 7. אחרי שלמד עיצוב אינטרנטי בג'ון ברייס ואמנות בבית ברל הוא עבר ללונדון, ללמוד לתואר שני בבית הספר סיינט מרטינ'ס.
מלבד תערוכת הבוגרים של המדרשה ב-2005, הוא השתתף בתערוכה קבוצתית שעברה בין לונדון וניו יורק ובקבוצתית ברוזנפלד. שנה לפני כן הוא הציג תערוכת יחיד בסלון מזל ובגלריית GDK בברלין. העבודות שלו ברוזנפלד יוצגו עד ה-16.9.