בלעדיך אני חצי בן אדם

ג'סיקה סימפסון היתה אמורה להיות זמרת די אלמונית. לא אלמונית לחלוטין, ממש לא, אבל ככל הנראה היא היתה נעלמת במהרה. ג'ס היא דווקא זמרת בסדר גמור, טובה בהרבה מסנסציות פופ אחרות, דוגמת הפוסיקט דולז ששולטות במצעדים ביד רמה, אבל היא היתה נעלמת מפאת היותה בלונדינית חמודה ותו לא; אחת ממיליון, שמתרוצצות באמריקה כשהחלום הגדול לצידן.

תהום האלמוניות היתה שואבת אותה אליה מוקדם יותר ממה שהיא קיוותה ותסריטים דומים - אולי קצת עגומים יותר - היו אמורים ללוות גם את החיים של בעלה לשעבר ניק, ואת חייה של אחותה אשלי, פרחחית שעל ההיכרות עימה היה יכול עולם הבידור לוותר בלב שלם.

אבל רצה הגורל וערוץ MTV, שנולד לפני 25 שנה במטרה לפנות זמן מסך למוזיקה, מצא את ג'ס וניק רגע לפני הנפילה הצפויה וריפד את בור האלמוניות האימתני, שהמתין להם מעבר לפינה, בשכבות של צמר גפן ורוד. הדיל הועיל לכולם: MTV, הוגי "העולם האמיתי" שהיה הריאליטי המקורי הראשון, הבינו שכל אחד מעשרות מיליוני הצופים שלהם ישמח לראות בטלוויזיה שלו שני טמבלים שעושים בושות וציוות אותם אל נוסחת ההצלחה המסחררת; ג'סיקה וניק, שלא הבינו את רוח ההסתלבטות שנגזרה עליהם ולא פיתחו שמץ מודעות למצלמות המותקנות בביתם, התמקדו בלהיות עצמם, נשואים טריים וטמבלים ותיקים, בלונדינים עד לאחרונה שבעצמות גופם.

בתוך פחות משנה פליטות הפה של ג'סיקה הפכו לקלאסיקה בעולם הפופ והתחת החמוד של בעלה, הפך לישבן המבוקש ביותר בקרב חשפניות במיאמי (וחשפניות בכלל). בערוץ הרוויחו להיט, ג'ס וניק הרוויחו בחזרה את חיי הזוהר וכולם היו יכולים להיות נורא מאושרים, אלמלא הסתיימה הסאגה בגירושין מכוערים, אלבומים איומים ואינספור פדיחות תקשורתיות של האחות הקטנה אשלי.

MTV עשו למעננו הרבה דברים ב 25 השנים האחרונות. הם הביאו לנו הביתה את המטבח של ג'סיקה וטוב מכך, את חדר השינה של שרון ואוזי. הם הגו את הריאליטי הראשון, את טקס פרסי הקולנוע האלטרנטיבי, את הנשיקה של מדונה ובריטני, את VH1, את לגונה ביץ' ואת TRL. הם חשפו לעינינו את ג'ני מקארתי, אלישיה סילברסטון, בריטני וכריסטינה, מייקל ג'קסון, נו דאוט ואמינם.

חלק מהאנשים האלה היו מצליחים גם בלי הערוץ, רובם לא (קרסון דיילי?) אבל הם, ולצידם רבבות של קליפים, מרכיבים כבר עשרים וחמש שנה את האג'נדה המצולמת של עולם המוזיקה. מיתולוגיות כמו שיק, בואי, ג'אגר, אבבא ואלטון ג'ון הרווחנו ביושר עוד קודם, אבל את תשלום האגרה על אבריל, לינקין, ג'סטין, ביונסה וגם על נירוונה ופרל ג'ם תמענו בבקשה לויאקום, התאגיד שמפעיל את ערוץ הקליפים החביב עליכם.

איש לא יעז לומר שבלי MTV לא היינו מכירים היום את מדונה, בונו, מרי ג'יי בלייג' וג'יי זי. אנשים שהם הרבה יותר גדולים מהמסך עליו הם מזמרים תמיד ינצנצו מעל; אותה קבוצה מצומצמת של כוכבים שלא ניזונים מהמסך אלא מזינים אותו. העניין הוא, שרוב הכוכבים אינם כאלה. הדוגמה הבולטת ביותר של העשור האחרון היא כמובן בריטני, שגם בחוקיות האכזרית של כוכבות הבזק, נסקה והתרסקה בקיצוניות כואבת. אבל אותה חוקיות אכזרית קובעת שגם אם ב 2006 בריטני היא אם מוזנחת ומזניחה, הרי שתוך חמש שנים היא עשויה להתקמבק בטוויסט שיפיל את עולם המוזיקה וינסח מחדש את חוקי המשחק. כרגע זה ממש לא משנה לאיש, כי כרגע עומדים לפנינו אלבומים חדשים של כריסטינה, ביונסה וג'סטין, ומאחורינו כבר אלבומים של נלי פורטאדו ונארלס בארקלי, ובריטני יכולה להתקמבק או לדשדש, השנה הנוכחית כבר הוכיחה את עצמה באוזניי זונות של פופ כמונו וזה, בעצם, כל מה שאנחנו דורשים מהחיים.

וגם אם חיים ללא MTV היו מניחים את דעתם של כמה מחנכים וכמה פמיניסטיות, וגם אם ברור כשמש שכולנו היינו נושמים סדיר גם בלי להכיר את 50 סנט ופינק, ובלי לראות פאנק'ד, נשאלת השאלה למה לנו אפילו לדמיין עולם כה משמים. MTV עושים את המסך מעניין יותר, את הפסקול צבעוני יותר ואת השיגרה משעשעת יותר. וגם אם מוכרים לכם שכולם עברו לאייפוד, יוטיוב ומייספייס אל תאמינו לאף מילה.MTV היתה ונשארה התרפיה הגדולה מכולם. מזל טוב ונתראה ב 31 לחודש. יש VMA.