וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

ההבדל בין זונה לשרמוטה

מאיה פינחסי

7.8.2006 / 11:11

מאיה פינחסי על שני סרטים שמציבים במרכז דמויות נשיות. האחד מתחמק מהסטריאוטיפ, השני מנצל אותו עד תום

ג'וליה רוברטס יורדת לכביש, כשהיא נוצצת מתמיד, לבושה מיני ונראית מיליון דולר. ריצ'ארד גיר אוסף אותה בלימוזינה מפוארת. תוך זמן קצר היא הופכת מזונה טובת לב לאשת החברה הגבוהה. להיות זונה זה לא נורא, אומרת הוליווד. בסוף יימצא הבחור העשיר שיוציא אותך מזה.

"נסיכות", סרטו האחרון של הבמאי הספרדי פרננדו לאון דה ארנואה ("ימי שני בשמש"), מציג דימוי שונה לחלוטין מההילה הרומנטית, שרקמה הוליווד סביב המקצוע העתיק בעולם. בכך הוא מצטרף לשורת פורטרטים עצובים של זונות שהציגו לאורך השנים במאים אירופאים. איך אפשר לשכוח את דמותה המיוסרת של אנה מניאני, האמא המסורה בסרטו של פאזוליני "מאמא רומא", שעובדת בכביש כדי לפרנס את בנה, את ננה, הזונה הפילוסופית של גודאר בסרט המופת "לחיות את חייה" או את הזונה המקומית שלנו, רונית אלקבץ ב"אור" הנוקב של קרן ידעיה.

נאמן לתפיסה הביקורתית שרואה בזנות תוצר של דיכוי, מציג דה ארנואה בסרטו מערכת יחסים עצובה ומרגשת הנרקמת בין שתי נשים העובדות ברחובותיה המלוכלכים של ספרד. קאיה, בחורה קשוחה אך טובת לב פוגשת ברחוב את סולינה המהגרת הדרום אמריקאית שגרה בבניין שמולה. לאט לאט נרקמת בין השתיים ידידות אמת העוזרת להן להתמודד עם הקשיים והסיכונים בגיהינום שבו הן נמצאות. חברותיה של קאיה לא רואות ידידות זו בעין יפה שכן סולינה שייכת לקבוצת המהגרות שלוקחות לוותיקות את העבודה. אך קאיה מתעקשת לתמוך בחברתה הצעירה שהיא רואה בה סוג של אחות תאומה.

דה ארנואה מתאר בריאליזם נוקב את החיים האמיתיים של הזונות כשהוא לא מהסס להשתמש בהרבה הומור ולא מעט ציניות. הוא גם מצליח להתחמק מהקלישאות המתבקשות; קאיה, למשל, לא משתייכת למעמד הנמוך אלא דווקא למעמד הבינוני. בני משפחתה כלל לא מודעים לעיסוקה, הם רק לא מבינים מדוע כשהפלאפון מצלצל בארוחת הערב המשפחתית היא נמנעת מלענות לו. "נסיכות" הוא לא סרט קל, אך הוא בהחלט אמיץ. לא רק בגלל הנושא בו הוא עוסק אלא בעיקר מפני שהוא מצליח להציג זווית ראייה מקורית לנושא שטופל כבר בקולנוע לעייפה. התוצאה היא מטרידה ומשעשעת חליפות, ומצליחה לתאר ברגישות לא רק את עולמן המיוסר של מי שנדונו לחיים הנוראיים של הזנות, אלא גם את הפלא האנושי הקטן שקורה כששני אנשים מצליחים, מעבר לכל הקשיים, לבנות קירבה אמיתית.

אז מה בחורה באמת צריכה?

קחו את "בחירות או לא להיות" של אלכסנדר פיין וערבבו אותו עם "פיתוי קטלני" של גאס ואן סנט ו"טווין פיקס" של דייויד לינץ'– נשמע טוב?. זהו, שלא. "כל מה שבחורה רוצה", סרט נעורים קודר עם פוטנציאל מצויין להבריק, מצליח לפספס כמעט כל יתרון שטמון בו. הוא מנסה להיות שנון יותר מהסאטירה המופתית של פיין ואפל יותר מהפרברים של "טווין פיקס", אך תוך כדי כך נופל בין הכיסאות כשהוא משאיר טעם רע בפה.

קימברלי היא נערה בעלת מנת משכל עצומה וכושר פיתוי פנומנלי, שמחליטה להשיג בכל מחיר את שתי מטרותיה: מלך התיכון ותפקיד זעיר בתכנית טלוויזיה זניחה. דבר לא עומד בפניה של הביץ' האולטימטיבית הזו בדרך למטרתה, וכשהיא נתקלת במורה הדרמה החרמן בתיכון בו היא לומדת, היא יודעת שנפלה על אוצר. תביעה קטנה על הטרדה מינית והיא הופכת לכוכבת תקשורת. בדרך היא מתחברת עם רונדה, נערה מוסלמית תמימה, מתאכזרת אל בריטני, מלכת הכיתה, ומנהלת רומן סמי לסבי עם כתבת טלוויזיה מקומונית (גרסה דהויה לדמותה השנונה של ניקול קידמן ב"פיתוי קטלני").

בין נפתול עלילה אחד למשנהו, מנסים הבמאי מרקוס סייגה והתסריטאי סקנדר האלים לשלח את חיציהם המורעלים לכל הכיוונים: פוליטיקת הגזע, הפמיניזם האקטיביסטי ותרבות הרייטינג המשתוללת. סייגה אפילו לא חוסך את חיציו מהנושא הפופולרי ביותר בתרבות האמריקאית כיום: תיעוב המוסלמים באשר הם והצגתם כפצצות מוות מהלכות. אך קצת כמו בקומדיה אחרת שיורה לכל הכיוונים ולא פוגעת, "אמריקן דרימז", גם כאן התוצאה היא מגושמת: זה לא ממש מצחיק ובטח שלא מרגש.
למרות מאמציו, סייגה נופל עמוק במלכודת הסטריאוטיפים; מלכת הכיתה היא רעה ואטומה, הבחורים בתיכון רק רוצים לזיין והמוסלמים - הם רק רוצים להפוך את המוות שלהם לשואו הגדול בתבל.

גם שחקנים מצויינים שהשתרבבו לקומדיה המגומגמת הזו לא מצליחים להציל אותה; ג'יימס וודס בתפקיד אביה של קימברלי עושה פה תפקיד מביך וסלמה בלייר ("סיפורים ואגדות") בתפקיד אשתו הנוירוטית של המורה החרמן, לא ממש מבריקה גם היא. היתרון היחיד בסרט היא הופעתה המדהימה של אוון רייצ'ל ווד, שחקנית ענקית (זוכרים את ההופעה המצמררת שלה ב"שלוש עשרה" המצוין?), מהנציגות המשובחות של הוליווד הצעירה שלבטח עוד נשמע עליה רבות.

סייגה בטח לא היה אוהב את זה, אבל היצירה הקלישאתית שלו היא ריאקציונרית להחריד ועדיין מקבעת את הנוסחה השחוקה שקובעת כי גיבורה יפה וחכמה חייבת להיות מרושעת וכדברי מרגול, מושחתת מן היסוד. יותר מכל "מה שבחורה רוצה" עדיין מוכיח כי מעל תעשיית החלומות האסקפיסטית ביותר בעולם, עדיין מנשבת רוחו הקרירה והקודרת של האסון הגרנדיוזי ביותר של תחילת המאה ה-21.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully