לשיר עם הדגים

הציפייה הבנאלית משיר סיום של סידרת טלוויזיה היא לרגש, לסחוט דמעות אולי. ב"הסופרנוס", החוקיות היא אחרת. כשם שלדמויות כבר נדמה שיש חיים משל עצמן, כך גם למוזיקה שחותמת את הפרקים.

בפרק השני של העונה הנוכחית זה היה "When It's Cold I'd Like To Die" של מובי – ניואנס דקיק ועדין בהוד סמליותו לעולם הדמדומים בו שהה טוני סופרנו, מילימטר מהמוות. אכן, זה היה מרגש עד דמעות. את הפרק הרביעי חתם "One Of These Days" של הפינק פלויד, שמעולם לא נשמע כל כך שטני, כמו אחרי סצנת המכות האכזרית ונטולת הרחמים שהגיעה לפניו.

גם הפרק החמישי לעונה ששודר ליל אמש נחתם בשטניות, אבל מסוג אחר. גם כך הפרק הלה נתמך יותר מהרגיל במוזיקה, שהבליחה בקטעי החתונה, מה שהפך אותו לכמעט-מחזמר. כמעט כל מהלך חשוב במסיבה הומחש גם על ידי שיר של להקת החתונה – כמו זה שציין שהכלה חותכת את העוגה או ש"את ילדתו הקטנה של אבא", כשביתו של ג'וני סאק רוקדת איתו. זה היה מרגש לחתן והכלה, מביך לחלק מהנוכחים במקום, ודי מרושע מזווית הצופה בבית.

דקות ספורות לפני סיום הפרק, כשטוני מפרק את הצורה לשומר הראש החדש שלו והבחור הכי שרירי בחדר, נשמע ברקע "Every Day Of The Week", להיט דו-וופ סופר-אופטימי, מחוייך ודבילי שלThe Students, הרכב אר'נ'בי דו-וופ אמריקאי, שפעל בסוף שנות ה-50 בעיקר. אחרי סצנת הקאת הדם של טוני, עולות הכותרות, השיר מתגבר וחותם את הפרק.

מצד אחד, זהו שיר הניצחון המקומי של טוני. ממלא את רגע הנוק-אאוט שלו באופטימיות ומעצים אותו לחגיגה פרטית. זה מרושע במיוחד, כי זהו בעצם שיר אהבה תמים לכאורה, בניגוד לאלימות הדוחה שהתרחשה רק שנייה קודם (בנוסף, כנראה שזה לא מקרי שללהקת The Students קראו במקור D'italians). השיר הוא גם סמל לחזרה לבסיס הבאד-בוי האיטלקי של טוני והחבורה: מכות כמו פעם, בימים ה"יפים" של השיר הזה, כשהכל היה יותר פשוט, לכאורה, פחות המאה ה-21.

מנגד, השיר סימל גם את הכמיהה הפרטית לאהבה של הבוסים, טוני וג'וני סאק – אהבה טהורה שמתקיימת בעיקר בקשר שלהם עם בנותיהם, מדאו ואלגרה בהתאמה. אהבה שמגיעה מהמקום התמים, הנקי, שהיה יכול אולי למלא חלק יותר מרכזי בחייהם, אילו לא היו קשורים עד מעל צוואר באלימות, עסקאות, בתי כלא ושאר פינוקים.