עבריינים צעירים: סרטי הנוער שלא דופקים חשבון

"בריק" הגיע למסכים והזכיר לנו כמה אנחנו אוהבים עבריינים צעירים, שמפרים את הכללים. לכבודו נביט אחורה על מיטב הסרטים על נוער מרדני ופלילי שלא דופק חשבון.






.

"פרא" (לא זה עם עומר ברנע) הוא אב-הטיפוס לכל סרטי מרד הנעורים ועבריינות הנוער באשר הם. בסרט הקאלט הקלאסי הזה מגלם מרלון ברנדו את ג'וני סטרלבר, המורד האולטימטיבי – מנהיג חבורת אופנוענים בשם 'Black Rebels Motorcycle Club' (כמו שם הלהקה, רק עם אות אחת יותר). הוא לובש טי-שרט לבן, שמעליו מעיל עור שעל גבו ציור של גולגולת והלוגו של החבורה, ג'ינס צמודים, מגפיים וכובע מצחייה של טייסים, ומביט בעולם בתיעוב חסר גבולות. בצלמו ובדמותו נבראו כל המורדים הצעירים מאז ועד עולם.

שתי חבורות אופנוענים יריבות נפגשות בעיירה שכוחת אל ועושות בלגן, מה שלא כל כך מפריע לג'וני, כי הוא עסוק מדי בלכרכר סביב בתו של השריף, שמפחידה אותו הרבה יותר מה שהוא מפחיד אותה. בתור מנהיג החבורה ג'וני כמובן מסתבך עם החוק, אבל כנראה שיש כמה אנשים בעולם הזה שמזהים לב פועם מתחת לחזותו הקשוחה ומאמינים שכדאי להושיט לו יד לעזרה.

ראשי התיבות של ג'יימס דין זהות לאלה של Juvenile Delinquent, ולא בכדי. דין, שהסרט הזה הפך אותו לקול של דורו, מגלם בו את ג'ים שטרק, הילד החדש בשכונה. בתור מי שגדל לתוך המעמד הבינוני, בבית עם אב חלש ואמא דומיננטית, הוא מעולם לא קיבל את מה שהוא זקוק לו בחיק המשפחה. בבית הספר החדש – אליו הגיע לאחר שהסתבך בבית ספרו הקודם – הוא מחפש אהבה וחברים, אבל מוצא בעיקר צרות.

"מרד הנעורים" של ניקולס ריי הוא מלודרמה חברתית חריפה וכתב אישום ברור נגד ערכי המשפחה הבורגניים של אמריקה ונגד הפוריטניות המינית של שנות ה-50. הסרט מלא ברמיזות על הומוסקסואליות (פלייטו המאוהב בג'ים) ומשיכה מינית של אב לבתו (ככה זה כשאתה אבא של נטלי ווד), כשהתוצאות הרות האסון של כל הדברים האלה הרבה פחות מרומזות.

תעשיית סרטי האקספלויטיישן והבי-מוביז של שנות ה-50 וה-60 הנפיקה שורה ארוכה של סרטי עבריינות נוער, שריח סנסציות זולות נדף מהם. הסרטים האלה מפוצצים בנערות מרדניות עם חזיות משולשות שבורחות מהבית, אופנוענים מגורזי שיער במעילי עור, אולרים נשלפים, מכוניות מהירות, סלנג ביטניקי ושפע של רוקנרול.

למרות שבפיפטיז הטלוויזיה נכנסה ליותר ויותר בתים באמריקה, אחד הבילויים הפופולריים של הנוער עדיין היה להתמזמז בדרייב-אין, ועבורם הונפקו סרטים עם שמות כמו "Live Fast, Die Young", "Kitten With a Whip", "Lost, Lonely and Vicious" או "Dangerous Youth". בעוד מרבית הסרטים הללו מצאו עצמם בפח הזבל של ההיסטוריה, "The Delinquents" מ-57' שרד, בעיקר בזכות העובדה שהוא היה הפיצ'ר הראשון של רוברט אלטמן.

עלילת הסרט מספרת על סקוטי וג'ניס - זוג צעיר ומאוהב. כשהורי הנערה מפרידים ביניהם בטענה שהיא צעירה מכדי "לצאת קבוע", מאמין סקוטי שצ'ולי – הפרחח שעומד בראש חבורה של עבריינים צעירים – יוכל לעזור לו. קל לנחש שהוא טעה.

30 שנה מאוחר יותר יצא סרט בעל אותו שם ועם דמיון מסוים אך רופף למקור, ששווה בשל סיבה אחת בלבד: רואים בו את הציצים של קיילי מינוג. אחרי שכבר כיכבה באופרת הסבון האוסטרלית "שכנים שכנים" והפכה לכוכבת פופ ענקית, פנתה קיילי אל המסך הגדול. כך נתפר למידותיה הצ'יק-פליק הנוסטלגי הזה, שמתרחש בעיירה אוסטרלית קטנה בפיפטיז. לולה (מינוג) ובראוני (צ'רלי שלטר) לא היו בכלל עבריינים, אלא נער ונערה טובים בני 15, שבאים מרקע סוציו-אקונומי קשה ומוצאים נחמה זה בזרועותיה של זו. הנאהבים הצעירים בסך הכל רצו להתחיל את חייהם המשותפים בשקט, אבל הסביבה השמרנית התייחסה אליהם כאל עבריינים בשל גילם הצעיר.

אחרי שנפרדה מג'ייסון דונובן, הגיעה קיילי לבכורת הסרט בלוק חדש של חתלתולת מין כשהיא תלויה על זרועו של מייקל האצ'נס, סולן INXS המנוח. האצ'נס מן הסתם השתעמם רצח מהסרט, אבל קרוב לודאי נהנה מהציצים.

הכוונה המקורית הייתה להמליץ על "נערי הכרך" ו"ראסטי ג'יימס" של פרנסיס פורד קופולה, אבל מכיוון שבטח ראיתם אותם במילא (ואם לא, זה הזמן), חשבתי ללכת כמה שנים אחורה, לסרט הראשון של מאט דילון, בו הוא כיכב בגיל 15. דילון, שהפך בשנות האייטיז המוקדמות לנער הפוסטר של נוער במצוקה, התגלה בגיל 14 בזמן שהוא הבריז מבית ספר. אומרים שהוא קיבל את התפקיד לאחר שבאודישן הדליק סיגריה, קילל את הוריו ודרש החזר על המוניות.

"Over the Edge" הוא סרט מרד נעורים אולטימטיבי של הבמאי ג'ונתן קפלן והתסריטאים צ'ארלס האז וטים האנטר (שביים מאוחר יותר את "גוויה על שפת הנהר" עם קיאנו ריבס, שעוסק באותו נושא), בלעדיו, יש להניח, לא היינו מקבלים עוד כמה סרטים על נערים רעים.

כמו "מרד הנעורים", גם "Over the Edge" מאשים את ההורים בדלדול הערכים של הדור הצעיר. העלילה מספרת על חבורת נערים אמריקאים בסבנטיז בפרבר חדש בשם ניו-גרנדה, שנבנה באמצע שממת קולורדו. איכות החיים המובטחת וההשקעה הנדל"נית הכביכול-משתלמת פיתו אנשים לקנות בתים בשיכון החדש, אך מה שהם לא לקחו בחשבון זה שתקציב הפיתוח ייגמר לפני שיספיקו לבנות במקום בית קולנוע, מרכז קניות ואולם באולינג. הסובלים העיקריים מהמצב הם כמובן בני הנוער, שמלבד להסתובב במתנ"ס המאולתר אין להם מה לעשות אחרי שעות הלימודים. המבוגרים מתעלמים לחלוטין מהצרכים של הילדים שלהם. והם, מצדם, מעסיקים את עצמם במה שאפשר: סקס, סמים ואקדחים.

כל מי שלקח את "The Hillz" בדי.וי.די בגלל שתמונתה של פאריס הילטון מתנוססת על העטיפה אולי התאכזב שהסצינות איתה נראות כאילו הן הודבקו לאחר העריכה, ובטח שמח שברובן היא מופיעה בביקיני. אבל גם בלי שום קשר לפאריס, זהו סרט מפתיע ומהנה.

הסרט עוקב אחר חבורת תיכוניסטים מהפרברים העמידים שמרוב שעמום הופכים, תוך כמה חודשים, מסטלנים שמשחקים פלייסטיישן לכנופיה מסוכנת המצוידת בנשק חם, על פי מודל הגנגסטה השחור. סטיב 5 (ג'סי וודרו) נוסע לשחק בייסבול בקולג' וחושב שהוא יצליח להתקדם בחיים ולהיפטר מחבורת הלוזרים שהסתובב איתה בתיכון. למרבה הצער אהבתו הנכזבת לכוסית של השכונה, הת'ר (פאריס הילטון), פוגמת בכושר השיפוט שלו, ובשנייה שהוא חוזר לביקור הוא שוב מסתובב עם חבריו הישנים.

"דה הילז" הוא סרט דל תקציב עם פתרונות יצירתיים, שקופץ באופן פתאומי ודי בלתי נשלט מסצינות סופר-אלימות לסצינות קומיות ובחזרה. דווקא העובדה שהזיגזוג הזה לא נעשה בחלקלקות ובמיומנות של טרנטינו אלא במעין סרבול חובבני, מוסיפה לו ראשוניות חיננית ביותר.