אש על הפנים

בתוך כל ים הציטטות המוזיקלי ,אם יש הרכב באמת מקורי ומיוחד בשנים האחרונות, זהו הפיירי פרנסס. תשנאו אותו או תמותו עליו (כמו עם כוסברה אין כאן אמצע, מצטער), אבל לא תוכלו להתכחש לכך שבקצב מטורף של חמישה אלבומים בשלוש שנים, הוא הצליח להמציא עצמם מחדש כל פעם, ועדיין להישאר נאמן לסאונד שלו, באופן שעשר שניות בודדות משיר יספיקו לזיהוי וודאי.

הפיירי פרנסס הם צמד האחים מתיו ואלינור פרידברגר, וביחד הם פצצת פופ קברטי מורכבת – מתיו אחראי על רוב המוזיקה והלחנים, ומדי פעם הוא גם שר. אלינור מצידה, מוסיפה בעיקר את קולה המדהים, כשהיא מריצה כמויות כמעט לא נתפסות של מילים בכל דקה נתונה. ביחד הם עבדו מצוין והרבה, אבל מתיו נהיה חמדן. הוא רצה קצת לעצמו מאור הזרקורים, והוציא בימים אלו אלבום כפול שמורכב משני אלבומים שונים לגמרי – "Winter Women" שאמור להיות פופי יותר (בדומה ל-"Bitter Tea" של הפיירי), ו-"Holy Ghost Language School", שמתיימר להיות ניסיוני ועמוס יותר מכל אופרת רוק (בדומה ל-"Rehearsing My Choir" של הפיירי).

התזמון של הוצאת האלבומים שם את חברות התקליטים בארץ במבוכה, שבתקווה (אם כי ברור שלא), תגרום להם להפסיק את הזלזול ואת יבוא האלבומים באיחור מאוד לא אופנתי, אחרי אירופה וארה"ב – הד ארצי פשוט לא עומדת בקצב של האומנים שהיא מייצגת – רק עכשיו היא החלה לייבא את "Bitter Tea" המעולה, שיצא בכל מדינה מתוקנת כבר לפני ארבעה חודשים. היום הוא כבר נחשב לפריט מהעבר, כי הנה, מאותו מפעל כבר הגיעו שני דגמים חדשים יותר.

למזלה של הד ארצי, דגמי אוגוסט של משפחת פרידברגר לוקים בחסר, והם בעצם היצירה הראשונה בקריירה של מתיו שלא ממש מספקת את הסחורה. זה לא שהם אלבומים רעים, פשוט יש בהם חלל עצום, שלו נקרא מעכשיו בשם האקראי "אלינור".

הקלישאה לפיה מאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה, נכונה גם לגבי מתיו. לקחתם ממנו את אלינור והוא לא רק משתגע, אלא גם טיפה ממחזר את עצמו. המוזיקה עדיין נמצאת במגרש של הפיירי פרנסס, וב-"Winter Women" עוד קולטים את ניצוצות הגאונות וההבנה המוזיקלית המרשימה. אבל בלי הרוגע והכריזמטיות של אלינור, הולכים לאיבוד איפשהו בתוך ההפקה הגרנדיוזית ומלאת הקלידים, הסינטיסייזרים והמקצבים המוזרים. זה באמת מרשים – אבל למי יש סבלנות להשאיר את זה ברקע ליותר מחמש דקות?

הבעיה הזו, שמרוקנת אותך מכל אנרגיה אפשרית, בולטת במיוחד בחצי השני של האלבום – " Holy Ghost Language School", שגם כמויות מטורפות של ספוקן וורד חביב לא מצילים אותו מעצמו. מדובר בדיסק קונספט שמספר את הסיפור של סקוט דומברווסקי – איש עסקים בזמן חופשות, שלוקח שיעורי שפה בכדי שיוכל לנהל משא ומתן בסין או משהו כזה. איבדתי אותו איפשהו באמצע, כי תקפו אותי יותר מדי אפקטים מוזיקליים, וכל מה שניסיתי לעשות הוא לשמור על החיים שלי.

נדמה שמתיו פשוט נדפק לגמרי. בלשון המעטה. יש לו יכולות מדהימות, וצורך כמעט בלתי נגמר של רצון להתבטא, אך בלי היד המלטפת ומהמכוונת של אחותו, הוא נשאר בגדר של גאון לא מובן. לפחות מבחינתי. מה לעשות, התבאסתי שהאחות השווה שלו לא הצטרפה לחגיגה.

מתיו פרידברגר, "Winter Women\Holy Ghost Language" (יבוא, 859 Recordings)