פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      לשיר עם הדגים: הספורנוס

      האם זהו הארבעה ביולי של ויטו? איל פרידמן על שיר השבוע בפרק מספר 71 של הסופרנוס

      גם פרק הסופרנוס ששודר אתמול הסתיים בחתיכת הברקה מוזיקלית. להבדיל מהפרק המוזיקלי של השבוע שעבר, הפרק הנוכחי לווה בפסקול מצומצם, אבל שיר הסיום שלו לא יכל להיות סימלי יותר.

      "4th of July " של להקת הPאנק הלוס-אנג'לסית X הופיע במקור ב-"See How We Are", אלבומם מ-87'. אחד הדברים האחרונים שאפשר לומר עליו, הוא שהוא שיר Pאנק. אם כבר, הוא נשמע יותר כמו קטע של ברוס ספרינגסטין או ג'ון קוגר מלנקמפ. אבל הצליל והטקסט שלו ממשיכים את המחקר המוזיקלי של הסופרנוס באמריקנה הפופית.

      סאונד הרוק האמריקאי המשומן והפומפוזי למדי של X בשיר הזה, אופייני כל כך לאותו שלב באייטיז, כמו גם הכתיבה והביצוע שהושפעו, בין אם רצו ובין אם לא, מספרינגסטין של "נולד בארה"ב" - הצליל והגישה שסימלו את החופש שאמריקאים רצו לחוש באותה תקופה. רק שהמילים מגיעות כבר ממקום ציני, מריר. ממש כמו החופש החדש של ויטו, זה שמתרחש במקום אחר ומנותק מהמציאות שלו. כמעט בזמן אחר, כמו הסאונד המנותק מימינו של השיר הזה.

      רגע אחרי שויטו רואה את לוחית האוטו ועליה הכיתוב "Live Free or Die" (שהוא גם שם הפרק), מגיע הטקסט מהשיר : "מה שקרה - אני מתנצל / אז נגבי את הדמעות ובייבי/ צאי החוצה, זהו הארבעה ביולי/ היי בייבי, זה הארבעה ביולי...". וזה אכן הארבעה ביולי של ויטו. יום העצמאות שלו. כשהמוכר בחנות אומר לו באותה סצינת סיום שהוא בחר בפריט הכי יקר בחנות , ויטו עונה "אני לא מבין בזה שום דבר". והוא בכלל לא ידע שהוא כזה. עד כדי כך כזה. מנותק מעולם המאפיה, בלי פלאפון, בלי דילים מפוקפקים ותוכניות רצח ואלימות, ויטו יכול לנסות ולפתוח דף חדש. רגע של אופטימיות תמימה לאדם כל כך לא תמים. עולם עצמאי חדש ואישי. והתנצלות - דרך השיר - לאישה, ובעיקר לילדים, היחידים שהוא באמת, כך נראה, הצטער לעזוב.

      "...על המדרגות אני מעשן / סיגריה לבדי / זיקוקים למטה / היי בייבי, זה הרביעי ביולי/ היי בייבי , זה הרביעי ביולי".

      ויטו עכשיו בודד באופן מוחלט. אם קודם הוא היה לבד, אבל מוקף - טכנית - במשפחה, חברים וקולגות. בסוף הפרק הוא לבד וגם שנוא ומבוזה ע"י כולם. זו גם תחילתו של מהפך במערכת היחסים שלנו כצופים איתו. החל מסוף הפרק שעבר ויטו הופך מדמות מתועבת ודוחה למישהו שלמרות כל מעשיו בעבר, קשה שלא להרגיש אליו. בין אם אלה הזדהות או רחמים.

      אגב, לא כל הטקסט מהשיר מופיע על גבי הכותרות, אבל גם המילים הנעדרות רלוונטיות, בין אם הן סמליות למה שעובר על ויטו, או אולי דווקא על אישתו : "...אבל אין לי את הכח ללכת / כשאני רוצה את שפתיה / היא נותנת לי את לחייה/ בצד האבוד של העיר / הפסקנו לנסות לפני זמן כה רב /......היא מחכה לי/ אבל דברים אינם אותו הדבר / כשאני שב הביתה מהעבודה / היא מכבה את האור / ובוכה בחשיכה / לא עונה כשאני קורא בשמה..." (תרגום חופשי, X ).