תאטרון הבימה, המתוכנן לעבור שיפוץ מקיף שאמור להתחיל בחודש דצמבר הקרוב, יקים בתחומו חדר הנצחה גדול לשחקנית המנוחה [[חנה רובינא]], על שמה קרוי האולם המרכזי בתאטרון. כך נודע לוואלה! תרבות.
כיום קיים במקום חדר הנצחה צנוע, בו נמצאים בגדיה של רובינא ורהיטים מדירתה. במסגרת השיפוץ יעבור החדר למקום נגיש יותר לקהל, ויעוצב מחדש. תכניות אלה של הבימה עומדות בניגוד להאשמות שהוטחו בו על הפחתה מכבודה של רובינא.
בעיתון מעריב פורסם הבוקר כי הבימה מתכוון לשנות את שמו של האולם המרכזי של התאטרון, אולם רובינא, ולקרוא לו על שם תורם אנונימי, שיתרום את הכסף לשיפוצו.
למעשה, אין תורם אנונימי - טרם נתקבלה אצל הבימה תרומה של הסכום הדרוש לשיפוץ האולם, המוערך בכ-30 מיליון שקלים.
הבימה החל לאחרונה בשורה של מהלכים יחד עם אגודת הידידים של התאטרון כדי לגייס כספים לשיפוץ האולם והפואייה, וכדי להקים את חדר ההנצחה. אף נערכה בעניין פנייה למוזיאולוגים ומומחים להנצחה כדי שיתכננו את התערוכה שתוצג בו. בתכניותיו של האדריכל רם כרמי, שהופקד על שיפוץ הבימה, מופיע גם התכנון לחדר ההנצחה.
כל זאת, כאמור יתבצע מכספים של תורמים פרטיים. מהתאטרון נמסר לוואלה! תרבות כי בלב ההנהלה ננטע חשש כבד שמא בגלל המלחמה הכספים שהובטחו לשיפוץ יעוקבו או לא יגיעו כלל, ולכן התחילו לחשוב שם על גיוס תרומות נרחב.
חשוב לציין כי אף לפי תכנית התקציב המקורית נדרש התאטרון להשיג כ-10 מיליון שקלים כדי להשלים את הסכום הכולל הדרוש לשיפוץ התאטרון. "מי שמבקר היום האולם רובינא יודע שזה רחוק מאד מלהיות כבוד. האולם מוזנח ומרופט, ודורש שיפוץ. גם פינת ההנצחה של רובינא היא צנועה ולא נגישה. בסכ"ה אנחנו מנסים לגייס כסף כדי לתת לרובינא את הכבוד הראוי לה".
אילן רונן, המנהל האמנותי של הבימה, מסר: "האולם בכלל לא היה בתכניות השיפוץ הכללי בהתחלה. אנחנו דרשנו שישפצו גם אותו... אגודת הידידים נרתמה לנושא הזה, ואנחנו הבנו שיש התנהלות מסויימת המקובלת כאשר מגייסים כספים מתורמים. התורם רוצה ששמו יוזכר. שמות האולמות לא ישתנו, אין לנו עניין בזה, אבל שמו של התורם יוזכר כמי שתרם את הכסף".
"היא הייתה נוסעת בקו 5"
מנהל עזבונה של רובינא, [[שלמה בר שביט]], אחד שחקני הבימה הוותיקים והמכובדים ביותר, שאף היה מנהלו האמנותי של התאטרון, כועס במיוחד על רעיונות התרומה והשיפוץ. הוא היה מי שקרא לאולם התאטרון המרכזי על שמה של רובינא, בעודה בחיים, ולאחר מותה הקים את את חדר ההנצחה לכבודה, הקיים בתאטרון עד היום.
בר שביט אמר לוואלה! תרבות: "רובינא, הגברת הראשונה של התאטרון הישראלי, חיה בצניעות ברחוב גורדון 36 בתל אביב, בדירה צנועה עם רהיטים פשוטים. לא בדירת פאר. בדירה צנועה מאד עם שלושה חדרים. אפילו רשיון לא היה לה. היא הייתה נוסעת לתאטרון ובחזרה הבייתה עם הקהל, בקו חמש. מי שרוצה לזכור את רובינא לא צריך היכלי פאר וחדרי הנצחה מפוארים. היא הוכתרה כמלכת העם היהודי לא בזכות הרהיטים שלה, אלא בזכות הכשרון והאישיות".
בר שביט הוסיף: "נא לשמור על כבודה וזכרה של רובינא. למדינת ישראל יש מספיק כסף כדי לשפץ את האולם כמו שצריך, מבלי להצטרך לקבל תרומה ולקחת את שמה של רובינא, או של מסקין, על שמו קרוי האולם השני".