אוף. אם יש משהו שאני שונא זה לעבוד סתם. ברגע שביקשו ממני לסכם את העונה השלישית של "השיר שלנו", ידעתי בדיוק מה אני הולך לכתוב. כולם ידעו. העונה לא הצליחה להשתוות לשתי העונות הראשונות. לא מבחינת הסיפור, לא מבחינת מרבית הקאסט ובטח שלא מבחינת ההייפ סביבה. אז הסכמתי לכתוב. מה הבעיה?
תכננתי לכתוב שהעלילה לא עניינה ודשדשה רוב הזמן. תכננתי לכתוב שליאורה ריבלין (או לילי גולד אם תתעקשו. משחק מילים שכזה על שרון סילבר) לא מתקרבת לקרסוליים של נעמי שחר (וגם חנה לסלאו בתפקיד הזוי של עצמה זה לא זה). תכננתי לכתוב שרונה לי (דווקא אני אוסיף לה את השמעון) היא ממש לא אפרת בוימולד, ושמלי לוי היא לא דנה שניייייר. תכננתי לרדת על העלילות ההזויות שנתנו לנינט כדי איכשהו לדחוף אותה לעונה באמצע. תכננתי לבכות על זה שפעם צופי "השיר שלנו" היו החבר'ה המאאאגניבים והיום הצופים של "האלופה" מסתכלים עלינו בבוז מסוים עם מבט של "אתה עדיין רואה את זה?!". אז תכננתי. אז מה? לאורי גרוס ויואב צפיר היו תוכניות אחרות.
פרק הסיום של העונה השלישית הזכיר לי למה התעקשתי לדבוק בצפייה בה. פתאום נזכרתי שטלוויזיה טובה היא טלוויזיה טובה, ולא משנה אם זו דרמה משובחת או טלנובלה נחותה. נזכרתי שכשהחבר'ה של טדי הפקות רוצים להרים הפקה מפוצצת הם יודעים איך לעשות את זה. נזכרתי בכל הדברים הטובים שהיו העונה (ובראשם אניה בוקשטיין, שהמילה מדהימה קטנה עליה). נזכרתי שבמהלך החודשיים האחרונים, בשיחות מסדרון שקטות, התוודו כמה אנשים שפעם הם היו צופים קבועים ונטשו את העונה הזאת אבל "דווקא הצצתי אתמול. היה ממש נחמד". אני לא לבד.
פרק הסיום של העונה השלישית לא הבטיח כלום, אבל קיים הרבה. העלילות המופרכות שרצו במהלך העונה נסגרו ואלו שנפתחו לקראת העונה הבאה מבטיחות הרבה יותר. אורי גרוס ויואב צפיר הבינו שהם חייבים לעשות משהו קיצוני והלכו לקרוא קצת היסטוריה של טלוויזיה. שם הם גילו את מה שדאלאס המציאו והסימפסונס חיקו - לסיים עונה עם שאלת ה- "מי ירה ב..." זה תמיד עובד. ואם זה עובד על דמות אחת למה לא להכפיל את זה? למה לא להרוג שתי דמויות מפתח בלי שום רמז למי שירה בהן? למה לא באמת?
מי ירה לי בתמרה שלי?
טוב. שנייה. בואו נרגע ונתחיל מהתחלה. העונה הייתה מופרכת. הסיפור של "החיים האמיתיים של השחקנים ששיחקו בעונות הקודמות", שהיה דרך נכונה והגיונית לצאת בכבוד מעזיבתה החלקית של נינט, מיצה את עצמו מהר מאוד. פרקי הפתיחה היו נחמדים, סצנות הפינוי של המאחזים נראו מושקעות, השחקנים החדשים היו חמודים והחזרה לבסיס התמים של העונה הראשונה היה במקום. אבל אז הם נתקעו. אז הם גילו שאין להם סיפור מרכזי שיחזיק את העונה. בחורה שבוגדת בחבר שלה עם החבר הכי טוב זה נחמד לפרק אחד או שנים, לא לעונה שלמה. הבדיחות הפנים-תעשייתיות מיצו את עצמן והקריצות הברורות לקהילת הגייז היו שקופות (לא... ממש לא. רן דנקר ואושרי כהן רוקדים בתחתונים ומתחבקים הייתה סצנה שממש קידמה את העלילה. מה פתאום קריצה לגייז?).
גם יוצרי הסדרה כנראה הבינו שמשהו לא עובד. הם נתנו יותר במה לאניה (תתחתני איתי) בוקשטיין, שכל מבט בעיניים שלה פשוט משתק אותך, אבל זה לא הספיק. הם החזירו את נינט למשרה מלאה, אבל לא מצאו איך לשלב אותה בעלילה. כנראה שגם הם הבינו שההשוואה לעונות הקודמות דופקת להם את העונה הזאת, ובגלל זה הם הקפיצו בצו שמונה את הדמויות מהעונה השנייה, ללמד את אלו של השלישית איך צריך לעשות את זה נכון. שרון סילבר (עם חור בבטן) קפצה לביקור אצל קרין קורן להסביר לה מה זה ביץ' אמיתית, נחי שר לתמרה את השיר היחיד שהוא מכיר כדי להראות לה שהיו פה דתיים מתנחלים גם לפניה ונינט טייב זכתה לפגוש את נינט לוי מהקפיטריה, עם הטרנינג וה"מאמי", כדי לאפס אותה ולהזכיר לה שהחיים זה טלנובלה אחת גדולה.
מאז אותו מפגש, העניינים השתפרו טיפה. הצירוף של ליאור אשכנזי בתור סגן הרמטכ"ל היה מפתיע. כן. ליאור אשכנזי. אותו אחד שאמר פעם שעל הקבר שלו יהיה כתוב "מעולם לא שיחק בטלנובלה", הראה שבשביל משחקי מים עם נינט הוא מוכן לעשות הכל. העונה תפסה תאוצה, אבל עדיין לא ראיתי איזשהו קתרזיס בדרך. בעונה הראשונה היה ברור שגבעון ונעמי שחר יספקו את הסחורה. בעונה השנייה התכנון לרצח המשולש היה ידוע כבר מהפרק הראשון בערך. ורק פה לא ראיתי את זה מגיע.
מי חשב שהאקדח שהופיע בפרק הלפני אחרון ירה בפרק האחרון? מי חשב שהוא יפגע בקרין קורן שניסתה להיות ה"רעה" של העונה? ומי העז לחשוב, שרגע אחרי שתמרה וייס מאבדת את הבתולים ומציעה נישואים בשידור חי, היא תחטוף שלושה כדורים בחזה, מטווח אפס? בטח שלא אני. אמרתי לכם. אני כבר ידעתי מה אני הולך לכתוב. אבל עכשיו מתחילה הדילמה האמיתית. מה עם העונה הרביעית. איך היא תמשיך את המומנטום של סוף העונה הזאת? לפי מסורת "השיר שלנו" דמויות שנורות למוות לא תמיד מתות (תשאלו את גבעון כספי ואת אריאל "איך הוא חי" סילבר).
אבל שלושה כדורים בחזה הם שלושה כדורים בחזה. אפילו בעולם הדרמות-מוזיקליות-יומיות זה אמור להרוג אותך. ואז מה? מה יהיה גורלה של השחקנית הכי טובה שהייתה העונה? האם נדונו לעונה רביעית נטולת אניה? או לעוד טוויסט מבית המדרש של אורי גרוס? ושאלת השאלות מי לחץ על ההדק? לילי גולד? זה מה שהיא עושה בזמן שבעלה הרמטכ"ל בתרדמת? אולי ניקי? או טל ששון/ששי טל? אולי בכלל הראל נבון הכועס על איבוד הבתולים? לאורי גרוס הפתרונים. אני כבר לא מנחש וכבר לא מכין מראש את הדעה שלי. אמרתי לכם. שונא לעבוד סתם.