בכל קיץ וקיץ, כאשר הטמפרטורה מרקיעה שחקים, נתפס הציבור לבהלה חדשה. כל פעם יש איזו הברקה אנימטורית חד פעמית, שעושה כיף לילדים ולמבוגרים כאחד, עם הומור תלת שכבתי מעולם אחר. פעם אחת זה "צעצוע של סיפור 2", פעם "מרד התרנגולים" ופעם "עבודת נמלים". ועכשיו "שרק". גם הפעם המפרסמים מציעים לנו ללכת גדולים וקטנים כאחד, ומבטיחים שכולם, אבל כולם, ייהנו. הם שוכחים דבר אחד קטן: הקטנים לא מבינים אנגלית.
בדיוק בשביל הצרה הזו הומצא הדיבוב העברי. בשביל אלה הקטנים מכדי להבין את הסרט בשפתו המקורית. הבעיה שצצה לאורה של העובדה הזו - בעיה שמקדמי מכירות אוהבים להתעלם ממנה - היא שבדיבוב לעברית הולכת לעזאזל הרב שכבתיות. וכך נידונו דוברי האנגלית להחליט: האם אני לוקח איתי לסרט זאטוט, ובכך משמר את שלום ביתי, או שמא זונח אותו לאנחות ונהנה מסרט טוב. אני, הפעם, פסקתי לטובת שלום בית. למה, למה דווקא הפעם?
נתחיל מהמובן מאליו: מה, לכל הרוחות, בשם אדוני אלוקינו, גרם למלהקים העבריים להכניס את יובל דור לנעליו של מייק מאיירס? מה לעזאזל הזדמזם להם במוח (אולי "על מדרגות הרבנות")? דור מגיש לנו כאן את גירסת הכל עובר חביבי לאוסטין פאוורס, ונדמה שהוא אפילו לא מנסה. ליאור כלפון, לעומת זאת, בתפקיד אדי מרפי, מנסה גם מנסה; אדרבא, הוא ינסה עד שאפילו ברי הלבב שבינינו כבר לא יוכלו לעמוד בזה. בתפקידים האחרים נרשם ניסיון מכובד יותר לשחזר את הצליל הנכון.
אבל הבעיה האמיתית היא לא במדובבים. הבעיה האמיתית היא במתרגמים. משחיתי הבדיחות חסרי ההתחשבות הללו עשו כל מאמץ להתעלם מהפרודיות השנונות וההומאז'ים הקטנים הנחבאים בדיאלוגים של "שרק". זה עצוב מפני שכמה מן הקטעים המדוברים ביותר של הסרט הזה הם ציטוטים ישירים של קולנוע אמריקאי, כולל בדיחה קטנה על חשבון "בייב", שכנראה לעולם לא אזכה לראות.
זה עצוב במיוחד, מפני ש"שרק" הוא באמת סרט מצוין. בעובדה הזו ניתן להבחין אפילו מבעד לשכבות הדיבוב. האנימציה המדהימה נשארת, וכך גם הבדיחות הוויזואליות. על עצמי אני יכול להעיד שהתגלגלתי מצחוק לפחות בקטע אחד (זה עם הציפור והביצים). אני מאמין שניתן, עם קצת מאמץ, לתקן את פגעי התרגום ולקרב את הגירסה המדובבת לזו המקורית. אבל צריך קודם כל לרצות.
לכו לראות את "שרק". אם אפשר, לכו לראות את "שרק" בשפה הנכונה.
הפרחים לשפרירה זכאי
31.7.2001 / 10:37