פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      יומני הסופרנוס - עונה 6, פרק 7

      זיונים, קוקאין, אוכל משובח, מתנות חינם. חיי הפאמיליה מעולם לא נראו מסובכים יותר. שי גולדן כובש את יצרו

      1. "You don’t shit where you eat, and you most certainly don’t shit where I eat" מרביץ טוני תורה בבני פאזיו. "היית יכול לזיין את הבחורה הזאת אם היית רוצה? נכון טוני", שואל ארטי את טוני על הבר ב"בינג". "אם אתה כל-כך רוצה לזיין אותה, אפשר לסדר משהו", מציע טוני ניחומים בעלי היבטים עסקיים קשיחים. "לא, אני לא אזיין אותה. אבל אתה היית יכול לזיין אותה אם היית רוצה".

      2. ארטי בוקו ("אולי הייתי נאיבי", הוא אומר לטוני על היאכטה, "אבל באמת האמנתי בקשקוש הזה של אבא שלי על עבודה קשה"), אלוף ההדחקה המיילדת התקפי זעם ("אני אתן לך טלפון של פסיכיאטרית טובה", אומר טוני. מצביע על הדימיון בין שניהם ועל הדרך המולצת לארטי להתמודד עם קשייו, כמו גם על הערכתו לד"ר מלפי) אינו מסוגל לממש את דחפיו. הם מכרסמים בתוכו, אוכלים אותו, מתישים אותו ולבסוף גם מחריבים אותו.

      את מרטינה, הפליטה האלבנית, הוא מת לזיין, אבל אינו יכול. אינו יכול – לא בגלל נוכחותו של בני פאזיו, אינו יכול מאותו מקום בו גברים מסויימים אינם מסוגלים לגשת לנשים אליהן הם מתאווים, מאותו מקום בו גברים מסויימים כובשים את חלומותיהם בתואנה שיש להם את כל מה שהם צריכים ("את מעריכה את עצמך מאוד", מכחיש ארטי באוזני מרטינה את תשוקתו אליה, כשזו מאשימה אותו "כשראית שאתה לא יכול לזיין אותי, התחלת להתנכל אליי").

      3. בשיחה שהוא עורך לעובדי ה"וזוביו" ("החדשה") לוחש אחד מעובדי המטבח להקטור "הייתי מת לתקוע את הזין שלי בין השדיים האלה", ומתכוון למחשוף של שרמיין.

      מצ"ב תרשים זרימה שהוא שיר כאב: ארטי מתאווה אל מרטינה. כשהוא מכיר בחוסר יכולתו להשיג אותה בדרך המסורתית של חיזור וניאוף הוא פונה ל"בינג", לחפש קלישאת מין בתשלום, שם משתקת אותו נוכחותו של טוני אל מול שדי הסיליקון של אחת הרקדניות אליה הוא משתוקק. את השדיים המלאים של שרמיין הוא אינו מסוגל לראות גם כשהם מוטלים לצדו. כשהם במיטה, הוא מפנה אליה את גבו. בני פאזיו מזיין את מרטינה. טוני אינו מזיין את אשתו או את הרקדניות ב"בינג", למרות שהוא יכול. ארטי יכול לזיין רק את אשתו, במקום זה הוא מסתפק בכיבוש דחפים ובסובלימציות של מין זול ולצידו שיבה אל הנעורים הטומנים בחובם פוטנציאל רומנטי ואירוטי לא טמא: "בדרך בה אתם מסתכלים אחד על השניה, בקרוב יהיה פה צורך בכיסא שלישי, לילד", הוא אומר לזוגות צעירים הסועדים במסעדה שלו.

      הטרגדיה של חוסר היכולת להיות נאהב, לאהוב או לזהות אהבה מתנקזת אל שתי תעלות תרבות מערב קלאסיות: דימויי מין זולים ואידיאליזציה של תמונות רומנטיות פשטניות. אלימות, נדמה, היא המוצא היחיד מהגיהינום הרגשי הזה. ככה זה.

      4. את השולחן במסעדה הורס ארטי בהתקף זעם, במה שצריך לראות כמבוא לסיבוב הבא, האלים ממנו. לא סתם הוא מגיע אל ביתו של פאזיו בלילה – מתכוון לא רק להענישו על הונאת כרטיסי האשראי שניהל מתחת לאפו ואשר מסכנת את העסק שלו – אלא גם להענישו על מרטינה בנקודה הרגישה לו ביותר: בית משפחתו.

      הכרעתו של בני פאזיו על המרפסת היא סגירת מעגל עבור ארטי שבפעם האחרונה שניסה את מזלו בקרב אגרופים הושפל ובוזה. אולם הוא אינו יודע שובע. לאחר שטוני מכריע את פאזיו גם בהיבט של הארגון, מנסה ארטי לסיים את מה שהתחיל וקורא למרטינה בשמה מעל לשולחן משפחתו של פאזיו. ארטי, בדומה לדמות אחרת בסדרה ובפרק הזה – כריסטופר – הופך לאובססיבי לגבי דברים שהוא רוצה להשיג. מסתכן הרבה מעבר לצורך ולבסוף גם כמעט ומאבד את כלי העבודה שלו.

      5. "דה ג'יבאני", עושה רושם, היא מסעדה מצוינת. אבל טוני לא מסוגל לאכול בנחת. "אני מרגיש כמו בוגד", הוא אומר לכרמלה. לארטי הוא אומר "אתה יודע שאני אוכל אצלך עד שאפול מהכיסא", משקר לו שכרמלה סבלה מקלקול קיבה אחרי סעודה שם ומזכיר לו כי לאחר "הדבר ההוא שקרה עם אימי, באתי לאכול אצלך, עם אשתי וילדיי".

      ה"וזוביו" היא סמל לעולם הישן עבור טוני. לא רק העולם הישן של המאפיה הישנה, אלא גם שלו, שאכל פעם בהנאה, בתמימות ושלא נאלץ לבחור בין "עולם חדש" ל"עולם ישן". "דה ג'ובאני", בדיוק כמו שני הרוצחים השכירים שהגיעו מאיטליה ועשו עבודה נקייה ואלגנטית - מדוייקת הרבה יותר מהתנהלותם המגושמת של כריס ומרמר, למשל, בלוס אנג'לס בתקרית עם לורן באקול. היא ה"עולם החדש", עם הקודים החדשים, הדור הצעיר והשפה החדשה. אבל גם היא נגועה בנגעים ישנים: ויטו ג'וניור נאלץ לשמוע את אחד מהילדים האחרים מכנה אותו "הומו ג'וניור". כשפיל מחמיא לטוני על חיסולו של ראסטי, אומר טוני "אין לי מושג על מה אתה מדבר". "הו, אתה זהיר מאוד", אומר פיל בהפתעה, ואינו מבין כי טוני מפנה את גבו לא למיקרופונים של הסוכנים הפדראלים, אלא ל"עולם החדש", של "דה ג'ובאני", של רוצחים שכירים מקצוענים ושל כריסטופר עושה עסקים בהוליווד. בדומה לארטי, גם טוני מנסה להכחיש את המציאות הנגלית לעיניו – אלא שגם עליו יהיה להתמודד עימה, ירצה או לא.

      איזה שדיים נפלאים

      6. "קרמיין לופרטצי הקטן הוא אידיוט", מעקם טוני את אפו כשהוא שומע על תוכניתו של כריס לנסוע להוליווד. "אבל הבטחת לי בבית החולים", מתבכיין כריסטופר. "הייתי בתרדמת!", מזכיר לו טוני, ואז טופח על שכמו ואומר "בסדר", מגלה את חולשתו לכריס, חולשה שעלתה לו בבלאגן עם ארטי ובני פאזיו, החייל של מולטיסנטי. את אותה חולשה אישית גילה כלפי ארטי, כשלא יישר קו עם הקודים של המאפיה ואיפשר לאיש חיצוני לצאת ללא פגע לאחר שהיכה חבר מאפיה. גם השגיאה הזאת עלולה לעלות לו בעתיד.

      פאזיו לא קיבל באהדה את החלטתו של טוני, וביחד עם מגמת הערעור על סמכותו של הבוס הרוחשת מתחת לפני השטח, קנה לעצמו טוני מזיק פוטנציאלי נוסף. כשכריס חוזר מלוס אנג'לס, נוזף בו טוני על פאזיו ומזכיר לו "לא תוכל לשחק בקלף של אדריאנה עוד הרבה פעמים". כמו ארטי, כך טוני, מדחיק את רגשותיו ודוחה את סיפוק דחפיו וכשניצב אל פני תגובת הזולת, המפרשת התנהגות זאת כחולשה, הוא מגיב בתוקפנות גדולה וגורם לעצמו נזק שהיה מסוגל למנוע אילו היה מאזין לצו ליבו בראשית.

      7. הרעיון של כריס ולופרטצי לסרט עבר עידכון, מסתבר, כעת מדובר ב"הצלצול פוגש את הסנדק". "הולך לנו מצוין פה", מדווח כריס למרמר ומזעיק אותו להיות לצידו. כשהוא חוזר לג'רזי הוא משקר לטוני, "קינגסלי הוא לא האדם המתאים לתפקיד". זה הפרק השני ברציפות שכריס משקר לטוני, אותו טוני שנוהג בו כמו היה הבן המועדף שלו.

      8. מיטל דוהן מחלקת לבן קינגסלי וללוריין באקול (!) מתנה בחינם ועיניו של כריס נקרעות מחוריהן. כריס ממשיך לראות רק את הצד השטחי, הנוצץ והמזויף של תעשיית הסרטים ("ראינו את לינדזי לוהן. איזו פצצה!") ובעיניו המזוגגות מאבקה לבנה לא ניתן למצוא כל זכר ליוצר המיוסר שעשה קוקאין עם אדריאנה כשחלם על קולנוע בפעם הראשונה, הבתולית.

      את הקוקאין הפעם הוא עושה עם נערת ליווי יוקרתית בשם עדן ואת כאב היצירה מחליף ה"איזה שדיים נפלאים!", שהוא מפליט לעברה לפני שהוא שוגל אותה. "אני אהיה בסדר", הוא אומר לקרמיין המשוכנע כי כריסטופר הגמול מאלכוהול יתייסר בעיר החטאים ויתקשה לעמוד באיסורי השתייה והסמים שחלים עליו בשל תוכניות הגמילה שלו. "בסדר" כמו ארבע שורות של קוקאין ברציפות וזיון ב – 400 דולר.

      הוליווד והחלומות על תהילה ועל יצירה הם הבטן הרכה והפגיעה של כריסטופר. וכשכריס מרגיש מובס, בדיוק כמו במפגש הקודם שלו עם תעשיית הסרטים (שהסתיים בלב שבור ובמפח נפש מקצועי), הוא פונה ליצר ההרס העצמי שלו ומזמין אותו פנימה לחייו. הג'אנקי חזר. ואין שום דבר אופטימי באמירה הזאת.

      9. אולם המתנות מבלבל על כריסטופר את דעתו. הוא אינו חסר כסף וממילא מסוגל לקחת בכח הזרוע (ובאמת כך עשה) כל דבר שיחפוץ. אבל הוא שבוי של מיתוס הזהב של הוליווד ובמעלית הוא מתריס כלפי קינגסלי "אתה מקבל את המתנות מכיוון שאתה אדם חשוב מאוד", ובכך מגמד את עצמו לעומתו, שהרי הוא אינו "אדם חשוב מאוד", אלא סתם ביריון שחולם על היכל השיש של נגן ה – MP4 השחור שמחולק חינם.

      קינגסלי מרגיש באיבה המתעוררת וחש גם בפוטנציאל האלים של המפגש וממהר לרכך את כריס: "המתנות הולכות למכירות פומביות לצורכי צדקה". גם בניו-ג'רזי מתנהלת מכירה פומבית לצורכי צדקה, כרמלה ואנג'י ארגנו אותה בפרק שעבר. אבל למרות שהמילים והמושגים זהים, יש להם משמעויות שונות בחלקים הנפרדים של הארץ. חוסר יכולתו של כריס להיכנס לרשימת המקבלים של החינמים הוא סמל לא רק לחוסר יכולתו לחדור להוליווד כיוצר, אלא גם תזכורת עבורו כי לא משנה באיזה מלון יוקרתי ישהה ואיזה קוקאין משובח יסניף, לעולם יהיה לכוד בעולם שלו, בג'רזי הפרובינציאלית, שאת השפה שלה הוא דובר ורק בה הוא מלך האחוזה הצנועה שלו. שוד המתנות מחזיר אותו לתחתית הסולם הקרימינאלי – שודד בכובע גרב שחוטף תיק מאישה זקנה. עד כדי כך גדול העלבון. עד כדי כך דוחקת הנחמה.

      "יש מחסור בגברים לאחרונה"

      10. צדק המגיב מהמדור הקודם שטען כי הגעתו של פיל לביתה של מארי, אשתו של ויטו, הוא ניסיון לחלץ ממנה מידע על מקום הימצאו כדי לחסלו. ב"וזוביו" הוא מתוודה, לאחר שתי כוסות יין, "צריכים לחסל את המתרומם הזה!". הערב מוקדש להכנסת שני חברים למשפחת ניו-יורק ופיל אומר "יש מחסור בגברים לאחרונה" ומתכוון לא רק לוויטו אלא גם לכך שאנשי ניו-יורק אינם חוששים מאנשי ניו-ג'רזי, למעשה, מעט בזים להם (נוסף על כל חולשותיהם, כעת גם התגלה הומוסקסואל בקרבם). טוני מקשיב מהצד, אולם לא ברור אם הוא מבין את דבריו של פיל כהתרסה כנגד כל ניו-ג'רזי וכרברבנות מדאיגה שמעידה על הלך רוחו של האויב לפני המלחמה שבאופק.

      11. "היינו יושבים במיטה בתוך ערימה של כסף, אחרי שהזדיינו, וצוחקים עליך", אומרת/יורקת מרטינה בפניו של ארטי רגע לפני שהוא מפטר אותה. "אנחנו המדינה המובילה בעולם במיחשוב מאגרי מידע!" זועק ארטי אל גבה היפה המתרחק ממנו. בסצינת הפתיחה מעיינים שני הרוצחים השכירים במטוס בחומר תיירותי על ניו-יורק ומסכמים שמתבקש לבקר ב"גראונד זירו", מקום עומדם של מגדלי התאומים בעבר ואנדרטה בהתהוות. הקריצה ברורה: המדינה המובילה בעולם במיחשוב מאגרי מידע תצליח לשים ידה על מרטינה, הפליטה אלבנית, ולגרש אותה מגבולותיה, אם יחפוץ בכך הפקיד המתאים.

      אבל מתחת לאפה ומתחת למערכת המיחשוב שלה זוממים מזימות אלימות ומסוכנות בהרבה, שניים שלעולם לא ייתפסו בראדאר שלה – כמו המאפיונרים האיטלקים, כך גם מוחמד עטא ופרשי הגיהינום שלו. עובדה: בסצינת הסיום הרוצחים השכירים ישובים במטוס בדרך לאיטליה, מטופלים במתנות יקרות (שנרכשו בכסף – להעיד על הבדל נוסף בין "העולם הישן" של כריס וטוני לבין "העולם החדש"), מותירים מאחוריהם דם אמריקאי שפוך. מעשה ידיהם.