וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

ג'רזי בוי

רותם דנון

25.8.2006 / 10:23

רותם דנון משוכנע שקווין סמית' מנסה לכפר על חטאיו ב"מוכרים בלבד 2". התוצאה לא מושלמת, אבל מאוד מצחיקה

באיזשהו מקום, סרט ההמשך ל-Clerks ("מוכרים בלבד 2") הוא מסמך אפולוגטי של הבמאי קווין סמית'. אם התסריט כולו (שבניגוד גמור לסרט הראשון, המקסים ופורץ הדרך, יש בו התחלה, אמצע וסוף) – על המעגל שנפתח ונסגר בו - מייצג משהו, זה את הדרך הקולנועית והאישית שעשה סמית' בעשור וחצי האחרונים.

הוא נולד כגאון קולנועי חדש, אולי אפילו גורו של דור X אלטרנטיבי, והגיע לפסגת יצירתו ב"דוגמה" – אך עם כלים ושיטות שמוחזרו לא פעם. לסגנון שאותו ביסס הוא עשה "ניקוי אורוות" ב"ג'יי וסיילנט בוב מכים שנית" ואחרי הפסקה של כשלוש שנים ניסה לצעוד במיין-סטריט של הוליווד, עם "ג'רזי גירל" הפתטי. האם "קלרקס 2" הוא הכאה על חטא "ג'רזי גירל"? בהחלט נראה כך – פרטים בהמשך.

הסרט נפתח בגילוי כי דנטה ורנדל (בריאן או'הלורן וג'ף אנדרסון), שני המוכרים והחברים הטובים מילדות, עדיין עובדים בגיל 33 ב"קוויק סטופ". אך זה נשרף, והם מוצאים עבודה ב"מובי'ז", מסעדת פאסט-פוד. ג'יי המגה-סטלן (ג'ייסון מיוז, שהוא מעין ה"מיוז" של סמית') וסיילנט-בוב (סמית' עצמו, בהופעת-במאי-בסרטו המתמשכת והמבריקה ביותר אי-פעם) השתחררו ממוסד גמילה ומשמשים שוב כלוויינים של רנדל ודנטה, כלומר – פשוט עברו למכור סמים ליד המסעדה. דנטה רוצה להשתחרר ולעבור עם ארוסתו (ג'ניפר שאובק, אשתו של סמית') לפלורידה, אך רנדל לא מבין ממה הוא בדיוק מנסה לברוח. לצדם, יש מנהלת מסעדה כוסית שהיא מושא אהבתו של דנטה (רוסריו דוסון, שמכניסה ריח של צ'יזבורגר הוליוודי מסריח) ואליאס (טרוור פרמן - התוספת הכי חיננית לסרט), צעיר נוצרי מבולבל, על סף פיגור שכלי.

תמיד ראיתי את דנטה כמי שמייצג למעשה את האלטר-אגו של סמית'. יותר מזה, כל שלוש הדמויות בקלרקס – דנטה, רנדל וג'יי, הן סוג של הפנים השונים באישיותו של סיילנט בוב - הבמאי, לא? סמית' הציג את מטענו התרבותי דרך הדמויות הללו, כאומר – זה מה שאני עושה כבמאי, מנווט את העולם התרבותי הפנימי שלי דרך דיאלוגים בין חבריי הטובים והדפוקים מניו ג'רזי. באותה מידה הייתי יכול לעשות זאת ממקום של מוכר במכולת או במסעדה. אגב, או'הלורן ואנדרסון נשארו עם קריירות קפואות כמעט לחלוטין, למעט הופעות בסרטיו של סמית'. הוא לא חולק את האלטר-אגואים שלו עם אף אחד.

העשייה של "קלרקס 2" היא נסלחת. למה צריך לסלוח עליה בכלל? כי עצם עשיית המשך לסרט מסוגו של "קלרקס", היא לכל הפחות תמוהה. הערך הקולנועי של של "קלרקס 2" הוא בעיקר מאוד אישי. עבור סמית' כמובן. וכאן גם מקור ה"סליחה". לי זה נראה, כי "קלרקס 2" הוא הסרט בו סמית' מכפר על חרפת "ג'רזי גירל". אולי אפילו מבשר על התחלה קולנועית חדשה, מעין "חזרה בתשובה". שימו לב: דנטה עובד במובי'ז (Mooby's) ורוצה לצאת מהכלא של הקיום שלו. מהצד השני, כל מה שרנדל רוצה בשביל חברו, זה שהוא יחזור איתו מהמובי'ז לבנות מחדש את הקוויק סטופ. אם הבנתי נכון את המשל, האלטר-אגואים של סמית' נאבקים בשאלה באם לעזוב את הצדדים המסריחים של ה-Movie's, אלה שהפכו אותו לעבד אולפנים עם "ג'רזי גירל", ולחזור לג'רזי האמיתית, זו של הקוויק סטופ ו"קלרק'ס" הראשון. ג'יי וסיילנט בוב מייצגים זאת הכי טוב – ב"מכים שנית" הוצא נגדם צו הרחקה מהחנות של דנטה, הווה אומר – מייצוג כללי בסרטיו של סמית' - שבכולם הם הופיעו מאז "קלרקס". ב"ג'רזי גירל" הם אכן לא היו, וכאן דורשות דמויותיהם אישור קבוע לשהות ליד החנות של דנטה. כלומר – על הסטים של סמית'.

הסרט הכי מצחיק שיצא השנה

לצד זאת, "קלרקס 2", עם בעיטות הומור מכוונות היטב לאשכים, הוא הסרט הכי מצחיק שיצא השנה. רק סמית' יכול להציג סצינה של סקס עם חמור (סליחה, כמו שבועל הבהמה בסרט מציג זאת: "אירוטיקה בין-מינית") ולהיות יותר מצחיק מוולגרי. כן, סמית' חוזר למקורות. בין אם זה דיון על באיזה מצב זה לגיטימי לעבור מזיון בתחת למציצה, וכלה בדיאלוגים עוכרי-הדת שסמית' מעולה בהם, שיחות מבריקות ברוח קלרקס הראשון, על מאזן האימה בין ג'ורג' לוקאס לפיטר ג'קסון ועוד ועוד. מעט עצוב לראות איך קפצה הזיקנה על כל הקאסט, כשאפילו על פניו של מיוז כבר רואים את העשור הרביעי (דווקא סמית' נראה צעיר מכולם). אבל המחשבה הזו לא טורדת את הראש יותר מידי - התפישה הכללית של סמית', שבה אפשר להזדקן אבל לא חייבים להתבגר, מנצחת.

בעידן התמימות של סמית', הוא ביים, ערך והפיק (ואת שלושתם הוא עושה גם כאן) את "קלרקס" הראשון בתקציב מגוחך של 27 אלף דולר. התקציב הנוכחי הוא חמישה מיליון. עדיין צנוע, אבל כנראה שאפילו לג'ייסון מיוז הסטלן כבר יש דרישות לחשיש לבנוני איכותי. בניגוד לסרט הראשון, יש כאן מעט יותר לוקיישנים והכי חשוב – מעב?ר לצבע. זאת - מלבד מסגרת של התחלה וסיום בשחור לבן. אם אנחנו כבר נכנסים עם משלים לוורידים של סמית', כנראה הוליווד היא הארץ עוץ שלו, אבל אין מקום כמו הבית – וג'רזי עבורו, היא כמו קנזס לדורותי.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully