החזק שורד

יש משהו משובב נפש במנהיגים שעומדים מבוישים מול מצלמות הטלוויזיה ואומרים: טעינו. לא בגלל שאנחנו מאמינים להם חלילה, אלא דווקא בגלל שאנו יודעים שהם אומרים את מה שאנו רוצים לשמוע כדי שנסלח להם. כשאולמרט אומר "היו כישלונות", הוא מעורר רחמים כמעט כמו אותו ילד ששבר את הוואזה הכי יקרה בבית ועכשיו עומד נכלם וממלמל בקול קטן "אמא, אני מצטער".

לעומת זאת, כשבוש אומר "לא היינו מוכנים לקתרינה, עשינו טעויות", חייבים לתהות אל מי לעזאזל הוא מדבר. הרי הטיפול בקתרינה לא היה כשל, אלא כמעט ניצול מכוון של איתני הטבע לטובת המטרה הגדולה, והרבה אמריקאים, בלבם פנימה, לא חושבים שזה היה אסון גדול כל כך.

במקרה הזה, בוש אפילו לא היה צריך לשכנע סוכני סי-איי-אי למכור קראק בסלאמס. המטרה הגדולה, דפיקה נוספת של האוכלוסייה השחורה בארה"ב, הגיעה באופן טבעי עם משהו שאיש לא צריך לתת לו תירוץ: זה מה שאלוהים רצה. זה גם מה שהאמריקאים, חלקם לפחות, רצו.

האמריקאים שונאים זרים. באומת הפוליטיקלי קורקט אסור לומר את זה, אבל מספיק לראות שתי תוכניות של ג'יי לנו בשביל להזדעזע מכמות הפאנצ'ליינים על ההגירה הבלתי חוקית מאמריקה הלטינית, ומספיק לשמוע את הקהל צוחק בשביל לדעת שעמוק בפנים הם רציניים עד אימה. ובעוד הלטינים הם מכה, הרי ששחורים הם טעות היסטורית. הטעות היא לא שהביאו אותם בשלשלאות למערב החדש, אלא שאללי – היו שניים-שלושה יפי נפש מהצפון ששחררו את המנעול. ואין כבר צורך להזכיר את האסייתים, שההתמקמות שלהם בארץ החופשיים נולדה בחטא בגלל רגשות אשמה על אונס וייטנאמיות.

קברינטי תוכנית הריאליטי "הישרדות" החליטו על קונספט חדשני בעונה הבאה: להפריד את המתמודדים לקבוצות על פי גזעים – רעיון שמעורר סערה רבתי בניו-יורק והסביבה. אבל הדבר המתמיה בהחלטה אינה היא עצמה, אלא העובדה שמשום מה הם מוצאים לנכון להתקומם כנגדה. הרי אמריקה מאוהבת בהפרדה גזעית, ולא רק הלבנים שבה. הפנתרים השחורים הטיפו על עליונות הגזע השחור, האסייתים עדיין מצחקקים על הלבנים השמנים והטיפשים, וההיספאנים...טוב, ההיספאנים באמת נדפקו.

שנאת האחר היא דבר בסיסי בתרבות האמריקאית. הפוליטיקלי קורקט הוא רק אופציה מודרנית ומתוחכמת להחצנת הרצון הישן להפרדה, שקשה יותר לפרשה כשנאה וקל יותר לפרשה כהתחשבות. לאיש לבן אסור להגיד שום דבר רע על השחורים, ועדיף שלא ידבר עליהם בכלל. המחנכים הפוסט-מודרנים לימדו את האמריקאים שלשחורים יש את הזכות להיסטוריה משלהם, נפרדת לחלוטין משל הלבנים, ושבכלל – הנרטיב השחור שונה לחלוטין ובלתי מובן לאדם הלבן. מי שחושב שזה נעשה בשם אהבת השחורים וקבלתם כשונים אך שווים טועה – זה נעשה על מנת שלא יהיה צורך לטפל כלל באחר. יחנכו השחורים את עצמם, מגחכים הלבנים, עם תופי הטם-טם והחניתות שלהם, ואנחנו נשב בהרווארד.

והרי לכם הפרדה גזעית שאפילו השחורים תומכים בה, שמחסלת כל סיכוי לחיים שיתופיים אמיתיים, ויוצרת פלגים בחברה האמריקאית שיהיה הרבה יותר קשה לאחות מאשר אלו של מקומות הישיבה הנפרדים באוטובוס והחנויות ששללו כניסה משחורים. החברה האמריקאית היום, בשם ההתחשבות באחר, הפכה לכזו שכל אדם בה שם לב רק לאלו שזהים לו: הלבנים רואים רק לבנים אחרים, כי רק את הנרטיב שלהם הם מכירים, והשחורים, ההיספאנים והאסייתים הם DNA זר ומוזר שלא ברור הקשר שלו אליהם.

הדבר היחיד שמקשה על האמריקאים בהחלטת מפיקי הישרדות זה הבוטות והישירות. כראוי לתוכנית ריאליטי, מפיקי הישרדות מזהים טרנד חברתי ורצים עליו בפול גז, ואין להם זמן להתנצל כיוון שהם ממהרים לנצלו לפני שמישהו אחר יגנוב להם אותו. והם יודעים, כפי שאתם יודעים, שהאמריקאים ישבו כמו בובות מול המסך ויצפו בתוכנית הזו. הם גם יודעים שלמחרת הצופים ידברו על זה בהבעה של גועל נפש במשרד, רק כדי לשוב ולצחקק על הדיוק שבהדגשת הסטריאוטיפים, שללא ספק יגזול את מירב המאמץ מעורכי הווידאו של התוכנית בעונה הזו.

מבחינת הטראש, זו החלטה שיווקית מדהימה, שלא הייתה באה לעולם לולא האמריקאים היו כפי שהם. הריצה של חסידי הפוליטיקלי קורקט אל התקשורת במחאה רק מדגישה את העובדה הזו. בעולם שבו יותר חשוב לכבד את הזהות השונה של האחר מאשר אשכרה לכבד אותו מספיק כבן אדם בשביל לחיות לצידו, בעולם שבו חשוב ללמד היסטוריה אפריקאית בניו אורלינס אבל לא חשוב לספק לטובעים סירות הצלה, תוכניות ריאליטי הן בדיוק מה שחושף את הנפש הגזענית של היושבים בו. "הישרדות" אינה גזענית, אלא רק התרבות שממנה היא צמחה ושאת הרייטינג שלה היא מספקת.