1. "אתה בחור נחמד. ואני אומר את זה בדרך טובה. זה דבר טוב. אתה לא כמונו", שופך טוני מי קרח אבהיים על פנטזיית ההתבגרות של אנתוני ג'וניור, רגע לאחר ששיחרר אותו בערבות מתא המעצר (ותודה לחבר המועצה). "אתה בחור נחמד", גם אם אתה מוכר את מערכת התופים שקניתי לך בעבר, מחוות אהבה משפחתית שהוחלפה בתעתועי גיל ההתבגרות בו אתה מגלם את תפקיד הנגרר והנרפה אחרי הרנן, התלמיד המקובל בבית-הספר, זה שלא הסתכל עליך כשהיית בתיכון ועכשיו רוצה להסתובב איתך בגלל השם שלך והביטחון בו אתה מכסה את החשבון במועדון הלילה, מכסף שבכלל אין לך. אלוהים שישמור, אם רק היה יודע כמה אתה משתכר ב"בלוקבאסטר", איי.ג'יי, בטח היה נוהג בך אחרת. ובעצם לא, היית מוצא מישהו אחר שירכב עליך, למשל הג'ינג'י המטומטם שמבקש שתדרוש מאבא שלך להוריד לו מהגב איזה שכן שמעצבן אותו. ואם לא הוא, מישהו אחר. כל מישהו אחר. לאן תוליך, ג'וניור, מטומטם קטן שכמותך, את כל התיסכול של גיל ההתבגרות? לסכין הקומנדו שקנית כדי לשסף בה את גרונו של קוראדו ("זה אחייני!" קרא וקם בשמחה גדולה לקראתך ממושבו בבית המשוגעים), סכין שכובד משקלה גדול כל-כך, עד שנפל לך בקול נפץ עמום על הרצפה צליל דומה לצליל שהשמיע גופך כשנפלת בשירותים - קורבן להתקף חרדה. ירשת משהו מאבא שלך, איי ג'יי, אבל לא את הדברים שרצית. ירשת ממנו את חולשתו הגדולה ביותר. תכיר בזה, ילד, "אתה לא כמונו". אתה בחור נחמד. ואני אומר לך את זה בדרך טובה.
2. סלבריטאות הקש שנחתה על ראשו של איי ג'יי מותחת קו ישר אל סצינה מהפרק החמישי בעונה אז הגיעה מאדו לתחילת ההתמחות בפרקליטות המחוז ביחידה לטיפול בעברייני צווארון לבן. מנהלת המחלקה תדרכה אותה ואז לחשה לאחד מעורכי הדין, "זו הבת של טוני סופרנו". מאדו נושאת את השם "סופרנו" כאות קין. אם תצליח בחיים והיא תצליח תעשה זאת למרות שם משפחתה, שהרי היא מצויידת בשכל ישר, באופי חזק ובמצפן מוסרי מפותח.
איי ג'יי, לעומתה, מנסה לרכוב על שם המשפחה כמו בוקר שיכור ובודד בדרך לקרב נגד כל שבט הסו בעצמו. יצר ההרס העצמי שלו שני רק לזה של, ובכן, אבא שלו. בתחילת העונה הוא מתראיין לטלוויזיה (וחוטף על הראש מכרמלה) ובפרק הנוכחי הוא מנסה למנף את השם "סופרנו" (יותר מכל על ההילה האגדית של פוטנציאל המסתורין האפל, המוזן על ידי סטריאוטיפ וקלישאה המגולמים בו) כדי להשיג חברים, מין קל וכבוד מדומה. "טוני יסדר", הוא רומז במובלע, בשתיקתו הסתומה, לכל מי שניגש ללחוץ את ידי שם משפחתו.
כשבלונדת הקוקאין מתעניינת בתובנתו ובתרומתו לפיתרון פרשת הירי של קוראדו באביו הוא אומר "כנראה שאצטרך לעשות משהו בנדון", כורך את עצמו להתניית פעילות בה מעולם לא התנסה. בספינה של טוני הוא מעלה בפני אביו את העניין אבל טוני מבטל אותו ואת הרעיון. כשהחברה ממשיכה להערים ציפיות, מנסה איי ג'יי לפרוע את שטר המיתוס של היותו בנו של אביו ויוצא לנקום בקוראדו. הוא אינו מסוגל לזה מתחוור לו מהטעם הפשוט שהוא "בחור נחמד".
בחדר השירותים, כשהוא לוטש עיניים אל התהום העצומה שנפערה בין הדימוי של הסביבה אותו לבין ההכרה שלו בערך עצמו האמיתי שזקוק לחסדי אביו כדי שייחלץ אותו מהבורות הילדותיים שהוא כורה לעצמו הוא קורס אל הרצפה. ובכך, באופן נפלא, סוגר את המעגל ומגלה כי בדיוק כשהתייאש מהניסיון להתחקות אחרי אביו, נזעק להגנתו פרוייקט הגנום הסופרנואי והזכיר לו שאחרי הכל הוא אכן הבן של אבא שלו, ברמה הבסיסית ביותר, וזה לא תלוי בשום דבר שאף אחד אומר או חושב עליו או מתלחש מאחורי גבו. גם לזארוס היה צריך ליפול מהשמים כדי להכיר את האנושי שבו.
3. ד"ר מלפי מאיצה בטוני לגלות הבנה לחולשותיו של הילד, אבל טוני מתקשה. כשהיא נפגשת לשיחה עם אליוט, המטפל שלה, הוא מתעניין בטוני והיא מטיחה בו "תודה שאתה מתעניין בו רק ברמה הרכילותית". הנה כי כן, אחרי הכל, לא רק נערים בני 19, בדומה להרנן, רוצים נתח מהסלבריטי טוני סופרנו. במחלה האמריקאית/מערבית החדשה נגועים גם פסיכיאטרים מכובדים, כלומר כולם.
בחניון של תחנת המשטרה מזכיר טוני לאיי ג'יי, "זה לא סרט", כשזה מצטט לו סצינה מתוך הסנדק בה טוני נוהג לבכות מהתרגשות (מייקל קורליאונה מחסל את האנשים שפגעו באביו), ומעיר לצופים ולדמויות הערה בעניין משקל היתר שהתרבות נותנת לדימויים גם אם הם לקוחים מתוך יצירות מופת ומתכוון לכך שגם אל ה"סופרנוס" יש להתייחס בסופו של פרק רק כיצירת פופ (ללא קשר לאיכויותיה הגבוהות), לא כאל החיים עצמם. החיים עצמם הם חניון גשום של תחנת משטרה, לא מועדון לילה נוצץ ובטח לא אל פאצ'ינו או ג'ימס גנדולפיני עושים את האינטרפטציה האמנותית שלהם לעולם המאפיה.
4. "נחמד", הוא גם שם התואר שמעניקה כרמלה לזיון הבכורה בינה לטוני לאחר הפציעה. "זה צריך להיות יותר מנחמד", מעווה טוני את פניו באכזבה, ולמחרת מתוודה באוזני כריסטופר וסילביו "יש לי באגט במכנסיים, 24/7". אלוהים, מסתמן, מאזין להרהורי לבו של הגנגסטר מניו-ג'רזי ושולח אליו את ג'וליאנה (מרגוליס) סקיף סוכנת נדל"ן שמייצגת את חברת "ג'מבה ג'וס" בניסיונותיה להשתלט על הבניין בו שוכן האטליז השכונתי.
"הייתי עושה אותה", אומר סילביו, ובהמשך ל"אתה היית יכול לזיין אותה אם היית רוצה" של ארטי לטוני מהשבוע שעבר, גם כאן ברור שהשלל רובץ לפתחו של הדג השמן בחבורה. וטוני אכן לא מתמהמה דיאלוג המיקוח על שווי הנכס הופך במובלע לדיאלוג חיזור וסצינת החתימה על החוזה מנקזת את הנרטיב הלינארי המקביל הזה של שני היבטי הדיאלוג ביניהם לשיא: בסופו חותם טוני על ההסכם ומקבל (אך מסרב לקחת) את מה שבא לקחת מלכתחילה.
משפט החיזור שלו לג'וליאנה מעיד גם על חלקלקותו הרומנטית וגם על השינוי שעבר "הייתי קרוב למוות", הוא אומר לה, "אני נמשך אליך מאוד והחלטתי שאם אני רוצה משהו עכשיו, עליי לקחת אותו. אין למה לחכות, החיים קצרים". ג'וליאנה מסרבת להתפתות בהתחלה, אבל כאמור, יש לעניין גם היבטים של משא ומתן עסקי.
ישן מול חדש
5. אצל ד"ר מלפי אומר טוני "בחיים לא אבגוד בכרמלה. בטח לא אחרי מה שעשתה בשבילי בזמן שהייתי בתרדמת". כשהוא מתלבש לפגישה עם ג'וליאנה, כרמלה רוכסת את כפתוריו בסצינה שמהדהדת גם את סצינת ההלבשה של סילביו על ידי גבריאל, כשזה הרהר באפשרות שיירש את טוני. כשג'וליאנה רוכסת את כפתוריו בתחילת האקט, הוא נזכר בידיה של כרמלה על דש חולצתו ונסוג.
המאבק הפנימי של טוני בין טוני "החדש", "המואר", לבין טוני "הישן", הזנאי, הבוגד והשקרן מתחולל במגרש של ג'וליאנה היפה. ולמרות שסצינת המטבח בה מפנה כרמלה את גבה לטוני מדגיש את ישבנה שנפל לעומת סצינת הלונג שוט של כניסתה של ג'וליאנה שמבליטה את גזרתה הצעירה והמושלמת בוחר טוני בנאמנות, במסורת, בערכי המשפחה, שהם טוני "החדש", טוני שבעצם חובר לטוני "הישן" המקורי.
6. מאבק בין "הישן" ו"החדש" מתחולל גם בהיבט של השכונה. כאמירת המשך לדיון שהתחיל בפרק הקודם שעסק במקומה של ה"וזוביו" בתודעתו של טוני, מהלך טוני ברחובות השכונה (בסצינה שכמו לקוחה מ"החבר'ה הטובים" הסרט שבהשראתו נולדה ה"סופרנוס") ונתקל בגברת קשישה שמתלוננת באוזניו על הרעש שעושים "כמה חבר'ה שחורים" מהבניין הסמוך. "הם פורטוריקנים", מתקן אותה טוני משלב גם כאן בצורה עדינה בין טוני "החדש", הפוליטיקלי קורקט והרגיש למעמדות, לבין טוני "הישן" שאומר לה: "אראה מה אני יכול לעשות בעניין" אחרי הכל, איך אמר הרנן במועדון, "קאפו די טוטי קאפו". להיות מקום ראשון זה מחייב.
7. המאבק בין "ג'מבה ג'וס" וסוכנת הנדל"ן הסקסית שהם שולחים לבין בעל האטליז השכונתי, שמכיר את הבדיחות הישנות של טוני, ניטש גם על רקע ניסיונם של פטסי וברט לגבות דמי חסות מסניף רשת הקפה החדש שנפתח באזור. כשמנהל המשמרת מסביר להם בעדינות שגם אם יירצה אין לו דרך לשלם להם פרוטקשן הם מבינים את מה שמבין גם טוני בליבו, למרות המאבק שמתחולל בקרבו, "מה לעזאזל הפכה השכונה הזאת להיות?".
ואם השכונה, כמו "וזוביו", היא מטאפורה לקודים המסורתיים של המאפיה ולתמימות הקשיחה של ראשית ימיו של טוני במאפיה, הרי שאלה עומדים לעבור מהעולם, להימחץ מתחת לזחלי הענק של הבולדוזרים של "ג'מבה ג'וס" ולהתערפל באדי הבושם היקר של סוכנת הנדל"ן המתוחכמת שמייצגת אותם. רגע לפני שהוא מסומם ונכבש על ידי העולם החדש הזה קורע טוני את עצמו מעל ג'וליאנה, אבל ללא הועיל: על שידת הזכוכית מוטל החוזה החתום להעברת הבניין, חוזה שמזכיר לצופה את ההירארכיה הנכונה אצל המאפיה: קודם ביזנס ורק אחר כך סקס.
אצל איי ג'יי, מאפיה וונאבי, השטחי קודם למהותי ולכן גם הסקס והקוקאין קודמים לכסף (גם את החשבון הזה ייצטרך אביו לפרוע בעתיד, אפשר לשער) ולביזנס. כאמור, "אתה נחמד. ואני מתכוון לזה בצורה טובה". אבל אתה לא מאפיה אמיתי.
חדש מול ישן
8. חזית נוספת של מאבק בין הישן לחדש מגלגל לפתחו של טוני פיל ליאוטרדו המתפקד בעונה הזאת כמציף הרשמי של כל הדברים אותם טוני מבכר להדחיק. פיל תובע ממנו להיפרע מוויטו, ומהר, אבל טוני מסמן את גבולותיו בפעם המי יודע כמה ואומר לפיל "אני אעשה את זה, אבל בדרך שלי". על כך משיב לו פיל "בימי אבא שלך, בכלל לא היינו מנהלים את השיחה הזאת" רמז לכך שטוני ניתק ממקורותיו והפך לפוליטיקלי קורקט בעולם של מאפיה בו PC הוא שם של מוצר טכנולוגיה קמעונאי לסחור בו, לא יותר.
בבואו לחדור אל ג'וליאנה מהדהד באוזניו של טוני גם קולו המנסר של ליאוטרדו וההתרסה שזימן לפתחו התרסה פוליטית בעיקרה, נכון, אבל גם הערה אמיתית שקוראת לטוני לבחון את אישיותו ואת הגדרותיו החדשים. ואין להתפלא על כך, שהרי, כזכור, על הבר ב"בינג" ואצל מלפי אמר לשתי הנשים: "אני אדם חדש". לא סתם מצליח פיל להרגיז את טוני כל-כך העונה: הוא לוחץ לו על כל הכפתורים הנכונים.
9. גם ג'ים, איש הפנקייק והכבאי הגיבור (סצינת ההצלה של הילד מהבית הבוער הייתה רמיזה נוספת לדימויים ההוליוודים, השרלטניים והזולים שהשתלטו על תודעת הדמויות ב"סופרנוס" ועל זו של הצופים שהרי אחרי סצינה זאת מתחיל ויטו להשתוקק אל ג'ים, בדיוק בה דרך בה נערה בת 16 מתאווה לגיבור סרטי פעולה) לוחץ על כל הכפתורים הנכונים. מדובר בכפתורים של וינס, סופר ביוגרפיות האיגרוף, שלא סגור על ההבדל בין רוקי גרציאנו לרוקי מרציאנו ועל תאריך הקרב בין ג'ו לואיס למרציאנו.
כשג'ים נוגע קלות בידו של וינס הוא מאותת לו כי לא יעזרו כל תחנוניה של מארי בטלפון ("תבוא לפה, אנחנו נמצא דרך לרפא אותך מהדבר הזה") הוא נגוע במשהו חזק ממנו. אבל הוא לא נכנע לזה בלי מאבק ("לוחם מלוכלך", אומר ג'ים לוויטו לאחר שהוא מכניע אותו בקרב אגרופים ואגב, זה הפרק השני ברציפות שאיש מאפיה של טוני מוכרע בקרב אגרופים על ידי לוחם לא מקצועי, לשוב ולהעיד על חוסר מוכנותם של אנשיו למלחמה) ולאחר שהוא נפרד מבנו בטלפון, ברור לו כי לא ישוב לראות אותו לעולם. "אבא צריך ללכת עכשיו", הוא אומר לוויטו הקטן ("הומו ג'וניור") ושב לחפש דרכים אל לבו של ג'ים.
10. הניצחון של ג'ים בקרב האגרופים הוא סמל יפה למאבק בין ההטרוסקסואלי שבוויטו ("מה אתה עושה חתיכת מתרומם?" נזעק ויטו כשגי'ם מנסה לנשק אותו בפעם הראשונה) להומוסקסואלי, אותו מסמל ג'ים, הכבאי המסוקס. ג'ים גם מסמן לוויטו את הדרך בחזרה אל המזון (הדרך אל ליבו של כל גבר עוברת בקיבה המתאווה אל ג'וני קייקס משובחים) ואל הגידול במשקל תוך זניחה של ויטו "החדש", זה שהקפיד על משקל ושחלם לרשת את טוני.
ויטו הזה נשאר מאחור בניו-ג'רזי והוא חזר להיות עצמו המקורי והאמיתי ביותר דווקא בעיירת המקלט שלו במדינת ניו-המפשייר (...), משוחרר מינית ותזונתית ונקלע לקטטות אגרופים כאחרון המאפיונרים המתחילים. את האהבה שלו הוא לא עושה יותר במועדון עירוני עשן בהסתר, אלא בחיק הטבע, מתחת לשמש, גלוי והכי קרוב שאפשר לעפר האדמה. זה שממנו בא - ואליו גם ישוב. עושה רושם שמאוד בקרוב.