עושים דילן עם אריק ברמן

שם השיר : It's Alright, Ma I'm Only Bleeding
מתוך : Bringing It All Back Home
גרסה עברית: זה בסדר אמא
מילים ולחן: בוב דילן
תרגום: אריק ברמן


חושך בצהריי-היום
מצל אפילו על בלון אדום,
על כפית כסופה, על חבל הגרדום,
שמש בגבעון דום,
אתה מבין שלא תבין פתאום הרי
אז מה הטעם?

הם מגדילים לנו את האותיות
של כל מיני התבטאויות
כאילו-התאבודתיות,
אומרים 'יש לנו כאן עסק עם חיות
שלא באמת רוצים לחיות,
מבקשים למות בזעם'.

מחוץ לדלת ילדות יפות,
שטרות גדולים במעטפות,
אתה יוצא, לוקח איתך אפוד ונשק
ומנסה לשרוד.
אם תבכה תהיה רק עוד אחד מההמון, שלא כמו פעם.

אז אל תיראי אם תראי
דמעה יורדת על לחיי,
זה בסדר, אמא, שורף לי קצת בעיניים.

התבוסות וגם הנצחונות
הם בסך-הכל הרצונות
של אישים עם רעיות שמנות,
לקבור, להרוג ולענות.
ויש שקוראים שלא לשנוא דבר,
חוץ מאת השנאה עצמה.

מטרות נעולות, שלא נדע...
בין כוונות של אלים בשר ודם,
הם פיתחו משחק מחשב חדש,
צריך לירות בכל בני-האדם,
במיוחד לגילאי 5 עד 14,
כלום לא קדוש כבר מה?

המטיפים מטיפים לגאולה,
המורים מורים שהשכלה גבוהה
תוביל למכונית גדולה,
לחנייה אוטומטית עם שלט,
אבל אפילו ראש הממשלה
ודאי עומד ערום אחת לאיזה זמן...

ולמרות שהחוקים מאד נוקשים,
זה רק משחק שהמציאו אנשים
וזה בסדר, אמא, אני עוד יכול לנצח

שלטי חוצות שמרמים אותך
לחשוב שאתה הוא האחד
שיוכל מה שאף-איש לא יכל,
שיזכה במה שאף-איש לא זכה,
בינתיים החיים סביבך
ממשיכים יפה גם בלעדייך.

אתה הולך לאיבוד ואז חוזר
לגלות שאתה לא פוחד מזה
שאתה לבד, שאיש לא עוזר,
כשקול חלש, רחוק ומתגבר
שואל אותך אם אתה ער,
אומר שהיא רואה דרך עינייך.

או אז בך נדלקת שאלה
וברור שאין תשובה קלה,
אתה מתעקש, בסוף היא מתגלה,
מבטיח לא לשכוח לעולם,
שזה לא להם, או לו או לה
שאתה שייך אל, או שהם אליך.

ולמרות שהחוקים מונחים
לטיפשים וגם לפיקחים,
תני לי משהו, אמא, שכדאי לשאוף לו.

לכל אלו שעוד מצייתים
להוראות בטון הסמכותי,
ששונאים את המקום בו הם עובדים,
את העתיד שלו הם נולדים,
מגדלים פרחים מבוייתים
רק כדי לקשט איזו אנדרטה.

יש מי שכבר אחרי הברית-מילה,
תפרו לו חליפה זולה,
למועדון חברים קצוצי-עורלה,
'אווטסיידר' שמה זו קללה,
גן-עדן שמור למשכימי-תפילה,
תהיה ילד טוב, קיים מה שנדרת.

בעוד אחד עם לשון שרופה שר
עם מקהלת מרוץ העכברים,
עקום לגמרי מהפלאיירים של החברה,
הוא לא חושב איך להרים את עצמו,
הוא רק חושב איך גוררים
אותך איתו למטה.

וזה לא שאני יוצא בהתקפות
נגד אלו שחיים בכספות,
אבל זה בסדר, אמא, שהם לא מקשיבים לי.

שופטת זקנה ומרובעת
רואה איך בן לוקח בת,
פורץ גבולות, נועץ בה מבט,
אפילו הכסף מדבר בשפת-רחוב,
תעמולה? למי בכלל אכפת?
הכל מזוייף ממילא.

בשביל מי שמגן על מולדתי
עם שירי גאווה-יחידתית,
שצועד אחרי המפקדים
שאומרים שמוות אמיתי
צריך לבוא באופן מלאכותי,
החיים ודאי קצת בודדים לאלה.

בתי-קברות ממולאים בשום-דבר,
עגלי-זהב, אווזי-הבר.
אני עומד על הידיים, מחובר באזיקים,
בועט בהם ונשבר,
אומר 'או.קיי, או.קיי, הבנתי כבר,
מה יש לכם עוד להראות לי?'.

ואם היו לחלומות שלי קוראים,
היו בטח שמים אותי מול כיתת יורים.
אבל זה בסדר, אמא, זה רק החיים
והחיים בלבד.


אריק ברמן באדיבות NMC
הוקלט על ידי קובי פרחי באולפן של קובי פרחי
צילום: דניאל יעקובוביץ' ומקסים קונופלוב
עריכה: שגיא צורף