מלנכוליה, טעם של חדר טחוב וחלון לשדה שטוף שמש. צלילים אנלוגיים מתחזים לציוץ ציפורים. האלבום החדש של ספרקלהורס. מארק לינקוס, האיש שאחראי ליצירת המופת הזו, ניסח כמיהת שיבה, עם פנים מופנות לעבר. עם קול חצי מצונן שמזכיר את ניל יאנג. עם טקסטים פנטסטיים. עם יכולת קלאסית.
ב- 1995, אחרי הופעה בלונדון, ערבב לינקוס קוקטייל של כדורים. אחרי 12 שעות של אי הכרה בחדר אמבטיה ושינה בכיסא גלגלים הוא קיבל את הכל בחזרה. "It's a Wonderful Life" הוא אלבומו השני אחרי כל העניין. קדם לו "Good Morning, Spider", ולזה קדם אלבום בכורה עם שם בלתי אפשרי.
לינקוס מופיע במקומות הכי חשוכים. הנגנים שלו לא מצליחים לראות את הכלים. הוא לא טורח להזכיר קיומו של אלבום חדש או שמות של שירים. הוא כותב שירים מלאי דימויי ילדות. המון חיות. כל שיר נשמע כמו שיר אחרון. הוא מחתל הכל בלואו פיי עדין, חזק, מקיף בהפקה מרוכזת וישירה, עם נגיעות של קאנטרי.
באלבום מתארחים לשירים מדהימים פולי ג'ין הארווי ("שרה וניגנה בגיטרה שחורה" כותב לינגוס באתרו), טום ווייטס, נינה פרסון מהקרדיגנס, ג'ון פאריש. לאור הדמיון המהנה למרקורי רב, לא מפתיע שמפיקם, דייב פרידמן, קפץ גם הוא.
האלבום החדש של ספרקלהורס מעביר חווית עמידה מול בית ילדותך. געגוע למשהו שנכלא בתפאורה הנטושה. זווית הראייה ההיא.
אחד האלבומים שייזכרו יותר מ-2001.
גבירותי ורבותי: איכות
1.8.2001 / 10:28